עלייה לארץ ישראל
| עלייה לארץ ישראל (מקורות עיקריים) | |
|---|---|
| מקרא | חומש במדבר,לג,נג, |
| משנה | מסכת כתובות,יג,יא |
| תלמוד בבלי | מסכת כתובות,קי,ב |
| משנה תורה לרמב"ם | רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה,פרק ה', הלכות ט'-י"ב |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך,אבן העזר,עה |
| ספרי מניין המצוות | השגות הרמב"ן, מצווה ד' |
עלייה לארץ ישראל מסמנת את הגעתם של עם ישראל לארץ ישראל. על אף החשיבות שבדבר, רבותינו נשיאנו חוץ מאדמו"ר הריי"צ לא הגיעו לארץ ישראל, לעומת זאת הם עודדו פעמים רבות יהודים רבים לעלות לארץ ישראל.
מצוות ישוב ארץ ישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]
על הפסוק:"וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ"[1] כותב הרמב"ן: "נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו לאברהם יצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה, וזהו שנאמר: והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה. והתנחלתם את הארץ, אשר נשבעתי לאבותיכם"[2].
לעומת הרמב"ן שסובר שזוהי מצווה מן תרי"ג מצוות, סובר הרמב"ם שמצווה זו אינה נכללת במנין תרי"ג מצוות[3]
יהודים רבים שפנו לרבי שברצונם לעלות לארץ ישראל כדי לקיים את "מצוות ישיבת ארץ ישראל" ענה הרבי שקודם כל יקיימו את תרי"ג מצוות התורה ואחר כך יקיימו דבר זה (עלייה לא"י), שלפי מספר מהפוסקים אינה נחשבת כלל מתרי"ג מצוות[4].
רקע[עריכה | עריכת קוד מקור]
גישתם הכללית של אדמו"רי חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]
בתורה הפעם הראשונה בה מוזכר הביטוי "עלייה" לארץ ישראל, הייתה לאחר פטירת יעקב כאשר באו לקבור אותו, אז הם כונו "עולים" [5]. במשך השנים נעשתה החשיבות לעלייה לארץ גדולה, במשנה נאמר ש:"הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין"[6]. גדולי ישראל במשך השנים עודדו עלייה ואף עלו בעצמם.
עם הקמת החסידות, עלו רבים מהחסידים לארץ ישראל[7], ואף הבעל שם טוב ניסה לעלות לארץ. אדמו"רי חב"ד שלחו את חסידיהם לארץ ישראל[8] ותמכו בהם[9].
עם תחילת הרעיון הציוני שעודד עלייה לארץ, החלו רבים להימנע מלעלות לארץ. אדמו"ר המהר"ש כאשר הציעו לו אנשי "בילו"(ר"ת בית יעקב לכו ונלכה) לעלות לארץ ישראל הוא השיב שאם הם היו מקימים את המשך הר"ת שעל שמם נקרא הארגון, "באור ה'", היה עולה לארץ ישראל עם 100 אלף חסידים. ע"פ סברא אחת בעקבות הרעיון הציוני החלו רבותינו נשיאנו להתנגד לגמרי לעלייה לארץ, ולא חזרו בהם מאיסור זה [10]. אך לאמיתו של דבר, עודד הרבי הריי"צ את עלייתם של יהודי רוסיה לארץ ישראל עוד בשנת תרצ"ד, ופעל רבות בנושא.[11] בערוב ימיו של אדמו"ר הריי"צ, הוא הקים את הישוב כפר חב"ד לחסידי חב"ד, כמו כן החל אז גל עלייה גדולה של חסידי חב"ד לארץ ישראל[12].
לאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ הרבי החל לעודד יותר את היישוב החב"די בארץ ישראל. בשיחה משנת תשנ"ב אמר הרבי:"רואים בשנים האחרונות איך שנעשה ה"ויקהל" בפשטות - קיבוץ גלויות דבנ"י מכל העולם שעולים לאה"ק, והעלייה היא באין ערוך להעליות שהיו פעם בדורות שלפנ"ז"[13].
