דוד אוקינוב

הרב דוד אוקינוב (מכונה ר' דוד ראמענער; תער"ב - ד' בחשוון תש"מ), היה חסיד חב"ד שעמד ללא חת מול הק.ג.ב. ברוסיה הסובייטית ושרד את השואה. נרצח בקראון הייטס, בדרכו לבית הכנסת. הרבי אמר מאמר ושיחה במיוחד לזכרו. בתוך השיחה התבטא הרבי: "היותו כבר במקומו בגן עדן, יחד עם רבותינו נשיאנו".

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב דוד אוקינוב הי"ד (המכונה ר' דוד ראמענער) נולד בעיירה מירגרוד שבאוקראינה, בחודש תמוז תער"ב, הילד הרביעי להוריו - ר' אפרים ואסתר אוקינוב.

בילדותו עברה המשפחה לגור בעיר ראמען הסמוכה להאדיטש, שם התגורר החסיד הרב יחזקאל גרינפרס, ששכנע את ר' דוד לעבור ללמוד בישיבת תומכי תמימים. בתחילה - הוריו של ר' דוד לא הסכימו, אך ר' דוד שבת רעב עד שהוריו הסכימו לשולחו לישיבת תומכי תמימים קרמנצ'וג, בהנהלת הרב ישראל נח בליניצקי.

לאחר חג הפסח תרפ"ח עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים נעוול אצל הרב יהודה הבר. לאחר מספר שבועות נעצר על ידי הק.ג.ב., אך שוחרר לאחר יום אחד.

בתחילת שנת תרפ"ט עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים חרקוב אצל הרב יהושע קארף, שם היה מקורב לחסיד ר' איצ'ה דער מתמיד.

לאחר מספר שנים עבר למוסקבה, שם התגורר בדירת חדר. בזמן שהותו שם, היה מקורב לחסידים רבים, ובהם ר' שניאור זלמן בוטמן ור' שמואל לובשאצקי.

בטשקנט ובארץ הקודש[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תש"א, בימי מלחמת העולם השנייה, גוייס לצבא הסוביייטי ושם גם נפצע. בסיום המלחמה נשא את רעייתו בתיה רבקה ועבר להתגורר בטשקנט, שם היה מקורב לר' שלמה חיים קסלמן. בהמשך, עקב רדיפות הק.ג.ב., נמלט לקרסנאלוטש.

במשך השנים ניסה מספר פעמים להימלט מרוסיה אלא שנכשל פעם אחר פעם. בשנת תשכ"ה בירכו הרבי שיגיע לארץ הקודש, ובשנת תשכ"ו הגיע לארץ הקודש והתיישב בשיכון חב"ד בלוד.

בחודש אלול תשכ"ז נסע ר' דוד עם בניו לקראון הייטס, שם נכנס ליחידות אצל הרבי. בהזדמנות זו הורה לו הרבי להישאר בארצות הברית כשד"ר עבור ארגון עזרת אחים.

לאחר חג הפסח תשכ"ח חזר לארץ הקודש.

בחזרה לארצות הברית, והרצח[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תשל"ו נסע לרבי, והרבי הורה לו להישאר בקראון הייטס עד שימצא שידוך לביתו מרת איטה.

בין השנים תשל"ז - תש"מ לימד ר' דוד בישיבת ליובאוויטשער ישיבה באושן פארקווי.

בחודש תשרי תש"מ השתדכה בתו איטא עם ר' יוסף יצחק אלטיין.

ביום חמישי - ד' בחשוון תש"מ נרצח על ידי גוי מקומי בדרכו לבית הכנסת. הרצח עורר סערה.

התייחסות הרבי לרצח והקמת "אהל דוד"[עריכה | עריכת קוד מקור]

בהתוועדות ז' מרחשוון תש"מ אמר הרבי את מאמר "וירח ה' את ריח הניחוח", בו דיבר אודות הרצח. במהלך המאמר והשיחה שלאחריו נחנק קולו הקדוש בבכי נורא:

"לאחרי אריכות הגלות והגזירות והשמדות ר"ל איך ייתכן שכל זה אינו מספיק ונמצאים עדיין בגלות ובחושך כפול ומכופל, ועד שמזמן לזמן ישנם מאורעות כאלה שאין עליהם שום ביאור והסבר כלל, מכל צד ופינה... יש עדיין חושך הגלות, ועד לחושך כפול ומכופל ועד למאורעות כו' בשלוחי מצוה וכו'.

בגמרא דנים בהגדרתם 'שלוחי מצוה', במסכת פסחים דף ח', ושם מדובר על מי שבודק את החמץ, עולה לרגל וכדומה, דהיינו שעסוק במצוה, ור' דוד היה בדרכו לבית הכנסת, והכוונה היא שלמרות כל הגלות וכל הניסיונות, כעת מגיע ניסיון נוסף, שיהודי שהיה בגדר של שליח מצוה, נרצח...

בנוגע למאורע המבהיל, צריך לקשרו עם ענין של תורה, שיהיה "מושיבין ישיבה על קברו" לייסד מוסד של תורה, בפרט עבור אלו שהגיעו מהמדינה ההיא..

ובוודאי שהתוועדות זו, ועל אחת כמה וכמה המוסד החדש זהו הנחת רוח הגדול ביותר (לא רק בהסכמה אלא נחת רוח הכי גדול), וקשור עם עליית הנשמה וכו', בהיותו כבר במקומו בגן עדן, יחד עם רבותינו נשיאינו, וכיון שמקשרים זאת עם הוספה בלימוד התורה בריבוי - הרי זה יומשך גם למטה בענינים שהם הטוב הנראה והנגלה גם לעיני בשר, כלומר, לא רק ענינים שלעת עתה הם חסדים מכוסים, אלא חסדים המגולים דוקא, חסדים גלויים שנראים בעיני בשר"^[1].

קבוצה מאנ"ש ומבני המשפחה התאספו למחרת והקימו מוסד חינוך ליוצאי רוסיה, כהוראת הרבי, בשיתוף ארגון פר"י, בית רבקה ותומכי תמימים אושן פארקווי. הרבי בחר למוסד זה את שמו - אהל דוד. מוסד זה פועל עד היום.