ליקוטי אמרים - פרק ל"א: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (החלפת טקסט – "==צילום דפוס התניא==" ב־"") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט | |||
|כותרת=תרשים כולל - תניא, ליקוטי אמרים | |||
|הסתרה=כן | |||
|מוסתר=כן | |||
|תמונה= | |||
|תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים כללי}} | |||
}} | |||
{{תניא}} | {{תניא}} | ||
'''פרק ל"א''' | '''פרק ל"א - מעלת המרירות: שמביאה לשמחה אמיתית''' | ||
==מבוא לפרק== | ==מבוא לפרק== | ||
כדי לנצח את היצר לא מספיק להפטר מעצבות וטמטום הלב{{הערה|שלזה הובאו עצות בפרקים הקודמים, מ[[תניא - פרק כ"ו|פרק כ"ו]] עד [[תניא - פרק ל'|פרק ל']].}}, אלא צריך גם להיות בשמחה{{הערה|כפי שמתחיל [[אדמו"ר הזקן]] את ביאור כל העניין ב[[תניא - פרק כ"ו|פרק כ"ו]].}}. מתחיל{{הערה|העצות לשמחה הן בשלושת הפרקים ל"א-ל"ג-ל"ד, אך [[תניא - פרק ל"ב|פרק ל"ב]] שבאמצע הוא עניין בפני עצמו, ראה שם.}} אם כן [[אדמו"ר הזקן]] להביא עצות להוספה בשמחה: | |||
==גוף הפרק== | ==גוף הפרק== | ||
| שורה 8: | שורה 16: | ||
==סיכום הפרק== | ==סיכום הפרק== | ||
העצות להיפטר מ[[טמטום הלב]]{{הערה|שהובאו בשני הפרקים הקודמים: [[תניא - פרק כ"ט|פרק כ"ט]] ו[[תניא - פרק ל'|פרק ל']].}} מביאות לעצבות, והרי בתחילת [[תניא - פרק כ"ו|פרק כ"ו]] הוסבר ש'''אי אפשר לנצח את היצר''' מתוך עצבות? מבאר [[אדמו"ר הזקן]], שאדרבה: דוקא ע"י ביטוש עצמו יכול האדם להגיע לשמחה אמיתית: | |||
:ראשית, מקור ה[[עצבות]] הוא אמנם בקליפות{{הערה|מאחר ומדובר בעצבות ממילי דשמיא הרי היא מהטוב שב[[קליפת נוגה]], אך גם הטוב שבנוגה הוא עדיין קליפה ולא קדושה}}, אך היא מביאה ל[[מרירות]] - ומרירות היא קדושה ממש{{הערה|ובאה מצד ה[[נפש האלוקית]].}}. | |||
:שנית, ככל שתגדל מרירות האדם על הגלות נשמתו כך *תגדל השמחה* על צאתה מהגלות{{הערה|תורה ומצוות מוציאים את הנשמה מהגלות.}}. | |||
:ובנוסף, תוקף הנפש הבהמית לא צריך להפריע לשמחה בעבודת ה'{{הערה|בניגוד למה שנראה לנו, וכמשל עם ישראל שיצא ממצרים למרות שעדיין היו שקועים במ"ט שערי טומאה.}}, ואדרבה: ההתבוננות שעבודת ה' מעלה לקדושה גם את הנפש הבהמית{{הערה|והיא תכלית בריאת העולם}} תוסיף עוד שמחה. | |||
==מושגים יסודיים בפרק== | ==מושגים יסודיים בפרק== | ||
*[[עצבות]] | *[[עצבות]] | ||
*[[מרירות]] | |||
*[[שברון לב]] | *[[שברון לב]] | ||
{{הערות שוליים}} | |||
{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק ל'|פרק ל']]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק ל"ב|פרק ל"ב]]}} | {{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק ל'|פרק ל']]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק ל"ב|פרק ל"ב]]}} | ||
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]] | [[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]] | ||
גרסה מ־01:19, 13 במרץ 2020
| תרשים כולל - תניא, ליקוטי אמרים | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ספר התניא |
|---|
| דף השער וההקדמה |
| דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט |
| ליקוטי אמרים |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג |
| שער היחוד והאמונה |
