שלמה מטוסוב

הרב מטוסוב (במרכז)

הרב מטוסוב (שלישי משמאל) במסיבה במרוקו

הרב שלמה מטוסוב (תרע"ז-תשס"ז) שליח הרבי לקזבלנקה שבמרוקו.

נולד בויטבסק ברוסיה הלבנה, בשנת תרע"ז. בצעירותו, בין השנים תרפ"ז עד תש"י, למד בישיבות תומכי תמימים בויטבסק, מוהילוב, כותאיס, מלחובקה, סמרקנד, פאקינג ופריז.

התחתן עם רעייתו מרת פעסיא (לבית הרב יהודה לייב קרסיק). בשנת תרצ"ג נאסר בכותאיס בעוון לימוד תורה. בשנת תרצ"ה נאסר במוסקבה בגין השתייכותו לחסידות ליובאוויטש ונשלח לגלות. עד שנת תש"ד היה במאסר וגלות. בשנת תש"ו יצא מרוסיה. בשנת תשי"א נשלח על ידי הרבי למרוקו וניהל שם את מוסדות רשת אוהלי יוסף יצחק עד לשנת תשנ"א. בשנותיו האחרונות מפאת מחלתו עבר לקראון הייטס.

נפטר בראש חודש כסלו תשס"ז.

מיתוך יומנים

השליח השני ששלח כ"ק אדמו"ר שליט"א היה הרה"ח ר' שלמה שי' מטוסוב, שנשלח תחילה למרסיי ואח"כ למרוקו.

בעוד ושליחותו של השליח הראשון, הר"מ ליפסקר, היתה על-פי הוראת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לפני הסתלקותו, כאשר הרבי רק מביא את השליחות לידי פועל, הרי ששליחותו של הר"ש מטוסוב היתה למעשה השליחות הראשונה של כ"ק אדמו"ר שליט"א עצמו.

הר"ש מטוסוב שהה אז בצרפת, ולאחר כל הסבל והעינויים שסבל ברוסיה הסובייטית, בה "זכה" לשבת בשני המאסרים: הראשון במשך שלושה חדשים, והשני במשך שבע וחצי שנים - כמסופר בארוכה בספרו "פרקי זכרונות" (ברוקלין, תשנ"ח) - רצה סוף סוף להגיע אל המנוחה ואל הנחלה. תוכניתו היתה לעלות לארץ הקודש, אך הרבי שינה את כל תכניותיו, כפי שהוא מספר בזכרונותיו ('כפר חב"ד' גליון 632):

"באחד מימי החורף של תש"י ביקש ממני הרב ר' בנימין גורודצקי שלפני נסיעתי לארץ אעבוד "רק חודשיים" בהפצת תורה בין פליטי מצרים, מרוקו, תוניס ואלג'יר, ששהו בתשעה מחנות-מעבר במרסיי לפני עלייתם לארץ. הוא הסביר שמדובר בהקמת תלמודי- תורה עבור ילדיהם, על כל הכרוך בכך - שיחות עם ההורים, גיוס מורים, ניהול כספי ותיאום עם הנהלת המחנות.

"כיוון שביקש "רק חודשיים", הסכמתי, אך הדגשתי שלאחר שאארגן את תלמודיהת ורה הוא ייאלץ למצוא לי ממלא-מקום. בלית-ברירה הסכים.

"בחודש טבת תש"י לקחתי את העניינים לידיים. בעזרת ה' זכיתי להצלחה גדולה והקמתי בתקופה קצרה תלמודי-תורה בכל תשעת המחנות. מאות ילדים למדו בהם.

"מובן שבאותו שלב לא העליתי בדעתי למה זה יוביל. הבנתי שיש כאן התחלה חדשה אבל לא עלה בדעתי להיות שליח קבוע לפעילות כזו. בינתיים נסתלק כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ.

"בתחילת חודש אדר, כשנסתיימו החודשיים, הודעתי לר' בנימין גורודצקי שתם הזמן ועכשיו עליו למצוא ממלא-מקום. ר' בנימין השיב בצער "מה לעשות, דיבור זה דיבור" וניסה להביא פעילים אחרים.

