יהודה לייב קרסיק

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המשפיע החסידי ר' לייבל קרסיק

הרב יהודה לייב קרסיק[1] (תר"ס-אדר תש"ג) היה משפיע בקהילות חב"ד במוסקבה ובנעוועל, שנפטר בדמי ימיו על אם הדרך בעיצומם של ימי מלחמת העולם השניה. בצעירותו, למד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש ואף שימש כחוזר אצל אדמו"ר הריי"צ.

תולדות חיים[עריכה]

נולד בסביבות שנת תר"ס בעיירה לאפיטש לאביו ר' מרדכי שמואל קרסיק ולאמו מרת חיה שרה. משפחתו לא נמנתה על חסידי חב"ד, אך כשהגיע לגיל ישיבה נשלח בעקבות אחיו הגדולים ללמוד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש שם התבלט בכשרונותיו ובאופיו, ונחשב לאחד מגדולי הלמדנים בישיבה.

הוא התחבב על ידי אדמו"ר הריי"צ ששימש באותה עת כמנהל רוחני של הישיבה, וכאשר אדמו"ר הרש"ב נעדר מליובאוויטש, הפקיד אדמו"ר הריי"צ בידיו את מפתחות חדרו של אדמו"ר הרש"ב על מנת שייקח משם כתבי חסידות של אדמו"ר הרש"ב ויעתיק אותם בשני העתקים.

גם לאחר שפרצה מלחמת העולם הראשונה והרבה מהתמימים בישיבה בליובאוויטש החלו לברוח מאימת הגרמנים שהתקרבו לאזור, נותר יחד עם קומץ חברים בישיבה בליובאוויטש ונמנה על שלושה-עשר אחרוני התמימים שלמדו בה. רק בשלהי הקיץ של שנת תרע"ח עזב יחד עם חבריו את ליובאוויטש ולאחר תחנה קצרה ברודניא, בריאנסק וקרמנצ'וג, המשיך בדרכו לרוסטוב שם שהה אדמו"ר הרש"ב, וזכה להתעסק עם הכנת החטים עבור אפיית המצות למשפחת בית הרב.

לאחר הסתלקותו של אדמו"ר הרש"ב בב' ניסן תר"פ, נמנה על צוות ה'חוזרים' של אדמו"ר הריי"צ ומידי שבוע היו נכנסים לחדרו על מנת לערוך 'חזרה' על המאמר שנאמר בשבת.

באותה תקופה בה שהה במוסקבה, מספר חודשים לאחר הסתלקותו של אדמו"ר הרש"ב, זכה להתעסק עם העברת גופו הק' של אדמו"ר הרש"ב לבית עלמין חילופי.

משפיע בקהילות חב"ד[עריכה]

בשנת תרפ"א בהיותו בן 21 שנים בלבד, מונה על ידי אדמו"ר הריי"צ כמשפיע בקהילת חב"ד במוסקבה, וכגבאי דמי ה'מעמד' עבור בית רבינו, וכשד"ר עבור ישיבות תומכי תמימים. בשלהי אותה שנה הוצעו לו שתי הצעות שידוך, אחת על ידי הרבנית שטערנא שרה ואחת על ידי הרבנית נחמה דינה, אך כשנכנס ליחידות פסל הרבי את שתי ההצעות[2] והורה לו לנסוע לנעוועל ולהתחתן עם בתו של ר' שמריהו רויטבלאט (אבלסקוי).

לאחר נישואיו עם מרת איידלא, מונה של ידי אדמו"ר הריי"צ למשפיע בנעוועל, ועל אף גילו הצעיר נחשב לאחד מעמודי התווך של הקהילה, והתווה בה רוח של עבודת ה'. בית הכנסת בו כיהן כמשפיע, היה בית הכנסת הגדול ביותר בעיירה והוא כונה בפי התושבים בשם "ר' לייבל'ס שול".

בחודש אדר א' תרפ"ז נאסר על ידי הק.ג.ב. יחד עם ר' אלחנן דב מרוזוב, ר' יצחק יעקב מינקוביץ ור' יצחק גולדין, ונגזר עליהם עונש גלות בסיביר. כעבור שלוש שנים, הסתיים ריצוי העונש שנגזר עליו והוא חזר לנעוועל, שם המשיך לפעול לחיוק היהדות חרף רדיפות הקומוניסטים. כאשר הגבירו אנשי המשטרה החשאית את עולם, ביקש לעלות לארץ הקודש ואף קיבל לשם כך את האישורים הנדרשים ואת ברכתו של אדמו"ר הריי"צ, אך בסופו של דבר כששמע עד כמה עבודתו בשטח חינוך ילדי ישראל מסיבה קורת רוח לאדמו"ר הריי"צ - ויתר על רצונו לעלות לארץ והמשיך לעסוק בהשפעה ובחינוך ילדי ישראל, כאשר במשך תקופה ארוכה היה ישן בגינה מחוץ לבית בחורף הרוסי הקשה כדי שאם אנשי הק.ג.ב. יבואו לחפש אותו באמצע הלילה - לא ימצאו אותו בבית.

אחרית ימיו[עריכה]

בשנת תרצ"ט עבר להתגורר באחד מפרבריה של העיר לנינגרד, והוא נלכד בתוכה בזמן מלחמת העולם השניה כאשר הגרמנים כיתרו את העיר והפגיזו את תושביה ללא רחם. בעקבות הרעב והמחלות שפשטו בעיר, נפטרה רעייתו בחודש שבט תש"ב וכחודש לאחר מכן נפטר גם בנו ר' שמערל.

כשראה שלא נותרה ברירה והסכנה להישאר בעיר גדולה יותר מסכנת ההפצצה האורבת למי שמנסה לברוח מהעיר, נמלט יחד עם שלושת בנותיו באמצעות רכב שנמלט על פני הנהר הקפוא, והמשיך עמם לעבר הרי אוראל, אך כשהגיעו ליד העיירה קודינקר נחלש ונפטר בחודש אדר תש"ג בהיותו בגיל 43 בלבד.

בנותיו התאמצו להביאו לקבר ישראל, וחסכו מקצבת הלחם שלהם כדי לשלם איתו לאיכרים גויים שיטבילו את גופתו בנהר ויכרו עבורו קבר ישראל על אם הדרך. לאחר הקבורה סומן העץ לידו נכרה הקבר, אך לאחר המלחמה כאשר חזרו בני המשפחה וניסו לאתר את העץ- לא הצליחו ומקום קבורתו לא נודע.

משפחתו[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

הערות שוליים

  1. אף שמוכר ברוב המקומות רק בכינוי 'לייב', באג"ק אדמו"ר הריי"צ ח"א ע' קלב מופיע בשם 'יהודה לייב'.
  2. הצעתה של הרבנית נחמה דינה נפסלה משום שלאחותה של הנערה המשודכת היה פסנתר - דבר שסימל נטיה למודרניזציה).