עם זאת הורו רבותינו נשיאינו כמה וכמה פעמים על המעלה דווקא להתגורר בחו"ל, בשיחות הרבי מובא:"ולדוגמא: הבית-יוסף, שחיבר השולחן־ערוך שלאורו הולכים כל בית ישראל, חי רוב שנותיו בחוץ לארץ, וכן הרי"ף הרמב"ם והרא"ש, ג' עמודי ההוראה שעליהם יסד הבית יוסף את פסקי השו"ע, חיו בחוץ לארץ, וכן האריז"ל שעל ידו התחיל גילוי פנימיות התורה חי רוב שנותיו בחוץ לארץ, וכן הבעש"ט ואדמו"ר הזקן, שני המאורות הגדולים, חיו וגילו תורת החסידות בחוץ לארץ דווקא"[14], ליהודי שפנה לאדמו"ר הצמח צדק שברצונו לעלות לארץ ישראל אמר לו הצמח צדק:"עשה כאן ארץ ישראל"[15].
הרבי הזכיר שבגלות יש לגור דווקא בחו"ל, משום שקיבוץ ישראל לארץ ישראל צריך להתקיים ע"י מלך המשיח[4]. אדמו"ר הרש"ב אמר:
לא ברצוננו הלכנו מארץ ישראל, ולא בכוחות עצמנו נחזור לארץ ישראל, אבינו מלכנו יתברך הגלה אותנו והוא יגאלנו ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ ויוליכנו קוממיות על ידי משיח גואל צדק לארצנו הקדושה במהרה בימינו אמן
— התמים, חוברת א', עמ' 4
עליית יהודים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו לאברהם יצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה, וזהו שנאמר: והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה. והתנחלתם את הארץ, אשר נשבעתי לאבותיכם— רמב"ן השמטות לספר המצוות מצווה ד
במשך השנים עודדו רבותינו נשיאינו את העלייה לארץ ואף תמכו בה, העלייה הרשמית הראשונה הייתה עליית החסידים של תלמידי המגיד, כמו כן הוקם אז קופת כולל חב"ד שדאגה לעזרה ולרווחת החסידים שמתגוררים בארץ ישראל.
הישוב החב"די הראשון היה בצפת לאחר מכן נדד לטבריה, ובהמשך התרחב לחברון[16] ולירושלים.
במשך השנים שאלו יהודים רבים את רבותינו נשיאינו אודות העלייה לארץ.
במכתב הרבי להרב שלמה חיים קסלמן שרצה לעבור לחו"ל, כותב לו הרבי:"בטח יודע הפסק דין אשר מארץ ישראל מותר לצאת רק בשביל תלמוד תורה"[17]. בזמן מלחמת ששת הימים שלח הרבי מכתבים בהם הורה להישאר בארץ משום שהיא ארץ "אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה". במכתבים רבים משבח הרבי ליהודים אודות המעלה שהם גרים בארץ ישראל.
הרבי אולם כתב לרבנים רבים שהתגוררו בחו"ל על כך שאסור להם לעלות לארץ ולנטוש את הקהילה שלהם בחו"ל[18].
הרבי עורר שהעלייה לארץ אפילו לשם ביקור, ובוודאי כאשר מדובר על התיישבות בארץ, דורשת 'ויזה רוחנית' - שהעליה תתבטא לא רק במישור הגשמי, אלא גם במישור הרוחני, שהאדם יתעלה בעבודת השם שלו ויהיה ראוי יותר להתיישב בארץ[19].
אצל רבותינו נשיאינו[עריכה | עריכת קוד מקור]
על אף החשיבות בעלייה לארץ, אף אחד מאדמו"רי חב"ד לא הגיע לארץ ישראל, חוץ מאדמו"ר הריי"צ. חלק מהם אף ניסו לנסוע אולם לא הצליחו.