"חזרתי לפריס והתחלתי בהכנות לנסיעה לארץ-ישראל". "אשר גם עתה מטה האלוקים בידו"

הרב מטוסוב ממשיך ומספר:

"כעבור מספר שבועות מגיע אלי ר' בנימין גורודצקי ואומר לי בנימת התנצלות: "הייתי מוכרח להודיע על זה לרבי החדש", ומראה לי את שכתב לו כ"ק אדמו"ר שליט"א באיגרת מיום כ"ד אדר תש"י:

"איני יודע בפרטיות מצב הר"ש שי' מאטוסאוו, (עפמש"כ שהבטיח לו שלא תהי' התערבות והשתדלות מכאן לעכבו, לא כתבתי לו בענין הנ"ל) - אבל תמי' היא בעיני, שאף אם התנה מראש שפטור הוא מזה, אבל בשביל מה ולמה עזב את משמרתו, שכנראה כר נרחב הוא והצליח בזה, ועתה הלוך ילך לחפש ולגשש בארץ אחרת ובעבודה אחרת, ועוזב כלי מחזיק וממשיך ברכות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, אשר גם עתה מטה האלקים בידו להמשיך מן באר וענני הכבוד, הן בגשמיות והן ברוחניות, לכל אלו המחזקים התקשרותם וההליכה בדרכיו אשר הורה ביתר שאת ויתר עז". "להשתדל להבין על נכון את הקורות אותנו"

הרב מטוסוב מספר עוד:

"כאן עלי לציין שבעת ההסתלקות של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נשתרר בין אנ"ש בצרפת אבל גדול, וכשהרב גורודצקי הגיע אלי לפריס, הרבי שליט"א טרם קיבל על עצמו את הנשיאות באופן רשמי ועדיין לא נתן הוראות לאנ"ש כמו בשנים הבאות, אבל העבודה שעשיתי הייתה באחריות ה"מרכז לענייני חינוך" והרבי היה יו"ר המרכז. עכשיו בא אלי ר' בנימין ומספר לי על תגובת הרבי להחלטתי לפרוש. נדהמתי והייתי מבולבל לגמרי: אני כבר מוכן נפשית לעלות לארץ ועכשיו אפקיר את עצמי ואשאר פה?! - לא ידעתי מה לעשות.

"סבלתי ברוסיה כל-כך הרבה מהגויים ומהרדיפות ורציתי כבר שקט. גם החיים בצרפת היו ארעיים והרגשתי שעברתי בעצם מגלות לגלות. היו שם מחנות-מעבר וכל אחד סביבי המשיך משם לבית קבוע בארץ או בארה"ב. גם אני רציתי לגור סוף-סוף במקום מנוחה קבוע בין יהודים.

"מצד אחד ידעתי את הוראת הרבי, "הרמ"ש" כפי שהיה נקרא אז, ומצד שני מאוד רציתי לבוא כבר אל המנוחה... אך חששתי שמא הרבי מקפיד עלי, ולכן כתבתי אליו מעין התנצלות שבה הסברתי את הרגשתי ומניעי. לאחר זמן קצר קיבלתי מהרבי מכתב תשובה (מיום כ"ה ניסן):

"ראשונה הנני לכתוב, אשר אין כאן ענין של קפידא ח"ו וזכין ומחייבין שלא בפניו וכיו"ב שמזכיר במכתבו, ובפרט שאינני מכירו. ומה שכתבתי להרה"ח וכו' מהורב"ג שי' - לא כתבתי אלא בלשון תמי', כי לא הבנתי הענין.

"ושנית שלא עלה בדעתי לדרוש ממנו להפקיר את עצמו וכו' ובכלל אין כאן ענין של הכרח וכפי' כלל. והענין הוא שבגשמיות אמרז"ל . . אין אדם יודע במה משתכר ובמילא מובן אשר כן הוא גם בפרנסה רוחנית, כי הא בהא תליא, ובפרט בזמן האחרון שלא יש סדר והדרגה בההנהגה ובהבירורים . . ואנו אין לנו אלא להשתדל להבין על נכון את הקורות אותנו וללמוד מזה מה עלינו לעשות עתה ולמחר ולאחר זמן, ולהתפלל שנכוון בזה אל האמת.

"ומה שסיפרו לי מה שקרה אצלו בחורף זה ועוד הוסיף ע"ז במכתבו עתה, הוא: כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ כתב לו שיתעכב לע"ע באירופא . . בכסליו שאל עוה"פ אם לנסוע לאה"ק ולא קיבל מענה ע"ז, אף שנתקבלו מכתביו, בנתיים נסע למארסעל והצליח שם בדרך למעלה מן הטבע ברוחניות, ובטח יש לסדר ג"כ התנאים הגשמיים שם באופן המתאים...

"ואחרי כ"ז כשנודעתי שהוא באחת שטובתו הוא דוקא בנסיעה לאה"ק, תמהתי על אופן פירושו את המאורעות שלו.

"פשוט שבכל מקום שיהי' צריך להסתדר באופן שיהיה בריא וחזק, ויהי' בתנאים המתאימים לבריאותו אבל איני רואה שייכות שאלה זו לשאלת מארסעל ואה"ק, ואדרבה, ויה"ר שיחליט ויסתדר באופן היותר מתאים לפניו בגו"ר וישמיע בשו"ט מהנעשה אתו וממה שהוא עושה עם אחרים".

