הרבנות הראשית לישראל: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־18:04, 4 ביולי 2013

מוסד הרבנות הראשית לישראל הוא הגוף הממשלתי העליון במדינת ישראל, האחראי על עניני היהדות מטעם המדינה, ומוסמך למנות רבני ערים רבני שכונות ורבני יישובים, להסמיך רבנים ודיינים, ואחראי כללי על מערכת הכשרות הארצית. הרבנים הראשיים לישראל העומדים בראש המוסד נבחרים אחת לעשר שנים, כאשר הרב האשכנזי עומד בראש מועצת הרבנות הראשית והרב הספרדי בראש בית הדין הרבני הגדול.

תולדות הרבנות הראשית

בזמן השלטון העות'מאני בארץ ישראל רוב תושבי הארץ היו יוצאי עדות המזרח, ובתפקיד המנהיג הרוחני עמד "הראשון לציון", שקיבל סמכויות מיוחדות מטעם הסולטן למנות ולפטר רבנים, ושימש כנציג היהודים במסדרונות השלטון, וריכז תחתיו את גביית המסים. יוצאי קהילות אשכנז שעלו לארץ לא היו נתונים תחת מרותו של הראשון לציון, אלא התארגנו בקופות מאוחדות שנקראו בשם 'כוללים', הקימו מוסדות חינוך ושירותים קהילתיים עצמאיים, ונהנו מחסותם של הקונסולים האירופאים.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה כבשו הבריטים את ארץ ישראל מהעות'מאנים, ובשנת תר"פ הנציב הבריטי החליט להגדיר מחדש את מעמדה של ההתיישבות היהודים בארץ ואת סמכויות הרבנים, ולאחר הקמת מספר ועדות חקירה החליט להקים גוף מעורב שימונה על בחירת הרבנים הראשיים. בשנת תרפ"א התכנסו לראשונה אנשי הגוף הבוחר שהיה מורכבת משני שליש רבנים ומשליש אישי ציבור שונים, ובחר בשני רבנים ראשיים. כרב הראשי האשכנזי נבחר הרב אברהם יצחק הכהן קוק, וכרב הראשי הספרדי נבחר הרב יעקב מאיר.

יחס רבותינו נשיאינו לרבנות הראשית

כמו רבים מגדולי ישראל דוגמת הרב יוסף חיים זוננפלד, התנגדו רבותינו נשיאינו להקמתה של הרבנות הראשית, מחשש שהממסד הכללי יכפה את דעתו על הרבנות הראשית, ויכריח אותם להטות את דעתם בניגוד לדעת התורה, באופן כזה שיתערבו שיקולים חיצוניים בפסקי הדין שלהם ויוציאו מכשול מתחת ידם, כאשר הממסד הכללי משתמש ברבנות הראשית משתמש בממסד הרבנות כדי להכשיר את מעשיו.

הרבי הבהיר את דעתו, שהתנגדותו אינה לאנשים שנבחרו לעמוד בראש המוסד, היות וכוונתם רצויה והם עוסקים בתפקיד מתוך רצון לשפר את התייחסות לדת ולקרב את כלל הציבור לערכי התורה והמצוות, אך עצם קיומו של הממסד הוא דבר שלילי, ולכן ברמת העיקרון באם הדבר היה אפשרי - רצונו של הרבי היה שיבטלו מוסד זה^[1].

בחירות לרבנות הראשית

עד לכהונתם של הרבנים הראשיים הראשון לציון הרב יצחק ניסים והרב איסר יהודה אונטרמן, כהונת הרב הראשי היתה משרת עולם, שהיתה נמשכת עד לפטירתו של הרב הנבחר^[2]. בשנת תשל"ב הופעל לחץ פוליטי על ידי הרב עובדיה יוסף ומקורביו לשנות את חוק בחירת הרבנים הראשיים, ולקבוע שכהונתם של הרבנים הראשיים תימשך עשר שנים בלבד, ולאחר מכן יצטרכו להתמודד בבחירות נוספות על מנת להמשיך בכהונתם.

הרבי התנגד נחרצות לתהליך זה, והתבטא: "לא היתה כזאת בישראל אשר חילוניים, ואפילו סתם בעלי בתים יסירו רב ממשרתו"^[3].

למרות התנגדותו של הרבי הצליח החוק לעבור בכנסת, והרבנים הוחלפו ברב שלמה גורן וברב עובדיה יוסף^[4].

ביקור הרבנים הראשיים

על אף שהרבי התנגד לממסד הרבנות, הרבי הוקיר את פועלם של הרבנים הראשיים, ובמהלך כהונתם של הרב מרדכי אליהו והרב שפירא התקיימו מספר ביקורים רשמיים של הרבנים אצל הרבי ביחידות, במהלך העלו הרבנים שאלות שונות ודיונים הלכתיים בפני הרבי, ושוחחו יחד בעניני הלכה ומנהג.

