שבועות

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

חג השבועות הוא חג השני מבין שלוש הרגלים. הוא חל בו' בסיון, והוא כולל יום אחד בארץ ישראל ושני ימים בחוץ לארץ. ביום זה ניתנה התורה ובימי בית המקדש הוקרב בחג השבועות קרבן מיוחד שנקרא קרבן שתי הלחם והחלה בו העונה של הבאת הביכורים.

שמות החג

• שבועות - שם זה הוא השם הנפוץ של החג. ונקרא כך על שם שבעת השבועות המחברים בין חג הפסח לחג השבועות, במהלכם אנו סופרים את ספירת העומר. סיבה נוספת: המילה "שבועות" יכולה גם להתפרש במובן "שבועה", לרמז על השבועה שנשבע הקדוש-ברוך-הוא לבני ישראל בשעת מתן תורה, שלעולם לא יחליף את עם ישראל בעם אחר. היהודים אף הם נשבעו, מצידם, כי ישמרו אמונים לה' ולתורתו. (ולכן שבועות לשון רבים)

• זמן מתן תורתנו (או חג מתן תורה) - ביום זה, בשנת 2448 לבריאת העולם, התגלה ה' על הר סיני ונתן לעם ישראל את התורה. מעמד זה מכונה "מעמד הר סיני".

• חג הביכורים - החל מחג השבועות, החלו החקלאים להביא את ביכוריהם – ראשית הפירות שצמחו בשדותיהם – אל בית המקדש. את הביכורים היה ניתן היה להביא רק מחג השבועות ואילך, עד לחג הסוכות.

• עצרת - משמעות המילה עצרת היא סיום ונעילה. חג השבועות הוא הסיום והנעילה של חג הפסח (בשל תקופת ספירת העומר המחברת ביניהם).

• חג הקציר - בארץ ישראל, תקופת קציר החיטים החלה לפני חג השבועות. במהלך החג היו מביאים קרבן מיוחד המציין עובדה זו. הקרבן כונה בשם "שתי הלחם", והיה מורכב משתי חלות העשויות חיטה.

• יום הקהל - ביום מתן תורה הצטווה משה להקהיל את כל העם לפני הר סיני. השם מביע את אחדות העם.

• יום החמישים - מבטא את תאריך החג, שבעה שבועות ועוד יום (שהם חמישים ימים) ממוצאי פסח ראשון.

• חג המוצי"ם - מכיוון שהחג לא מרובה בהלכות והרבנים (מוצי"ם - ראשי תיבות "מורי-צדק") יכולים לעזוב את קהילתם, נוהגים רבני הקהילות לנסוע אל רבם בחג.

ימי ההגבלה

ערך מורחב – שלושת ימי ההגבלה)

שלושת הימים שלפני מתן תורה (חג השבועות), נקראים "ימי ההגבלה", בימים האלה הכינו בני ישראל את עצמם לקבלת התורה בהר סיני.

האיחולים לקראת החג

במכתביו בשיחותיו, נוהג הרבי, בימים שלפני חג השבועות לאחל בנוסח: "לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות". הרבי מסביר את הברכה ששמחה ופנימיות זה היסוד לקבלת התורה:

שמחה: בגלל שלימוד התורה וקיום המצוות קשור בנסיונות ובהעלמות והסתרים, לכן צריכה להיות קבלת התורה בשמחה, כמאמר חכמינו ז"ל "מצות שקבלו עליהן בשמחה, עדיין עושין אותה בשמחה, שבמילא מתקיימות יותר".

פנימיות: קיום התורה והמצוות צריך להיות בכל פנימיות עצם נפשו. לא רק בלבושי הנפש מחשבה דיבור ומעשה, וגם לא רק בכוחות הנפש דשכל ומדות. הכל זה חיצוניות לגבי עצם הנפש, וקיום התורה והמצוות צריך להיות בפנימיות, בעצם נפשו.

