מקווה חב"ד

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף בור ע"ג בור)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שליח הרבי בתל אביב הרב יוסף שמואל גרליצקי בבדיקת מקווה שנבנה בשיטת בור על גבי בור

מקוה חב"ד ("בור על גבי בור") בנויה בשיטה שחידש הרבי הרש"ב. מקוה כזה נבנה לראשונה בבניין בו שכנה ישיבת תומכי תמימים רוסטוב. במקווה זה קיימים מעלות רבות, ומקווה זה מהווה מענה לכל החששות שקיימות במקוואות המושקים באופנים אחרים למי-גשם. "בור על גבי בור" הכוונה היא בניית מקוה על גבי מקוה.

טבילה במקווה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – מקוה

טבילה מטומאה לטהרה חייבת להיות במקוה או מעיין המחזיק 40 סאה (לערך כ250/300 ליטר) מים שלא נשאבו. במשך כל הדורות, הצריכים טבילה טבלו במעיינות, עם הזמן התחלפו המעיינות במקוואות שנבנו על גבי מי-המעיין, מקוואות אלו היו יותר נוחות לשימוש. עם התפתחות הטכנלוגיה, האפשרות להולכת מים לרחבי העיר על ידי צינורות והאפשרות לחמם מים, החלו בנית מקוואות חמים. כבר אדמו"ר הזקן יסד תקנה לבנין מקוה על גבי מעין באופן שיוכלו לחמם (באופן חלקי) את המים.

כוונת המקווה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כוונת המקווה היא לטהר את המקיפים דטומאה הנדבקים באדם בשעת נגיעתו בדבר טמא. טהרה זו היא ע"י טבילה במים הרומזים לפנימיות הכתר.

ערך מורחב – כוונת המקווה

המקוה ברוסטוב[עריכה | עריכת קוד מקור]

במשך זמן מגורי רבותינו נשיאנו, בעיירה ליובאוויטש בנו מקוה עם חיבור למי התהום, וכפי התקנה של אדמו"ר הזקן.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה, עבר אדמו"ר הרש"ב, לגור בעיר רוסטוב, שם לא היה אפשרות לגור בסמיכות לנהר, ולהגיע למי התהום, אי לכך התחיל הדיון על בנית מקוה, (מקוה עם בסיס של מים שאובים הוכשר לראשונה על ידי החתם סופר, אך אדמו"ר הרש"ב שלל מאד הקמת מקוה באופן כמו שבנה החתם סופר).

אדמו"ר הרש"ב התייעץ עם מספר רבנים שהיו בקיאים בענין, והורה לרב יעקב לנדא לפקח על בנין המקוה. בנין המקוה נעשתה תוך זמן קצר. לאחר עזיבת אדמו"ר הריי"צ את רוסטוב ננטש המקוה, לאחר נפילת הקומניסטים, חזרו לשם חסידי חב"ד וגילו את המקוה, עדין עומד על תילו.

אופן בניית מקוה על גבי מקוה[עריכה | עריכת קוד מקור]

אופן בנית המקוה, נמסר לחסידים על ידי הרב יעקב לנדא, כפי ששמע זאת מפי אדמו"ר הרש"ב.

חופרים בור עמוק, מחציתו התחתונה היא אוצר למי הגשמים, ועל גביו עושים רצפה, מעל הרצפה ישנה מקוה נוספת (זאת אומרת שתקרת המקוה התחתונה היא רצפת העליונה). ברצפה שבין שתי המקוואות ישנם שני נקבים כשיעור טפח על טפח כל אחד לחבר את המים שבמקוה העליון לתחתון. הסיבה לכך, היא שאם יסתם אחד מהם מבלי משים, ולא ירגישו בזה[1]

לאחר מילוי הבור התחתון במים הכשרים (מים שאינם שאובים), מוסיפים מים שאובים לבור העליון.

