הפטרה לשבת חנוכה (שבת הראשונה)

ההפטרה לשבת חנוכה (שבת הראשונה) נקראת בשבת הראשונה של ימי חג החנוכה, והיא לקוחה מתוך ספר זכריה, פרק ד', פסוקים א'–ז' וכוללת גם את החלק הפותח מפרק ב', פסוקים י'–יב'.

ההפטרה עוסקת בנבואה שמסר הנביא זכריה לשבים מן הגלות בשובם לבנות את בית המקדש השני.

תוכן ההפטרה

ההפטרה נפתחת במילים: "רָנִי וְשִׁמְחִי, בַּת-צִיּוֹן" – קריאה לשמחה ולרינה מצד בת ציון (העיר ירושלים או עם ישראל) על חזרת השכינה לשכון בבית המקדש השני, לאחר תקופה של גלות וחרבן.

החלק המרכזי בהפטרה הוא נבואת זכריה על המנורה, המתוארת בפסוק: "רָאִיתִי, וְהִנֵּה מְנֹרַת-זָהָב כֻּלָּה וְגוֹלָה עַל-רֹאשָׁה".

בהההפטרה, מרומז גם אודות המנורה כפי שהיא בתכלית השלימות בבית המקדש השלישי.

הקשר לחנוכה

ההפטרה קשורה קשר ישיר להחנוכה, שכן הנס חנוכה היתה במנורה בבית המקדש השני, וכמו כן בההפטרה מדוברת על המנורה - ונבואת זכריה, עם חזרת ובנין המקדש השני שנס כנוכה היתה בתקופה מימוש של הנבואה, שכן זה היה בתקופה של בית המקדש השני.

יש גם קשר לחנוכה בהתחלה של ההפטרה "רני ושמחי בת ציון" כי "בת ציון" מרמזת על בני ישראל בזמן הגלות וחושך, וגם אז אפשר להיות "רני ושמחי", שזהו המהות של חנוכה, שגם במצב של חושך וגלות הופכים את החושך ומאירים את חושך ומהפכים אותו לאור.

מנהגים

גם כששבת חנוכה חל בראש חודש. מפטירין ההפטרה של חנוכה, אך מוסיפים פסוק ראשון ואחרון של הפטרה לשבת ראש חודש.

כשחל ראש חודש וערב ראש חודש, ישנם סברות לכאן ולכאן האם מוסיפים הן הפסוקים של מחר חודש והן הפסוקים של ראש חודש, ולפועל מנהג חב"ד היא שכן.

בשנת ה'תשכ"ט הרבי לא קרא פסוקים אלו, ובההתוועדות דבר על כך שהיתכן שאף אחד לא העיר על כך.

ראו גם

• הפטרה לפרשת בהעלותך

קישורים חיצוניים

• טקס של ההפטרה עם פירוש רש"י

  ערך זה הוא קצרמר. אתם מוזמנים לתרום לחב"דפדיה ולהרחיב אותו.