הפטרה לשבת חנוכה (שבת השנייה)

ההפטרה השנייה של חנוכה, היא ההפטרה הנקראת בשנים כאשר ישנם שני שבתות חנוכה, ובשבת השנייה מפטירין הפטרה זו, ההפטרה נלקחת מספר מלכים א, פרק ז', פסוקים מ'–נ', וממשיכה בפרק ח', פסוקים א'–כא'. ההפטרה פותחת במילים: "ויעש חירום את הסירות ואת היעים ואת המזרקות", והיא עוסקת בעבודתו של האומן חירום בצלאל, שעשה את כלי המקדש בימי שלמה המלך.

תוכן ההפטרה

בהפטרה מתוארת עשיית כלי המקדש – מזבחות, כיורים, מנורות, כפות, מזרקות, ויתר כלי הזהב והנחושת. בחלקה האחרון של ההפטרה מובאת גם עשיית המנורות ונרות המקדש, שמהווים קשר תוכני ברור לחג החנוכה, שעניינו הדלקת הנרות במקדש לאחר חנוכתו מחדש בידי החשמונאים.

הקשר לחנוכה

מעבר לקשר הפשוט שבין תוכן ההפטרה לבין הדלקת הנרות בחנוכה, ישנו קשר מהותי עמוק יותר. מהותה של חנוכה היא הפיכת החושך לאור – האור שמגיעה דווקא מתוך מציאות של הסתר וחושך. זה בא לידי ביטוי גם בזמן הדלקת נרות חנוכה, הנעשית "משתשקע החמה", כלומר לאחר שקיעת השמש, כאשר החושך כבר שורר בעולם.

הפטרה זו מבטאת את תכלית הבריאה – דירה בתחתונים, כלומר הפיכת העולם הגשמי עצמו למקום שראוי לגילוי אלוקות. עשיית הכלים למקדש, גם כאלה שאין ודאות שישתמשו בהם בפועל, מבטאת את השאיפה להפוך את כל חלקי המציאות ל"כלים" לאור אלוקי.

ובזה יש מעלה בהפטרה הניה של חנוכה על ההפטרה הראשונה של חנוכה. ההפטרה הראשונה של חנוכה (בשבת הראשונה) נלקחת מספר זכריה, ועוסקת בענין של אור, מדובר על המנורה כפי שהיא מאירה, וכפי שהיא בתכלית השלימות.

אך ההפטרה השנייה (בשבת השנייה) עוסקת בעשיית הכלים, ורק מוזכר אודות המנורות של שלמה (שלפי דעה אחת אפילו לא הדליקו בהם), אך דווקא בהפטרה זו מודגש לא רק את גילוי האור אלא את ההפיכה של החושך עצמו לאור, ועשיית העולם לכלים לאלקות.