הדרך לבניית מקווה כזו, כיום, היא כך: חופרים בור אחד עמוק, אותו חוצים לשניים על ידי מפריד ממלט באמצע גובהו לרוחב. כך נוצרים שני בורות - בור עליון ובור תחתון. המפריד מהווה רצפה לעליון ותקרה לתחתון. הבור העליון הוא מקווה הטבילה והבור התחתון הוא אוצר מי הגשמים. חשוב להקפיד לצקת את המקווה העליון והתחתון יחד, מפני שאם יוצקים אותם בנפרד עלולים לזחול המים במקום חיבורם, ואז יש חשש ל"מים זוחלין" הפוסלים את המקווה.

במפריד המלט יש פתח, בגודל המאפשר מעבר של אדם, על מנת לטפל בבור מי הגשמים. על הפתח יש מכסה שיש. בשעת המילוי מסירים את המכסה. אדמו"ר הרש"ב הורה שבנוסף ימתינו עד שיעלו המים על גדות הרצפה. דעת הרב לנדא הייתה אחרת בנושא[2]. באמצע המכסה הזה, היה נקב ההשקה.

מלבד פתח זה, יש שני פתחים נוספים, בגודל טפח מרובע כל אחד, (בערך ברוחב 10 ס"מ, בשונה מנקב ההשקה שהוא עגול וקוטרו כ-6 ס"מ כאמור) המרוחקים זה מזה, כדי שאם יתכסה אחד בשוגג על ידי הטובלת, יישאר השני פתוח. מי הגשמים יורדים דרך צינור מיוחד שאין לו גדר כלי ואינו עשוי מחומר המקבל טומאה, אל תוך מקווה הטבילה היבש ומשם למטה, אל האוצר. לאחר מילוי האוצר, ממלאים את מקווה הטבילה במי ברז שאובים, מתוך צינור המכוון כך, שהמים זורמים היישר אל מקום הפתח. המים השאובים מתחברים מיידית אל מי הגשמים שבאוצר התחתון ומתכשרים על ידי מגעם (השקה).

לפי דברי הרב יעקב לנדא, הסיבה שאדמו"ר הרש"ב הכריע לעשות מקווה מסוג זה, הוא משום שבמקוה זה המים בבור העליון אינם מתערבים במהירות במי הבור התחתון, כיון שמשקלם הסגולי נמוך ממי הבור התחתון בשל חומם הגבוה יחסית למי הבור התחתון[3], ובכך יוצאים ידי שיטות הסוברות כי יש צורך ברוב מי גשמים, דבר שאינו אפשרי לאורך זמן בבור עם השקה מן הצד, וישנם המפקפקים במידת התועלת המעשית שדבר.

הוראות נוספות[עריכה | עריכת קוד מקור]

אדמו"ר הרש"ב, הורה גם מספר הוראות נוספות אודות לכשרות המקווה, שאינן קשורות ישירות לדין בור על גבי בור:

  1. שאורך המקווה יהיה לא פחות מ1.424 מטר בכדי לאפשר טבילה במתיחת כל הגוף, כי זו היא עיקר הטבילה לפי שיטת אדמו"ר הצמח צדק[4].
  2. שהברז שבבור התחתון, המיועד לכניסת מי הגשמים לא יהיה במקווה, אלא במרחק מה, כדי שלא יבואו ישר מכח אדם אלא דרך המשכה. גם בבור העליון היה ברז, שאותו פתחו רק לאחר שמילאו את הגשמים ללא כח גברא, ואז מילאו את הבור העליון, במים רגילים.
  3. ניקוי המקווה על ידי משאבה וצנור גומי.
  4. לא להשתמש בפקקי גומי, שכן על פי פסק אדמו"ר הזקן הוא דבר המקבל טומאה.
  5. שבגג שעליו עוברים מי הגשמים לא יהיו דברים המעכבים את המים (שהוא חשש כלי ומים שאובים).
  6. שיהיה תמיד עוד מחסן מי גשמים מוכן להחלפת המים, וגם בו הבור יהיה במרחק ולא בתוכו כנ"ל.
  7. מדת האמה למקווה, אדמו"ר הרש"ב חישב לפי מדה של 6.23 סנטימטר. שעור מקווה לפי זה הוא כ726 ליטר.