להרב שלמה גורן אמר הרבי שהסיבה שבגללה לא עלו נשיאי חב"ד לארץ היא שעבודת הקודש של נשיאי חב"ד קשורה עם מקום מנוחתם כבוד של נשיאי חב"ד הקודמים[20], על ידי שהם מביאים את הבקשות שקיבלו אליהם. הסיבה שבגללה אדמו"ר הריי"צ כן הגיע לארץ ישראל, הייתה משום שלרבי הריי"צ לא היו צִיּוּנִים לשטוח עליהם את תפילותיו ובקשותיו, היות וכולם היו תחת שליטת ברית המועצות שאסרה עליו את הכניסה אליה. משום כך נאלץ הרבי הריי"צ לנסוע לארץ ולשטוח את הבקשות שקיבל על קברי האבות בחברון[21].
הבעל שם טוב[עריכה | עריכת קוד מקור]
במשך חייו השתוקק הבעל שם טוב לעלות לארץ ישראל. לאחר זמן לקח איתו הבעל שם טוב את בתו אדל ואת שמשו ר' צבי. לאחר שנדדו בין ערים וכפרים הם הגיעו בערב פסח לאיסטנבול שבטורקיה שם שהו בחג. ביום ראשון של חג הפסח הם הפליגו באונייה בדרכם לארץ ישראל. במהלך ההפלגה התחוללה סערה והם איבדו את דרכם. לאחר ששקטה הסערה הם הגיעו לאי ונחו שם. אולם הם נתפסו באי ע"י חבורת שודדים ולבסוף ניצלו בנס ע"י חבורת חיילים שהגיעה בדיוק אז לאי.
הבעל שם טוב הבין מכך שמשמים לא רוצים שיסע לארץ ישראל ולכן חזר חזרה לטורקיה (שאליה הגיע בשביעי של פסח) ולאחר מכן חזר לביתו. בעקבות כך בקהילות רבות חוגגים בשביעי של פסח את "סעודת הבעל שם טוב"[22].
פעם נוספת בה הבעל שם טוב ניסה לעלות לארץ הייתה יחד עם חותנו רבי יחיאל מיכל אשכנזי, שאז הם נתפסו ע"י שודדי ים ולבסוף הם נפדו ע"י הקהילה היהודית[23]. הבעל שם טוב אף תכנן לנסוע שוב לארץ ישראל בשביל לפגוש את האור החיים [24], אולם בסוף האור החיים נפטר בטרם הגיע הבעש"ט לישראל[23].
למרות זאת לא התייאש הבעל שם טוב מרעיון הנסיעה, ובאחד ממכתביו לגיסו רבי אברהם גרשון מקיטוב כותב: "שאין אני מייאש עצמי מנסיעה לארץ ישראל אם יהיה רצון ה' ולהיות עימך ביחד"[23].
אדמו"ר הזקן[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשנת תקל"ז התארגה קבוצה של חסידים ובראשם רבי מנחם מענדל מוויטבסק לנסוע לארץ ישראל. אדמו"ר הזקן בתחילה הצטרף אליהם, אולם ליד נהר הדניפר שכנעו אותו רבי מנחם מענדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסק להישאר. הוא נשאר בעיר שנה ולאחר מכן חזר לרוסיה[25].
אדמו"ר האמצעי[עריכה | עריכת קוד מקור]
בימים הנוראים של תקפ"ח, הגיע אדמו"ר האמצעי להאדיטש, לבקר בציונו של אביו אדמו"ר הזקן. באחת הפעמים יצא בפנים שוחקות מהציון ואמר:"פעלתי אצל אבי שיפטרוני מהרבנות", החסידים חשבו שאדמו"ר האמצעי מתכוון לעזוב אותם ולעלות לארץ ישראל ובקשו ממנו שיישאר איתם, בתגובה ענה להם אדמו"ר האמצעי:"חתני הרמ"מ שי' הרי נמצא אתכם, והוא יהיה לכם לרועה נאמן"
החסידים הבינו מכך שלא ייתכן שהוא יעלה לארץ ישראל, מפני שהחסידים לא יתנו לו לנסוע[26].
כאשר עלו חסידי חב"ד לחברון בשנת ה'תקפ"ג, קנה אדמו"ר האמצעי חלק מבית הכנסת הספרדי 'אברהם אבינו', והקצה אותו לבית כנסת מיוחד עבור חסידי חב"ד (ראו בערך: חברון, ובערך: נכסי רבותינו נשיאינו בחברון).