| הקדמה - חינוך קטן |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת התשובה |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת הקודש |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב |
| קונטרס אחרון |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' |
פרק ל"א - מעלת המרירות: שמביאה לשמחה אמיתית
מבוא לפרק
כדי לנצח את היצר לא מספיק להפטר מעצבות וטמטום הלב[1], אלא צריך גם להיות בשמחה[2]. מתחיל[3] אם כן אדמו"ר הזקן להביא עצות להוספה בשמחה:
גוף הפרק
| פרק לא |
|---|
| פרק לא והנה אף אם כשיאריך הרבה להעמיק בעניינים הנ"ל כשעה ושתים להיות בנמיכת רוח ולב נשבר יבא לידי עצבות גדולה לא יחוש ואף שעצבות היא מצד קליפת נוגה ולא מצד הקדושה כי בצד הקדושה כתיב "עוז וחדוה במקומו" ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה וכן לדבר הלכה וכו' אלא שאם העצבות היא ממילי דשמיא היא מבחינת טוב שבנוגה [ולכן כתב האר"י ז"ל שאפילו דאגת העונות אינה ראויה כי אם בשעת הוידוי ולא בשעת התפלה ותלמוד תורה שצריך להיות בשמחה שמצד הקדושה דווקא] אף על פי כן הרי כך היא המדה לאכפיא לסטרא אחרא במינה ודוגמתה. כמארז"ל מיניה וביה אבא לשדיה ביה נרגא ופגע בו כיוצא בו. ועל זה נאמר "בכל עצב יהיה מותר" והיתרון היא השמחה הבאה אחר העצב כדלקמן. אך באמת אין לב נשבר ומרירות הנפש על ריחוקה מאור פני ה' והתלבשותה בסטרא אחרא נקראים בשם עצבות כלל בלשון הקודש כי עצבות היא שלבו מטומטם כאבן ואין חיות בלבו אבל מרירות ולב נשבר אדרבה הרי יש חיות בלבו להתפעל ולהתמרמר רק שהיא חיות מבחינת גבורות קדושות והשמחה מבחינת חסדים כי הלב כלול משתיהן. והנה לעתים צריך לעורר בחינת גבורות הקדושות כדי להמתיק הדינים שהם בחינת נפש הבהמית ויצר הרע כששולט ח"ו על האדם כי אין הדינים נמתקין אלא בשרשן ולכן ארז"ל "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב" והיינו בכל עת שרואה בנפשו שצריך לכך אך שעת הכושר שהיא שעה המיוחדת וראויה לכך לרוב בני אדם היא בשעה שהוא עצב בלאו הכי ממילי דעלמא או כך בלי שום סבה אזי היא שעת הכושר להפך העצב להיות ממרי דחושבנא הנ"ל ולקיים מארז"ל "לעולם ירגיז" וכו' כנ"ל ובזה יפטר מהעצבות שממילי דעלמא ואחר כך יבא לידי שמחה אמיתית דהיינו שזאת ישיב אל לבו לנחמו בכפליים אחר הדברים והאמת האלה הנ"ל לאמר ללבו אמת הוא כן בלי ספק שאני רחוק מאד מה' בתכלית ומשוקץ ומתועב כו' אך כל זה הוא אני לבדי הוא הגוף עם נפש החיונית שבו אבל מכל מקום יש בקרבי חלק ה' ממש שישנו אפילו בקל שבקלים שהיא נפש האלהית עם ניצוץ אלקות ממש המלובש בה להחיותה רק שהיא בבחינת גלות ואם כן אדרבה כל מה שאני בתכלית הריחוק מה' והתיעוב ושיקוץ הרי נפש האלהית שבי בגלות גדול יותר והרחמנות עליה גדולה מאד ולזה אשים כל מגמתי וחפצי להוציאה ולהעלותה מגלות זה להשיבה אל בית אביה כנעוריה קודם שנתלבשה בגופי שהיתה נכללת באורו יתברך ומיוחדת עמו בתכלית וגם עתה כן תהא כלולה ומיוחדת בו יתברך כשאשים כל מגמתי בתורה ומצות להלביש בהן כל עשר בחינותיה כנ"ל ובפרט במצות תפלה לצעוק אל ה' בצר לה מגלותה בגופי המשוקץ להוציאה ממסגר ולדבקה בו יתברך וזו היא בחינת תשובה ומעשים טובים שהן מעשים טובים שעושה כדי להשיב חלק ה' למקורא ושרשא דכל עלמין. וזאת תהיה עבודתו כל ימיו בשמחה רבה היא שמחת הנפש בצאתה מהגוף