מעלות המקווה שעל ידי השקה וזריעה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בור על גבי בור, ניתן לשים לב לנקב שבתחתית הבור העליון המשמש לטבילה

קיימים שני אופנים נוספים לבניית מקוואות. שני אופני הבניה של מקוואות אלו הוכשרו על ידי גדולי ישראל, אך קיימים בהם בעיות רבות. חלק מהבעיות מחמת המציאות בשטח שיוצרות בעיות הלכתיות, וחלק מהבעיות נובעות מסיבה הלכתית בעצם צורת המקוה.

השקה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הדרך האחת היא - השקה. ממלאים בור כשר במים גשמים, ובצידו יש בור בו קיימים מים שאובים.

החששות הקיימות במקוה השקה:

א. לעיתים הנקב בין שתי המקוואות לא פתוח, מתוך כוונה להשאיר את מי המקווה נקיים, והמקוה לא הוכשר (גם עם הנקב נפתח ונסגר ישנה שיטה המובאת בש"ך, לפיה יש להחמיר במקוה כזה).

ב. ייתכן שלא ימלאו את הבור עד הנקב, שבין שתי המקוואות, והמקווה ישאר פסול.

זריעה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הדרך השניה היא - זריעה, (ממלאים בור במי גשמים ואליו שופכים מים רגילים, הממלאים את המקוה התחתונה).

החששות הקיימות במקוה זריעה:

א. לפעמים ייתכן, שבפתיחת הפקק יכנסו ג' לוגין מכוח אדם, ועל פי ההלכה הם פוסלים את המקוה, (ג' לוגין שנכנסו קודם שיש במים מ' סאה פוסלים).

ב. כאשר המים נכנסים לבור הזריעה, מבור הזריעה המים ממשיכים הלאה לבור התחתון, ואין המים הזוחלין מטהרים את המים השאובים שנכנסים לתוכם.

ג. באם לא מנגבים היטב את בור הטבילה לפני מילוייה באופן שלא נשאר בה מים, ייתכן שישארו בבור ג' לוגין מים שאובין (לערך ליטר), ממי המשאבה וכדו', והמקווה יפסל בג' לוגין מים שאובים. כיון שדי בכמות של שלושה לוגין כ-1200 מ"ל בקירוב כדי לפסול את המקוה, למרות שלאחר שכבר נתמלא הבור בארבעים סאה שוב כל כמות מים אינה פוסלת.

בעיה נוספת, הקיימת שני מיני הבורות, של זריעה והשקה:

א. נתן סאה ונטל סאה - המי גשמים מתחלפים בתדירות גבוהה, לאחר מספר פעמים של מילוי לא נשארים מי גשמים מקוריים, חלק מהראשונים סוברים שמקוה כזה פסול מן התורה, וחלקם סבור שזוהי בעיה מדרבנן, (אף שבשולחן ערוך נפסק להתיר בבעיה זו, הש"ך כתב להחמיר במקווה כזה לכתחילה). במקוה של בור על גבי בור, לא שייך חשש כזה, כי מי הגשמים שהם קרים בדרך כלל נשארים תמיד למטה.

התייחסות למקוה על גבי מקוה בגאונים ובראשונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

במשנה כתוב:

עוקת המערה אין מטבילין בה אלא אם כן הייתה נקובה כשפופרת הנוד. אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שהיא מעמדת עצמה, אבל אם אינה מעמדת עצמה מטבילין בה כמה שהיא

מסכת מקוואות פרק ו' משנה א'

.