הר"ש מטוסוב מסיים: "המכתב הזה השפיע עלי מאד, עדיין לא הכרנו את הרבי אבל כל מי שקורא את המכתב מבין שהדברים מדברים בעד עצמם... החלטתי להמשיך לעבוד. הייתי כבר בשל נפשית לנסוע לארץ וההחלטה להישאר היתה קשה, קשה מאוד, אך בסופו-של-דבר החלטתי לוותר על העלייה ולחזור לפעילות במרסיי. השליחות לקזבלנקה

בסוף הקייץ הורה הרבי לר' שלמה מטוסוב לצאת לשליחות למרוקו. וכך כתב לו ביום כ"ו מנ"א:

"אחרי הרצאת הרה"ח והרה"ג וכו' מהורב"ג שי' אודות הענינים באפריקא, הנה לפי דעתי, נכון הדבר אשר יקבל עליו העבודה בשדה החינוך במוסדותינו שם, ואף כי קשה עדיין לקבוע פרטי העבודה שם, כי הרי זה דבר חדש, בכל זה יש לקוות לכר נרחב במקצוע החזקת התורה והיהדות ובמילא להצלחה מופלגת בכחות נשיאנו, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, ואשרי חלקם של כל אלו וואס וועלן זיין אפ זיין וואגען [=שיהיו על המרכבה שלו]. ומובן מעצמו אשר כוונתי שנכון הדבר הוא גם לטובתו וטובת ב"ג תי' ולהסתדרות בחיים מאושרים".

עם קבלת ההוראה התחיל הר"ש מטוסוב להשתדל לקבל ויזה למרוקו, והרבי זירזו על כך באיגרת מיום י"ב אלול:

"במענה על הודעתו כי ניגש הוא להשתדל בענין התעודות הנדרשות להנסיעה למרוקו, הנה בטח יזדרז בזה, ויהי רצון שיהי' הכל בהצלחה ויהי' כלי ראוי להמשכת וקבלת ברכות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ".

כל הבקשות שהגיש לקבלת הויזה, נדחו, ובמשך הזמן המשיך הרבי לעודד אותו על כך, ואף הורה לו ששליחותו היא "להביא המעיינות למדינת אפריקה ולהפיצם שם". וכך כתב אליו באחת האיגרות, והיא מיום ח' כסלו תשי"א:

"לפי דעתי חזק יעמוד בדעתו אשר הוא הוא אחד מאלו שזכו להשתתף באחד מסניפי עבודת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ובפרט סניף כזה אשר הוא משמש להפצת המעינות חוצה במלוא מובן המלה. ופירושו כמשמעו, להביא המעינות למדינת אפריקה ולהפיצם שם, גם בין החוגים שלעת עתה עדיין יש לקראותם בשם "חוצה", וזה יהי' אחד מתפקידיו להכניסם ולהעמידם בקרן אורה של אור תורה עם המאור שבה הוא פנימיות התורה, דהיינו תורת החסידות".

קבלת הניירות נמשכה זמן רב עד חודש שבט תשי"א שאז קיבל את הויזה ויצא לקזבלנקה, עיר גדולה שחיו בה בשעתו כמאה אלף יהודים ואשר שימשה כמרכז לכל יהדות מרוקו.

מיד עם הגיעו החל הרב מטוסוב להקים תלמודי תורה וישיבות עבור אלפי תלמידים. ההתחלה היתה בקזבלנקה, ומשם המשיך לכפרים ועיירות שמסביב, וכך הקים יחד עם עמיתיו השלוחים את התשתית הגדולה של רשת "אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש" בכשבעים ערים וכפרים, כאשר במוסדות אלו לומדים בכל שנה עשרות אלפי תלמידים.

עד כאן

משפחתו

רעייתו:

• מרת פעסיא מטוסוב - נולדה בעיר לנינגרד (פטרבורג) להוריה הרב יהודה לייב קרסיק וזוגתו, נפטרה ג' חשון תשע"א.

בניו:

• הרב יוסף יצחק מטוסוב - שליח בעיר טולוז שבצרפת.
• הרב יהודה לייב מטוסוב - שליח בעיר קאן שבצרפת.
• הרב אליהו מטוסוב - חבר מערכת אוצר החסידים קראון הייטס.
• הרב יונה מטוסוב - שליח במדיסון שבמדינת וויסקאנסין.
• הרב ראובן מטוסוב - שליח ללשכת ליובאוויטש האירופאית.
• הרב שמריהו מטוסוב - תומכי תמימים ברינוא בצרפת.
• הרב מנחם מענדל מטוסוב - שליח אלבערטא שבקנדה.

בנותיו:

• מרת איידלא נמנוב - קראון הייטס.
• מרת ביילא פאלאטינסקי, ניו ג'רזי.

קישורים חיצוניים

• תמונות מחייו
• תמונתו באתר הבית של תנועת ש"ס
• סידרת כתבות על שליחותו