מנהגי החג

ערך מורחב – שבועות (מנהגים)

חג השבועות הוא החג היחיד שמחויבים לאכול סעודת חג, כלשון הגמרא: "חלקהו, חציו לה', וחציו לכם".

נהוג לאכול בחג השבועות מאכלי חלב. אחד מהטעמים הוא, לזכר מאכלי החלב שבני ישראל אכלו ביום קבלת התורה. כיון שבמתן תורה נצטוו בני ישראל על מצות השחיטה מיד נאסרו כל מאכלי הבשר שלהם והכלים שהשתמשו בהם, והם לא יכלו לאכול שום מאכל ותבשיל של בשר, הם גם לא יכלו בו ביום לשחוט בהמות כשרות כי מתן תורה היה בשבת. ולכן היו מוכרחים לאכול רק מאכלי חלב.

בליל שבועות המנהג הוא להיות ערים כל הלילה ולומר ״תקון ליל שבועות״ ואף לומדים תורה. ה״תיקון" הוא מאסף מהפסוקים הראשונים והאחרונים של כל פרשות התורה ושל כל ספרי נביאים וכתובים, כמו כן קטעים ראשונים ואחרונים של המשנה והזוהר וכדומה. פרשיות מתן התורה, שמע וכו' הועתקו בשלמותן לתוך ה״תיקון".

מוצאי חג השבועות

מוצאי חג השבועות חל בארץ ישראל ביום ז' בסיון, ובחוץ לארץ ביום ט' בסיון. יום זה הינו כיום חג, ואסור להתענות בו.

על פי הסבר אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך הטעם לכך הוא מכיון שלדברי בית שמאי אסור היה להקריב עולות ראיה ביום טוב עצמו מכיון שאין בהן צורך אוכל נפש, ולכן אסור לחלל עליהם את יום החג, ועל אף שההלכה היא כבית הלל, בדבר זה נהגו בית הלל כבית שמאי וכן נהגו כל ישראל.

מקורו של רבינו הזקן אינו ברור, והרבי מסביר כי מקורו הוא מהגמרא שם מובא כי רבי טרפון אסר להספיד ביום זה, ומכך מוכח שבית הלל גם כן נהגו לטבוח ביום זה, שלולא כן לא היה רבי טרפון פוסק כבית שמאי.

לפי שיטת התוס' רי"ד הסיבה לכך שטבחו ביום זה הינו מפני שלא הספיקו להקריב את כל קרבנות הראיה בחג השבועות עצמו, ולא מפני שלא שחטו אותם, אם כי מלשון אדה"ז משמע שבית הלל נהגו כבית שמאי מפני סיבה הלכתית, ולא מכורח המציאות.

הסיבה לכך שאדה"ז אינו מקבל את שיטת התוס' רי"ד היא, מכיון שלא מסתבר שמפני דבר שנעשה מכורח המציאות יהפך יום זה ליום חג.

ומשה ניגש לבדו אל הערפל

בתורת החסידות מוסבר כי 'חג' הוא יום התגלות אלוקית וככל שההתגלות חזקה יותר - כך עוצמתו חשובה ונעלית יותר. ההתגלות האלוקית הנעלית ביותר שהיתה מאז ומעולם - התקיימה במעמד מתן-תורה. עצמותו ומהותו של הקדוש ברוך הוא התגלתה לעיני כל בני-ישראל, לכן שבועות הוא חג בעל מעלה נשגבת משאר החגים, יום עילאי שאין כמוהו.

האריז"ל גילה שבשבועות מידי שנה מתגלית אותה קדושה אלוקית נשגבת שהיתה במעמד הר-סיני. לכן חג שבועות מידי שנה הוא יום קדושה לעילא ולעילא. הרבי אומר כי עיקר ההתגלות היא בקריאת "עשרת הדברות", כי אמנם אנו שומעים אותם מפי בעל-הקורא, אך בתוך קולו הגשמי מוסתר קול סמוי של "עצמותו ומהותו יתברך" הקורא את עשרת-הדברות בכל בית כנסת כמו במעמד הר סיני. לכן, ציווה הרבי "שבעשרת הדברות יהיו כל בתי-הכנסת מלאים באנשים נשים וטף (בנפרד כמובן), וכדאי להביא גם ילדים קטנים "מבן חודש ומעלה", והמהדרים יביאו אפילו תינוקות יותר רכים".