שיטת הרמב"ם בפירוש המשנה, ואחריו רבי עובדיה מברטנורא והתוספות יום טוב, דעוקת המערה היא גומא שחופרים תחת קרקע המקוה כעין מחבוא, לפיכך צריך שיהיה ביניהם חיבור כשפופרת הנוד, ועל זה מפרש רבי יהודה שאין דין זה אמור, אלא כאשר שהגג המפסיק בין המערה לגומא חזק כל כך, עד שמונע מהמקוואות להתערב זה בזה, אבל אם הרצפה דקה, שאם טובלים במערה היא נופלת, נחשבים המקוואות כמקוה אחת. וכך פסק הרמב"ם[5], וכן פסק המחבר בשו"ע[6].

הרי לנו פשטות המשנה, שממנה משמע שמים על גבי מים ונקב מחבר ביניהם, אין בזה משום קטפרס, ואדרבה מהני נקב זה לחבר העוקה שתחת המערה עם המים שלמעלה להשלים השיעור דמ' סאה להיות כשרה לטבול בהעוקה, אף שאין בה שיעור מקוה, דהוי פסול דאורייתא. ודון מינה לענייננו, דמקוה על גבי מקוה לא חשיבי קטפרס, ושפיר מהני הנקב לצרפן.

ומפורש הדבר עוד יותר בפירוש המיוחס לרבינו האי גאון על משנה זו, וז"ל: "ועוקה זו כעין שוקת, נקוב בתחתיתו, נתון על פי הביב או על פי המערה". הרי שגם הוא מפרש המשנה כהרמב"ם שהעוקה והמערה הן זו על גבי זו, אלא שלרמב"ם העוקה היא תחת המערה, ואילו לדעת רבינו האי גאון העוקה היא על המערה, ואם כן מדובר ממש במקוה על גבי מקוה שבעליון יש מים שאובים ובתחתון מי גשם, ועל זה שנינו במשנה שאם יש נקב כשפופרת הנוד, אפילו אם אין בעוקה מ' סאה, מטבילין בתוכה.

וכן יש להביא ראיה מדברי הר"ש במס' מקוואות[7] שמביא תוספתא שבה כתוב: "שתי בריכות של ארבעים סאה זו על גבי זו, ונפלו ג' לוגין מים לעליונה, ונפתקו ובאו לתחתונה, כשרים, שאני אומר שלמו ארבעים סאה עד שלא ירדו ג' לוגין". ופי' הר"ש שמדובר בבריכות שבכ"א מהן חסרים שלושה לוגין לשיעור ארבעים סאה, וכשנפלו ג' לוגין שאובים לעליונה ומשם ירדו ג' לוגין לתחתונה, "לא אמרינן דהיינו אותן ג' לוגין עצמן השאובים הן נינהו דירדו לתחתונה, דאי אפשר שלא יתערב מעט במי הבריכה העליונה, ונמצא שהשלימו ארבעים סאה של התחתונה קודם שירדו לה כל ג' לודין, הלכך שני המקוואות כשרים, תחתונה כשרה כדפרשינן, ועליונה משום דמחוברת לתחתונה, וכרבי מאיר דאמר בסוף פ"ב דחגיגה, מטבילין בין בעליונה ובין בתחתונה, אי נמי אפילו כרבי יהודה, וכגון דלא גבוהה כולי האי, דלאחר שמתערבין נעשה הכול אשבורן".

ובשו"ת הרא"ש[8] מביא דברי הר"ש, ומבאר שהר"ש מבאר המשנה כר"מ, שהמקוואות מרוחקות בגובה זו מזו, והתוספתא דאתיא לכו"ע - שהמקוואות סמוכים זה על גבי זה ולאחר שמתחברים נחים הכול באשבורן[9]. וכן מבואר גם כןבמאירי[10], שהביא גם כןהתוספתא הנ"ל, וז"ל: "לעניין פסק דווקא כשאין העליונה גבוהה כ"כ, שיהיו מימיה זוחלין, וכן שנתערב עם התחתונה בנקב הראוי".