בפעמים אלו, לאחר שהסתיים הביקור הרשמי במהלכה נכחו גם שאר חברי המשלחת, חברי מזכירות הרבי, צלמים, ואישים נוספים, נשארו הרבנים לדבר עם הרבי באופן פרטי, ודיברו על ענינים הנוגעים לכלל ישראל.

הפעם האחרונה בה זכו הרבנים הראשיים להתקבל ליחידות אצל הרבי, היה ביום ו' בחשוון תשנ"ב, ובמהלכו דיבר הרבי רבות בנושא הגאולה הקרובה^[5](שיחתם הודפסה בקונטרס מיוחד^[6]). בין הדברים אמר הרבי: "הגאולה עומדת כבר על סף הפתח, ומחכה לכל אחד ואחת מישראל, שיפתח את הדלת ויסחוב את הגאולה לתוך החדר^[7]" לקראת סיום הפגישה אמר הרבי: "יהי רצון שבקרוב ממש תהיה הגאולה, אזי אבקר את כבודו בהיכל קדשו בארץ הקודש". הרב אליהו ענה: "ברוך הבא! אני אגיד בשמחה רבה: ברוך הבא בשם ה'!"". את התפעלותו של הרב אליהו מהפגישות עם הרבי, ציין בכינוס של כולל חב"ד שנערך באותו שבוע בניו יורק, כשהוא מציג את העובדה שהרבי היה בשעת הפגישה אחרי שעות רבות של חלוקת דולרים לאלפי איש, ולא היה נראה עייף או חלש והיה ב"צלילות המחשבה ובהירות הרעיון, בצורה מדהימה שאין לה כל אחיזה בדרך הטבע . . אמרתי, לית דין בר נש, אלא מלאך קדוש עומד לפנינו!".

מועצת הרבנות הראשית

תחת נשיאותם של הרבנים הראשיים, פועלת מועצת הרבנות הראשית שתפקידיה כוללים מתו מענה הלכתי לציבור, פיקוח על גופי הכשרות הממשלתיים, הסמכת נבחנים לרבנות ולדיינות, והענקת תקנים לרבני ערים ורבני שכונות ויישובים. כחברי המועצה מכהנים ארבעה רבני הערים הגדולות בארץ^[8], ולצידם עשרה רבנים נבחרים, מחציתם אשכנזים ומחציתם ספרדים.

נכון לשנת תשע"ג, חברי מועצת הרבנות הראשית הם שני הרבנים הראשיים לישראל (הרב מצגר והרב עמאר), הרב ישראל מאיר לאו רבה של העיר תל אביב, הרב שלמה שלוש רב העיר חיפה, והרב יהודה דרעי רב העיר באר שבע^[9] והרב הצבאי הראשי הרב רפי פרץ.

הרבנים הנבחרים למועצת הרבנות: הרבנים האשכנזים:

הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא (ראש ישיבת מרכז הרב)
הרב יצחק דוד גרוסמן (רב העיר מגדל העמק)
הרב יוסף גליקסברג (רב העיר גבעתיים)
הרב יעקב רוז'ה (נציג הרבנות הראשית במכון הלאומי לרפואה משפטית)
הרב יצחק רלב"ג (יו"ר המועצה הדתית בירושלים לשעבר)

הרבנים הספרדים:

הרב שמעון אליטוב (רב המועצה האזורית מטה בנימין)
הרב אברהם יוסף (רבה העיר חולון)
הרב רצון ערוסי (רב העיר קריית אונו)
הרב שמואל אליהו (רב העיר צפת)
הרב יצחק חיים פרץ (רב העיר רעננה)

היסטוריית הרבנים הראשיים

הרבנים האשכנזים:

הרב אברהם יצחק הכהן קוק - ט"ז אדר תרפ"א - ג' אלול תרצ"ה.
הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג - י"ז כסלו תרצ"ז - י"ט תמוז תשי"ט.
הרב איסר יהודה אונטרמן - ד' ניסן תשכ"ד - ז' חשוון תשל"ג.
הרב שלמה גורן - ז' חשוון תשל"ג - א' ניסן תשמ"ג (כיהן לצד הראשון לציון הרב עובדיה יוסף).
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא - א' ניסן תשמ"ג - כ"ט אדר תשנ"ג (כיהן לצד הראשון לציון הרב מרדכי אליהו).
הרב ישראל מאיר לאו - א' ניסן תשנ"ג - כ"ט אדר תשס"ג (כיהן לצד הראשון לציון הרב אליהו בקשי דורון).
הרב יונה יחיאל מצגר - החל את כהונתו בי"ב ניסן תשס"ג (מכהן לצד הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר).