הפטרה לפרשת בהעלותך
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
הפטרת פרשת בהעלותך היא קטע נבואי מספר זכריה (פרקים ב'–ד'), הנקרא בשבת שבה קוראים את פרשת בהעלותך.
תוכן ההפטרה עריכה
בהפטרה מתוארת נבואה של זכריה, מן הנביאים הפועלים בתחילת תקופת בית שני. בנבואה זו ישנם שני מוטיבים עיקריים:
- חזון המנורה — זכריה רואה מנורת זהב עם שבעה נרות, ושני זיתים אשר ממלאים אותה שמן. חזון זה מבטא את הרוחניות וההשפעה האלוקית העתידה לשרור בבית המקדש השני.
- נבואת עידוד לגאולת ציון וירושלים, לשיבת עם ישראל מן הגלות ובניית הבית השני, תוך אזכור דמויותיהם של יהושע בן יהוצדק (הכהן הגדול) וזרובבל.
הקשר לפרשת בהעלותך עריכה
הקשר המרכזי בין ההפטרה לפרשת בהעלותך הוא נושא הדלקת המנורה. בתחילת פרשת בהעלותך מצווה אהרן הכהן על הדלקת המנורה במקדש: "בהעלֹתך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". גם בהפטרה מתוארת המנורה באופן סמלי, כחזון נבואי שמבשר את גאולת ישראל ובניין המקדש.
הקשר לזמן השנה עריכה
הפטרת בהעלותך נקראת לאחר חג השבועות, ולכן מוצאים קשר בין ההפטרה לבין מתן תורה:
בהפטרה זו עם ישראל נקראים בשם "בת ציון", שזה מבטא ביטול בתכלית של קבלת-עול – שהיא התכלית והשלימות של מתן תורה[1].
וכמו כן הפטרה זו נקראת בסביבות ט"ו סיון יום מאסרו של אדמו"ר הריי"ץ - ובהשגחה פרטית רואים את הקשר גם בזה שמוזכר "זרובבל", שזה מרמז איך שהמאסר היה רק זריעה עבור הצמיחה והמשך הפעולה אחר כך, ביתר שאת וביתר עוז[דרוש מקור].