אדמו"ר הצמח צדק[עריכה | עריכת קוד מקור]
בעצת אדמו"ר ה"צמח צדק", עלתה הרבנית מנוחה רחל, בתו של אדמו"ר האמצעי, לארץ הקודש, עם משפחתה, בשנת תר"ה, והתיישבה בחברון. (ראו בהרחבה בערך "הרבנית מנוחה רחל").
אדמו"ר המהר"ש[עריכה | עריכת קוד מקור]
אדמו"ר המהר"ש אומנם לא עלה לארץ ישראל, אולם בערוב ימיו, בשנת תרמ"א, כאשר התחוללו הפּרעות נגד יהודי רוסיה, אמר הרבי המהר"ש לבנו הרבי הרש"ב: "רציתי לומר להם - לנציגי הממשלה הרוסית - שאם לא ישנו את יחסם ליהודים, אסע לארץ ישראל ואקח עימי מאה אלף משפחות יהודיות. הייתי מצליח לבצע זאת, אלא שאז החלה העלייה של "ביל"ו"[27]ולא רציתי לתת להם תוקף", וסיים הרבי המהר"ש: "אילו היה אצלם גם "באור ה'" [28]. - הייתי אף אני נוסע". [29].
אדמו"ר הרש"ב[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרבי סיפר בשנת תש"י (בימי ה"שבעה" לאחר הסתלקות חותנו, כ"ק אדמו"ר הריי"צ): "בשנת תרנ"ז היה כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע חולה מאד ונסע למוסקבא לריפוי. הפרופסורים אמרו לו אז שנותרו לו רק מספר חודשים לחיות [30]. כששמע זאת הרבי נ"ע החליט לנסוע לארץ ישראל, וסיפר לרבנית מרת שטערנא שרה נ"ע על כך. שאלה אותו הרבנית: ומה תעשה עם החסידים שלך ועם חסידוּת? השיב הרבי נ"ע: הרי משאיר אני אותו (בהתכוונו לרבי [=הריי"צ].)והרבי [=הריי"צ] היה אז בן שבע עשרה שנה!" [31]. - בפועל, הרבי הרש"ב לא נסע בסופו של דבר לארץ ישראל.
הרבי הרש"ב קנה בשנת תרס"ח נחלה בחברון, את "בית רומנו", ובו הייתה ישיבת "תורת אמת" בין השנים תרע"א-תרע"ד. (ראו בערך: נכסי רבותינו נשיאינו בחברון, ובערך: בית רומנו, ובערך: תורת אמת חברון).
אדמו"ר הריי"צ[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – מסע אדמו"ר הריי"צ לארץ הקודש |
אדמו"ר הריי"צ לא עלה לארץ ישראל אולם הגיע אליה לביקור.
את הביקור התחיל אדמו"ר הריי"צ בב' מנחם אב תרפ"ט. הביקור נועד בשביל להשתטח על קברי צדיקים[32]. מיד עם הגיעו לארץ ישראל נסע לירושלים ומשם הלך לבקר בקברי צדיקים.
במהלך הביקור ביקר אדמו"ר הריי"צ בערים:ירושלים, חברון, עפולה, צפת, טבריה, מירון, תל אביב, בני ברק ופתח תקווה.
הביקור הסתיים בתאריך ט"ז אב תרפ"ט.
בשיחת אחרון של פסח תש"י, סיפר הרבי: "בחורף זה נכנסתי פעם לחדר הרבי [=כ"ק אדמו"ר הריי"צ]. הוא ישב נשען על ידו, שקוע במחשבות, ואמר לי שברצונו לנסוע לארץ ישראל. אמרתי לרבי: כיצד אפשר לנסוע, הרי ישנה כאן עבודה מרובה? חשב מעט ואמר: נו, רעיון יפה"[33]. במחשבתו כבר היה בארץ ישראל. עצמות יוסף הובאו לארץ ישראל". [34].
הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]
|
| ערך מורחב – הבקשות מהרבי שיעלה לארץ ישראל |
הרבי לא עלה לארץ ישראל, ואישים רבים פנו אליו בבקשה שיעלה לארץ ישראל אולם הרבי דחה אותם.