הרי מפורש מדברי הראשונים, הר"ש הרא"ש והמאירי, דגם כשהמקוה העליונה היא על גבי המקוה התחתונה, מכל מקום אם אינם גבוהים זה מזה כל כך באופן דלאחר שמתערבין העליון לתחתון נחים שני המקוואות באשבורן - שפיר טובלים במקוה העליון, אפילו אין בו ארבעים סאה רק על ידי צירוף המים שבמקוה התחתונה, מכל מקום מהני החיבור המקוואות על ידי הנקב הראוי שביניהם, ובזה כו"ע מודים שאין בו חשש קטפרס.

וכן יש להביא מדברי התוספתא[11] והביאה הרמב"ם בהל' שבת[12], וז"ל: "שתי מטהרות [=מקוואות] זו על גבי זו, נוטל את הפקק מבינתיים ומשיקן, ומחזיר את הפקק למקומו, מפני שאינו בא לידי סחיטה, שהרי דעתו שיצאו המים". והב"י מביאו בהל' שבת (סי' שכ) וכן הביאו המג"א שם[13].

ומדברי הרמב"ם יש ללמוד שבמקוה על גבי מקוה אין חשש קטפרס, שהרי שפתיו ברור מללו "שתי מטהרות זו על גבי זו", וכתב דמכשירין על ידי נקב השקה שבין המקוואות, ולא העירו נושאי כליו או שאר האחרונים דיש בו משום קטפרס. וכן כתב ראיה זו בשו"ת מהרש"ם[14].

חשש חיבור קטפרס[עריכה | עריכת קוד מקור]

בנוגע לשתי מקוואות המחוברות על ידי הסילון, נחלקו גדולי האחרונים, והדברי חיים כתב שהמקווה העליון פסול כיון שמחובר לתחתון על ידי קטפרס (חיבור שאינו במישור), מטעם זה יש שהתנגדו לבנית מקווה בור על גבי בור.

על פי מה שכתוב לעיל, יש להסביר מדוע גם לשיטת הדברי חיים אין חשש שעובי כתלי הנקב יהיו נחשבים כסילון קטן - וכחיבור שעל ידי קטפרס, כי הגדרת החיבור על ידי סילון הוא רק כשבא לחבר שני מקוואות נפרדים (כשרחוקים זה מזה), אבל במקוה על גבי מקוה ובהפסק רצפה ביניהם, הרי מקוה העליון והתחתון נחשבים כאחד, ואין כאן חשש סילון, הן מצד אופן בניין המקוה, הן מפאת אופן חיבורו והן בשל מהות הסילון. דברים אלו גם מדויקים, מתוך תשובת הדברי חיים עצמו

אופן בניין המקוה - כי באופן בניית מקוה על גבי מקוה, צורתה ובניינה ויציקתה כאחת מחברם להיות נחשבים כמקוה אחת, שהרי כתלי המקוה התחתון הם המשך המקוה העליון, והפתח להיכנס למקוה התחתון (כשרוצים לתקנה ולנקותה) הוא רק דרך מקוה העליון, ולפני ששמים את הכיסוי המחלק הרי הם ממש מקוה אחת עמוקה, ורצפת מקוה העליון נגמרת למטה על רצפת מקוה התחתון, דהיינו שכתלי ורצפת מקוה התחתון הם חלק ממקוה העליון.

להוסיף שהשני נקבים במידת טפח מחשבים את שתי הבורות לבור אחד (כך על פי דברי הרב דווארקין אודות מקוה "בור על גבי בור"), כיון שבדיני טומאה וטהרה, נקב טפח מחבר את שתי בתים להיות נחשבים כבית אחד.