"זמן מתן תורתינו"

סלע על הר סיני עם תחריטים

חז"ל מלמדים שכל התורה כולה, גם התורה שבעל-פה ואפילו "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש", וכל דברי "הנביאים והחכמים העומדים בכל דור ודור" - כולם "ניתן למשה במתן-תורה בהר-סיני", "כל אחד ואחד קיבל את שלו מסיני".

גם פנימיות התורה, תורת הקבלה והחסידות, ניתנו בהר סיני, ואדרבה הם התגלו וניתנו בגלוי לעין כל יותר מהתורה הנגלית באותו המעמד.

שבועות בתורת החסידות

למרות הענינים הגשמיים-טבעיים שבחג - פריחת הטבע, תנובת הפירות, חקלאות משובחת - מסבירה החסידות שכל זה קשור למהות החג "זמן מתן תורתינו":

תמצית מהות מתן תורה אינה לרומם ולנתק את היהודי מהטבע והעולם הגשמי, ליצור לו מעין "גיטו רוחני", אלא לחבור לעולם ולקדש אותו ואת הטבע, להחדיר קדושה בייקום כולו. הכוח האלוקי שהתגלה במתן תורה, מעצמותו ומהותו יתברך, פרץ את כל הגבולות והמחסומים והפך את ההוויה הגשמית חומרית, ל"גן" להקב"ה.

המגיד ממזריטש אומר שעבודת היהודי "לחבר בין עשרה לעשרה": להמשיך ולחבר את "עשרת הדברות" של התורה ל"עשרת המאמרות" שבהם נברא העולם.

התורה הקדושה ניתנה לעם ישראל נשמות בגופים, כדי שגם הגוף הגשמי יהיה מלא וחדור קדושה; שלא רק בעיסוקיו הרוחניים בתורה, תפילה ומצוות יתקרבו לה', אלא גם בשאר זמני היום, אפילו בעיסוק בצרכים גשמיים ועניני פרנסה יחושו ויתחברו לקדושת עשרת הדברות.

לכן חברו יחד חג הטבע והקציר לחג מתן-תורה, כי אין לנתק ביניהם: התורה ניתנה כדי שהיהודי יפעל בטבע ויקדש אותו ולא שיתנתק ממנו.

ארבעת שמות החג, אינם בלתי קשורים למתן-תורה, אדרבה הם "כלי העבודה של מתן תורה":

"חג השבועות", "עצרת" - היהודי הופך ארבעים ותשעת ימי חול, ימי ספירת העומר, לימי מצווה וקדושה. בהם הוא סופר בהמתנה ותשוקה למתן תורה, וימי החול שלו נהפכים ל"ימי חול המועד". לכן התורה קוראת לחג "בשבועותיכם", "שבועות שלכם" [בשונה מפסח וחג סוכות, שנאמר "פסח" ולא פסחיכם, "סוכות" ולא סכותיכם], כי הקדושה האלוקית חודרת ונעשית שלנו, חלק ממהותינו וקנינינו.

"חג הקציר" - היהודי חוגג את קציר התבואה בבית המקדש, לשם הוא מביא קורבן שתי הלחם, והוא מביא גם לשדהו, בו הוא עוסק בעבודה גשמית של חולין, את הקדושה האלוקית הנשגבת של המקדש.

"חג הביכורים" - גם הפירות המתוקים ותנובת הארץ שנשתבחה בהם, היהודי מכיר בטובה שגמל עמו ה' והוא מביא את הראשית, את ה"ביכורים" לבית המקדש, לזכור וללמד שהצלחת שדותיו אינה בכוח הטבע הגשמי, אלא מברכת ה'.

