הבדלים בין גרסאות בדף "שמואל יצחק רייצס"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 15: שורה 15:
 
==משפחתו==
 
==משפחתו==
 
*בנו, הרב [[אלחנן יהודה לייב רייצס]]
 
*בנו, הרב [[אלחנן יהודה לייב רייצס]]
*בנו, הרב [[יוסף בן ציון רייצעס]], מלמד ומחנך ב[[קראון  
+
*בנו, הרב [[יוסף בן ציון רייצעס]], מלמד ומחנך ב[[קראון הייטס]]
הייטס]]
 
 
*בתו מרת [[רבקה שכטר]], [[כפר חב"ד]]
 
*בתו מרת [[רבקה שכטר]], [[כפר חב"ד]]
 
*נכדו, הרב [[יעקב רייצס]], מ[[שלוחי הרבי לארץ הקודש]] ורב יישוב יסוד המעלה
 
*נכדו, הרב [[יעקב רייצס]], מ[[שלוחי הרבי לארץ הקודש]] ורב יישוב יסוד המעלה

גרסה מ־23:26, 27 במאי 2019

Male no free image yet-he.svg.png

הרב שמואל יצחק רייצס (מכונה בשם החיבה בראשית תיבות: רש"י, תרנ"ב-תשמ"ו), היה חסיד חב"ד תושב קראון הייטס שזכה להימנות על תלמידי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בגלגולה הראשון בחצרו של אדמו"ר הרש"ב.

תולדות חיים

נולד בעיירה נייביכב שברוסיה בסביבות שנת תרנ"ב, לאביו הרב יוסף בן ציון רייצס.

בגיל שלוש עשרה נסע ללמוד בישיבה ברוגוצ'וב, ומאוחר יותר נסע ללמוד בישיבתו של האדמו"ר רבי שמריה נח שניאורסון בבוברויסק.

בזמן לימודיו בישיבה בבוברויסק ניסו לשכנעו לנסוע ללמוד בישיבה ליטאית שם יוכל לקבל הסמכה לכהן כ'רב מטעם', אך בעקבות התערבותו של אחד מחסידי חב"ד בעיר, שינה את החלטתו ונסע ללמוד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש. כשהגיע לליובאוויטש לא הסכימו לקבל אותו כתלמיד מן המניין אך הוא התעקש ונעמד לבכות על יד חדרו של אדמו"ר הרש"ב שיצא להתעניין במקור הבכי והחליט להורות להנהלת הישיבה לקבל אותו, והורה לו לדאוג לעצמו למצוא איפה לאכול.

לאחר נישואיו עם רעייתו אלטע יהודית בשנת תער"ב קבע את מגוריו במינסק, וקיבל הוראה מאדמו"ר הרש"ב לחזור חסידות בבתי כנסיות ברחבי העיר ולעשות זאת גם במקומות בהם הוא לא יהיה רצוי על באי בית הכנסת, אך לא איפה שתופסים מהצווארון וזורקים אותו.

בשנת תש"ו הצטרף לאלפי חסידי חב"ד שהבריחו את גבולות רוסיה באמצעות דרכונים פולניים מזויפים במסגרת 'הבריחה הגדולה', ויחד עם משפחתו נדד עד שהגיע למחנה הפליטים פוקינג ושהה שם עם משפחתו במשך שנתיים ולאחר תקופה נוספת של חודשים ספורים בפריז עבר להתגורר בסמיכות לחצר הרבי בשכונת קראון הייטס, שם החל לעסוק לפרנסתו באומנות השחיטה, ושם גם נשאר להתגורר עד לפטירתו בכ"ב אלול תשמ"ו.

משפחתו