חסידות צאנז קלויזנבורג משתמשים במקוה כשי' הדברי חיים בלי השקאה לבור על גבי בור. מ"מ כתב בספר תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו (עמוד קמד) מכתב מהרב חיים אליהו לאנדא "הנני לספר מה שאני בעצמי הייתי נוכח בהזדמנות של ביקר שערך אבי הרב זלה״ה אצל האדמו״ר מקלויזנבורג זצ״ל בקרית צאנז (וגם בנו ממלא מקומו בארה״ק הי׳ נוכח), והוסב השיחה בענין המקוה, והתלונן שחסידי צאנז בפתח תקוה רוצים מקוה שתהא מתאימה לשיטת הדברי חיים, והיות ששם המקוה היא בור ע"ג בור ועובי התקרה האמצעית היא כעין הסילון המחבר שני מקוואות זו ע"ג זו. ואבי השיב שאינו כן אלא בנידון דידן אין אלו שתי המקוואות אלא מקוה אחת ממש, והאריכו בשיחה אודות זה. מספר שעות לאח"ז כשחזרנו לביתינו, טלפן אל אבי בנו של האדמו"ר מקלויזנבורג בשליחות אביו, ואמר, שעבר שוב על הרשימה הנודעת של אבי הרב זללה"ה, ואמר שאם אמנם עושים בדיוק כפי הכתוב שם, זה בודאי טוב גם לפי דעת הדברי חיים."

חסידות סאטמר הולכים בשיטת הדברי חיים מצאנז, ואעפ"כ עושים מקוואות כשי' הרבי הרש"ב, הם עושים בור טבילה (ואינו ע"ג בור), ומשיקים אותו לבור על גבי בור.

מאבק הרב חנזין - מקוואות חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב דוד חנזין, מתוקף היותו ממונה על המקוואות בפתח תקווה, דאג משנות הי' ובמשך עשרות שנים לבנות ולשפץ מקוואות רבים, ובייחוד שם דגש לבניית מקוואות בשיטת חב"ד למרות התנגדות מהחוגים הליטאים ובראשם החזון איש[15].

הרבי עודדו במאבק למען המשך הקמת המקוואות החב"דיים באמצעות אגרות ואף התבטאויות נדירות בשיחות קודש, ואכן, בנחישות ראויה הצליח להקים מקוואות רבים בשיטת חב"ד.

וכשלא היה תקציב לבניית מקווה בור על גבי בור, כתב לרבי כי אם יהיה צורך בהלוואה, הוא ייקח חלק בהלוואה זו. על כך ענה לו הרבי: "אם יוצרך להלואה, הרי גם אני משתתף בזה מהקופות אשר תחת ידי בסכום של חמישים לירה, אשר יוכל לשלמו בעוד כחצי שנה"[16]

התפתחות מקוואות חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

מאז שנות הי' החלו קהילות חב"ד ושלוחי הרבי בכל העולם, לבנות מקואות בור על גבי בור, ועם הזמן רבני ועסקני חב"ד לצד שלוחי הרבי דאגו להקמת מקוואות בכל רחבי העולם בשיטת בור על גבי בור.

עם השנים נבנו מאות מקואות בור על גבי בור, מתוכם למעלה מ-200 בארץ הקודש.

מומחי מקוואות חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

במהלך השנים רבנים ואנשי מקצוע רכשו ידע וניסיון בהקמת ואחזקת מקוואות חב"ד. בין המומחים:

מומחה ועסקן המקוואות הרב בועז לרנר[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב בועז לרנר מנחלת הר חב"ד היה מומחה בעל שם עולמי למקוואות, בעיקר במקווה חב"ד, ונסע תדיר למקומות נידחים בעולם, לסייע בבניית ופיקוח מקוואות. בסך הכול בנה והכשיר הרב בועזר לרנר מאות מקוואות במקומות שונים בעולם, ושימש כבא כוחם של רבני חב"ד בארץ הקודש.

הרב בועז לרנר בבדיקת מקווה בור על גבי בור בקריית אונו

בשכונת מגוריו נחלת הר חב"ד עסק בבניית מקווה נשים חיה מושקא. ובנה מקווה לצד בית הכנסת בשכונה אותה בנה נחלת מנחם.