במשך השנים ענה הרבי פעמים רבות על השאלה למה הוא לא עלה לארץ ישראל, כאשר התשובה העיקרית היא שהוא אינו רוצה לעזוב את ציון חותנו אדמו"ר הריי"צ ומשום שלא סיים את תפקידו בארצות הברית.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
תולדות חב"ד בארץ הקודש (בעריכת הרב שלום דובער לוין). קה"ת, תשמ"ח.
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- מכתב ברכה של אדמו"ר הריי"צ לעולים לארץ הקודש, באתר בית המכירות קדם
הערות שוליים
- ↑ ברכות,לג,נג
- ↑ השגות הרמב"ן, מצווה ד'
- ↑ ולכן לא כולל אותה בתרי"ג מצוות. וראו את הדיון ההלכתי בנושא בשו"ת תורת שלום (תשובות הרבי הרש"ב) (שונות, סימן א' וסימן ב') בנוגע למצוות יישוב א"י בזמננו.https://chabadlibrary.org/books/maharshab/shut/5/1.htm https://chabadlibrary.org/books/maharshab/shut/5/2.htm
- ↑ 4.0 4.1 באתר חב"ד ישראל
- ↑ בראשית, פרק נ, פסוק י"ד
- ↑ כתובות, יא, י"ג
- ↑ אברהם יערי, "עליית החסידים ההמונית לארץ ישראל", מחניים, מ"ו
- ↑ כדוגמת הרבנית מנוחה רחל סלונים
- ↑ כדוגמת כולל חב"ד
- ↑ "הרביים התנגדו לעלייה לארץ" באתר
- ↑ אגרות קודש כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, חלק ג, במבוא, עמ' 14 ואילך. עיינו שם בארוכה. וראו אג"ק כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, חלק יב, עמ' ער [ד'תריח].
- ↑ לאחר יציאת רוסיה תש"ו
- ↑ ר"ד משיחת ש"פ ויקהל תשנ"ב
- ↑ כתר שם טוב, הוספות, תכג. מהוספות ללקו"ש ח"ט עמ' 338 ואילך.
- ↑ אגרות-קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"א ע' תפה
- ↑ בעיקר בזכות עלייתה של הרבנית מנוחה רחל
- ↑ אגרות קודש, א'קמח
- ↑ ראה בהבקשות מהרבי שיגיע לארץ ישראל#רקע#עליית מנהיגים רוחניים
- ↑ ממכתב הרבי, שבועון כפר חב"ד 1923 עמוד 13 (מתורגם מאנגלית). תשורה שוסטרמן-גנזבורג עמוד 7.
- ↑ ולכן עליו לשהות לידו
- ↑ הדברים בפיסקה זו מקורם בספרו של הרב גורן "משנת הגורן" (הוצאת "ידיעות ספרים"). הובאו באתר
. וראו בשיחת ש"פ ויקהל, כה אדר א' תשנ"ב, שהרבי אומר (בסעיף י' מהשיחה ובהערה 106 שם) שרבותינו נשיאינו לא עלו לארץ ישראל במשך זמן הגלות (גם לא לביקור בלבד), דאף שמצינו כמה גדולי ישראל ואדמורי"ם (כמו הרה"ק רמ"מ מהאראדאק) שעלו לארץ ישראל, הרי, הבעש"ט* (*אף שהיתה אצלו קס"ד כו' לעלות לארץ ישראל), המגיד, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הצ"צ, אדמו"ר מהר"ש, אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע וכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, לא עלו לארץ ישראל (גם לא לביקור בלבד**) (** ונסיעתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר לארץ ישראל לא היתה לשם ביקור בארץ ישראל, אלא, כפי שהסביר בעצמו במכתבו הידוע (אגרות-קודש שלו ח"ב ע' קצ-א) שביציאתו ממדינה ההיא ניטלה ממנו האפשרות לבקר בהיכלי קודש ציוני הוד כבוד אבותיו נשיאי החסידות (בליובאוויטש ובראסטוב), ולכן ברצונו לבקר במקומות הקודש בארץ הקודש.) אלא נשארו בחוץ לארץ, ועד (בזמנו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו) לחצי כדור התחתון, שבו וממנו נעשית העבודה דהפצת התורה והמעיינות חוצה בכל העולם כולו עד ביאת גואל צדק – תיכף ומיד ממש. (עד כאן מהשיחה).