הכנה לגאולה השלימה

חג השבועות מכין ומקרב את העולם לגאולה האמיתית והשלימה:

ענין החג - חיבור הגשמיות לקדושה האלוקית - יתקיים בשלימות בביאת המשיח, שהוא יתגלה ויפעל בעולם הגשמי ולא בעולם הנשמות הרוחני. בימות המשיח העולם הגשמי יגיע לשיא הקדושה וההתעלות - הקב"ה בכבודו ובעצמו יתגלה לעיני כל בשר, ופעולת מתן תורה, לקדש את העולם, תגיע לשיא השלימות.

עלינו, בני הדור האחרון לגלות, להכין את העולם למעמד הנשגב של הגאולה: לא להתנתק מהעולם, אלא לחבור אליו. לא לברוח מהאמצעים הטכנולגיים, אלא לנצל אותם לעבודת ה' ולקדש אותם.

חג פנימיות התורה ותורת המשיח

אם בכל עניני חג שבועות ושמותיו, מאירה תורת הנסתר את מהותם וזיקתם למתן-תורה, הרי על אחת כמה וכמה שהיא מגלה את הקשר הישיר של פנימיות התורה - תורת החסידות, למתן תורה:

הקורא בפשטות בעשרת-הדברות לא מוצא סודות קבלה, חסידות ורזיה, אף כי וודאי הם רמוזים בדברות, שכן התורה כולה, כולל כל המצוות, ההלכות, המנהגים, הדרשות, הפלפולים, מאמרי חז"ל וכו' וכו' "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש - הכל ניתן למשה בסיני". בשש מאות ועשרים האותיות שבעשרת הדברות, רמוזים כל דברי התורה שייאמרו עד סוף כל הדורות;

לא כן, אומר הרבי (התוועדויות תשמ"ז, א, 239), במעמד מתן תורה תורת הנסתר היתה יותר גלויה מתורת הנגלה! דברי הקבלה והחסידות לא היו רק מוסתרים ומרומזים בעשרת הדברות כתורה הנגלית, הם היו גלויים ונראים לעיני כל.

יתירה מזו במעמד הר סיני הבינו את תורת הנסתר הרבה יותר משאנו מבינים אותה עתה.

תורת הנסתר עוסקת בביאור כוחות הבורא "המרכבה העליונה", ובמעמד מתן תורה כל בני ישראל ראו את המרכבה העליונה בגילוי, שזה האופן הכי נעלה בלימוד פנימיות התורה, לא רק לימוד אלא גם באופן של ראיה.

הדבר מרומז בפסוק "וכל העם רואים את הקולות", "קולות" הם החכמה העליונה הגנוזה והסודות הנעלמים ונסתרים, שאותם "ראו" במתן תורה, מה שלא נתגלה לדורות שבאים אחריהם עד שיבוא המלך המשיח [ואנו בימי ההכנה למשיח זוכים לטעום מתורתו, בלימוד החסידות].

לכן בלימוד תורת החסידות מתקרבים בדרגה הכי נעלית למעמד מתן תורה וימות המשיח, בהם תשוב ותתגלה "המרכבה העליונה", לה נזכה על-ידי שירבו בלימוד פנימיות התורה, כדברי המשיח לבעל-שם-טוב, בעל יום ההילולא דחג השבועות - כשיפוצו מעינותך חוצה תבוא הגאולה השלימה, לה העולם כולו מצפה בכליון עינים.

חז"ל אומרים שחג שבועות "נמי לכם" (=גם לכם) מביא הרבי ש"נמי לכם" בגימטריא "קץ", זו שלמות ההתגלות של מתן תורה בקץ הגלות בגאולה השלימה.

קישורים חיצוניים

• חג השבועות, הלכות ומנהגים, מאמרים וסיפורים - תבנית:חב
• הרבי מחלק כוס של ברכה במוצאי חג השבועות -
• קובץ חג השבועות התש"ע, בהוצאת ועד חיילי בית דוד -