בט"ו אייר תשע"ה, נסע לחנוכת מקווה חב"ד בקלארק שבפיליפינים ולאחריו נסע למנילה, ושם נפטר בפתאומיות במהלך התוועדות מדום לב והוא בן 64 שנים.

מקווה על גבי האוצר[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תשע"ד הוציא לאור קונטרס "מקווה על גבי האוצר", בעניין מקווה בור על גבי בור כשיטת חב"ד לפי תקנת הרבי הרש"ב. בקונטרס סקירה על השתלשלות הדברים שהביאו לתקנת הרבי הרש"ב, וביאורים של הרבי לאורך השנים על תקנה זו. גם ניתנים הוראות למעשה בפועל באופן הכשרת מי העיר במקוה על גבי האוצר כפי הוראות הרבי הרש"ב והרבי מלך המשיח.

קונטרס זה היה אמור להוות תדפיס, מתוך ספר שהיה אמור לצאת. אך עקב פטירתו נעצרה יוזמה זו.

מרכז מקוואות חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – מרכז מקוואות חב"ד

החל משנת תשס"ז מפעיל בית דין רבני חב"ד זרוע מיוחדת העוסקת בייסוד, ביסוס וחיזוק מקוואות חב"ד ברחבי הארץ, מתן סיוע הסברתי וטכני, פיקוח ושימור מקוואות חב"ד תוך הקפדה על הרף הגבוה ביותר של הידור והלכה.

המרכז מנוהל על ידי רב קהילת חב"ד ברמה ג' בבית שמש, הרב חיים אליהו גלוכובסקי, לצד אביו הרב מנחם מענדל גלוכובסקי והרב אברהם מיכאל הלפרין, חברי בית הדין.

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • הרה"ג הרב יעקב לנדא, תיקוני המקווה ועשייתה [הוראות ששמע הרב לנדא מהרבי הרש"ב], נדפס בסוף חלק חמישי, יורה דעה, של שולחן ערוך אדמו"ר הזקן, מהדורת קה"ת החדשה, עמ' תקסח-תקסט.
  • מקים המקוואות, שיחה עם הגאון הרב מאיר פויזן, שבועון כפר חב"ד גליון 1896 עמוד 58

קישורים חיצונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. בלשון הרב לנדא: ובטעמו של דבר נאמר לי מפי קדשו שעכשיו (היינו בזמן שהיה הדבור אלי על זה) אינו זוכר. אבל היה לו טעם בזה כו' וזה פשוט מחשש אולי יקרה פעם שיסתם אחד מהם ולא ירגישו בזה.
  2. בלשונו: על זה דנתי אז בפני כ"ק, ובזכרוני נשאר שהסכים לדברי אבל כפי הרשום אצלי שבכל זאת למעשה נשאר כמו קודם שהיו ממלאים עד שמי הגשמים יהיו עולים על הרצפה.
  3. ובא גם בסוף שולחן ערוך הרב על חלק יורה דעה.
  4. כן הורה לרבנית, כן מסר אדמו"ר הצמח צדק.
  5. פ"ח מהל' מקוואות ה"ד.
  6. יו"ד סימן רא סעי' נט.
  7. פרק ג' משנה א' - הביאו הבית יוסף סימן רא.
  8. כלל לא אות ב.
  9. עי"ש באריכות ההסבר
  10. 1בפ"ג דמס' מקוואות.
  11. עירובין פ"ח.
  12. פכ"ב הכ"א.
  13. ס"ק כג.
  14. ח"ב סימן נט.
  15. הרב אשכנזי ח"א ע' 24 וח"ב ע' 47, דוד עבדי ע' 104 ובנספח אגרות הרבי לרב חנזין
  16. מנחם זיגלבוים, דוד עבדי ע' 104, אגרות קודש ח"ה ע' שז