המתועב ושבה אל בית אביה כנעוריה בשעת התורה והעבודה וכמארז"ל להיות כל ימיו בתשובה ואין לך שמחה גדולה כצאת מהגלות והשביה כמשל בן מלך שהיה בשביה וטוחן בבית האסורים ומנוול באשפה ויצא לחפשי אל בית אביו המלך ואף שהגוף עומד בשיקוצו ותיעובו וכמו שנאמר בזהר דנקרא משכא דחויא כי מהותה ועצמותה של הנפש הבהמית לא נהפך לטוב ליכלל בקדושה מכל מקום תיקר נפשו בעיניו לשמוח בשמחתה יותר מהגוף הנבזה שלא לערבב ולבלבל שמחת הנפש בעצבון הגוף. והנה בחינה זו היא בחינת יציאת מצרים שנאמר בה כי ברח העם דלכאורה הוא תמוה למה היתה כזאת וכי אילו אמרו לפרעה לשלחם חפשי לעולם לא היה מוכרח לשלחם אלא מפני שהרע שבנפשות ישראל עדיין היה בתקפו בחלל השמאלי כי לא פסקה זוהמתם עד מתן תורה רק מגמתם וחפצם היתה לצאת נפשם האלהית מגלות הסטרא אחרא היא טומאת מצרים ולדבקה בו יתברך וכדכתיב "ה' עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה" וגו' "משגבי ומנוסי" וגו' "והוא מנוס לי" וגו' ולכן לעתיד כשיעביר ה' רוח הטומאה מן הארץ כתיב "ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה'" וגו'. ולהיות בחינת תשובה זו ביתר שאת ויתר עז מעומקא דלבא וגם שמחת הנפש תהיה בתוספת אורה ושמחה כאשר ישיב אל לבו דעת ותבונה לנחמו מעצבונו ויגונו לאמר כנ"ל הן אמת כו' אך אני לא עשיתי את עצמי. ולמה עשה ה' כזאת להוריד חלק מאורו יתברך הממלא וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב והלבישו במשכא דחויא וטפה סרוחה אין זה כי אם ירידה זו היא צורך עליה להעלות לה' כל נפש החיונית הבהמית שמקליפת נוגה וכל לבושיה הן בחינת מחשבה דבור ומעשה שלה על ידי התלבשותן במעשה דבור ומחשבת התורה [וכמו שכתבתי לקמן ענין העלאה זו באריכות איך שהיא תכלית בריאת העולם] ואם כן איפוא זאת אעשה וזאת תהיה כל מגמתי כל ימי חלדי לכל בהן חיי רוחי ונפשי וכמו שנאמר "אליך ה' נפשי אשא" דהיינו לקשר מחשבתי ודבורי במחשבתו ודבורו יתברך והן הן גופי הלכות הערוכות לפנינו וכן מעשה במעשה המצות שלכן נקראת התורה משיבת נפש פירוש למקורה ושרשה ועל זה נאמר "פקודי ה' ישרים משמחי לב": |
סיכום הפרק
העצות להיפטר מטמטום הלב[4] מביאות לעצבות, והרי בתחילת פרק כ"ו הוסבר שאי אפשר לנצח את היצר מתוך עצבות? מבאר אדמו"ר הזקן, שאדרבה: דוקא ע"י ביטוש עצמו יכול האדם להגיע לשמחה אמיתית:
- שנית, ככל שתגדל מרירות האדם על הגלות נשמתו כך *תגדל השמחה* על צאתה מהגלות[7].
- ובנוסף, תוקף הנפש הבהמית לא צריך להפריע לשמחה בעבודת ה'[8], ואדרבה: ההתבוננות שעבודת ה' מעלה לקדושה גם את הנפש הבהמית[9] תוסיף עוד שמחה.
מושגים יסודיים בפרק
הערות שוליים
- ↑ שלזה הובאו עצות בפרקים הקודמים, מפרק כ"ו עד פרק ל'.
- ↑ כפי שמתחיל אדמו"ר הזקן את ביאור כל העניין בפרק כ"ו.
- ↑ העצות לשמחה הן בשלושת הפרקים ל"א-ל"ג-ל"ד, אך פרק ל"ב שבאמצע הוא עניין בפני עצמו, ראה שם.
- ↑ שהובאו בשני הפרקים הקודמים: פרק כ"ט ופרק ל'.
- ↑ מאחר ומדובר בעצבות ממילי דשמיא הרי היא מהטוב שבקליפת נוגה, אך גם הטוב שבנוגה הוא עדיין קליפה ולא קדושה
- ↑ ובאה מצד הנפש האלוקית.
- ↑ תורה ומצוות מוציאים את הנשמה מהגלות.
- ↑ בניגוד למה שנראה לנו, וכמשל עם ישראל שיצא ממצרים למרות שעדיין היו שקועים במ"ט שערי טומאה.
- ↑ והיא תכלית בריאת העולם
| הקודם: פרק ל' |
פרקי לקוטי אמרים | הבא: פרק ל"ב |