(וראו שיחת יו"ד שבט תשל"ד שהנסיעה של הרבי הריי"צ לאה"ק וארה"ב היתה גם לתור את הארץ, לבחון האפשרויות השונות היכן לקבוע את מקום מגוריו. -
מובא במבוא לספר השיחות תרפ"ח-תרצ"א עמ' 18, הערה 20).
- ↑ [hwww.breslev.co.il/articles/%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%A2_%D7%A9%D7%9C_%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%94%D7%91%D7%A2%D7%A9%D7%98_%D7%9C%D7%90%D7%A8%D7%A5_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/%D7%A4%D7%A1%D7%97/%D7%97%D7%92%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%9D.aspx?id=30497&language=hebrew המסע של הבעש"ט לארץ ישראל]
- ↑ 23.0 23.1 23.2 [hbshemtov.com/index.php/%D7%A0%D7%A1%D7%AA%D7%A8-2/28-%D7%9E%D7%A1%D7%A2%D7%99-%D7%94%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%A9%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%91-%D7%9C%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%A9. מסעי הבעל שם טוב לארץ הקודש
- ↑ שע"י פגישתם תבוא הגאולה
- ↑ בית רבי ז,ב.
- ↑ בית רבי, פרק ו', עמ' י"א - 24
- ↑ תנועה ציונית, ר"ת "בית יעקב לכו ונלכה" - ע"פ תחילת הפסוק בישעיה ב, ה.
- ↑ ההמשך של הפסוק בישעיה. אנשי ביל"ו השמיטו את המשך הפסוק "באור ה'", ובכך הייתה גם אמירה מצידם בדבר כוונתם לעלות לא"י ללא עול תורה ומצוות. - ליובאוויטש - העיירה של חב"ד (ספר), עמ' 226, הערה 706.
- ↑ סה"ש תש"ה, עמ' 32. ראו גם: ליובאוויטש - העיירה של חב"ד, עמ' 226.
- ↑ אמנם התברר בהמשך שהרופאים טעו, והרבי הרש"ב האריך ימים עד שנת תר"פ. - הערת כותב הערך.
- ↑ תורת מנחם, חלק א, עמ' 4. לקו"ש חלק א, עמ' 139, סכ"ח.
- ↑ ממכתב אדמו"ר הריי"צ: "רגיל הייתי בארץ מולדתי, לבקר מזמן לזמן בהיכלי קודש ציוני אבות קדושים, הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ, לשאת רינה ותפילה בהתעוררות רחמים רבים בעדנו ובעד כל תלמידנו ואנשי שלומנו בתוך כלל אחינו בני ישראל שיחיו. בזמן הזה הנני מושלל היכולת לנסוע לארץ מולדתי, והחלטתי בעזרתו יתברך לעשות מסעי זה לארץ הקודש תבוא ותבנה במהרה בימינו אמן לבקר במקומות הקודש. והנני בזה להודיעם אשר בעזרתו יתברך, אעשה מסעי עם חתני הרב ר' שמריהו שיחיה גוראריה ביום ג' כ"ב תמוז דרך בראנדיזי על הספינה ההולכת ביום א' לאלכסנדריא. זמן התעכבותנו בארץ הקודש תובב"א, הנני חושב במשך כשני שבועות".
- ↑ להעיר, שנסיעותיו בשנים שלפנ"ז (קודם בואו למדינה זו [=ארה"ב]) – הנסיעה מרוסיא, מריגא, מווארשא – היו תמיד בהכרח (ראה סה"ש תש"ב ע' 63), שלכן, נסע תמיד בהזדמנות האחרונה, ברכבת האחרונה, באני' האחרונה (מרשימה פרטית בלתי מוגה).
- ↑ משיחת אחרון של פסח ה'שי"ת, ס"ז. תורת מנחם, חלק א, עמ' 26.