הבדלים בין גרסאות בדף "רבי אמי"
(אין הבדלים)
| |
גרסה מ־02:12, 14 במרץ 2011
| רבי אמי | |
|---|---|
| דור | דור שלישי לאמוראי ארץ ישראל |
| רבותיו | רבי יוחנן, רבי אושעיא, רבי אלעזר |
| חבריו | רבי אסי, רבי אבהו |
| תלמידיו | רבי זירא, רב אושעיא, רב ביבי, רב זריקא |
רבי אמי בן נתן, המוכר כרבי אמי (בירושלמי נקרא לפעמים רבי אימי) - אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי לאמוראים. תלמידו של רבי יוחנן, חבר ובר פלוגתא של רבי אסי.
תולדותיו
נולד בבבל למשפחת כהנים. עלה מבבל לארץ ישראל והתיישב בקיסריה, שם למד אצל רבי אושעיא. לאחר מעכן עבר לטבריה, שם למד אצל רבי יוחנן, רבו המובהק[1], וכשנפטר התאבל עליו כמו על קרובו. לאחר מותו של רבי יוחנן עמד ביחד עם רבי אסי, רבי אבהו, רבי יצחק ורבי שמואל בר נחמני בראש ישיבת טבריה. עיקר הפסיקה נשארה בידי רב הונא שישב בבבל, אך לאחר מותו עברה לרב אמי.
יצא בשליחות רבי יהודה נשיאה עם רבי אסי ורבי חייא בר אבא לבדוק את מצב החינוך. כמו כן היה מלווה את רבי יהודה נשיאה לחמת גדר פעמים רבות. באופן אישי מתח עליו ביקורת על היותו ממנה אנשים בתשלום כסף.
בנו היה רב פנחס בר רב אמי[2] בן אחר שלו נקרא ינאי[3].
מתלמידיו המובהקים, היה רבי זריקא.
בגמרא מוזכר מספר פעמים שרב אמי ורב אסי שאלו את רב שאלות מסוימות, ורב שתק. מסביר אדמו"ר האמצעי[4] שענין השתיקה זה הוא, כאשר ישאל התלמיד מרבו איזה שאלה חמורה וקשה בדבר שכל וסברא הקשה מאד להבינו ויקשה התלמיד קושי' חזקה לרבו על השכל וסברא שהשפיע לו עד שסותרה לגמרי, שאז יבא הרב לכלל שתיקה ממש שישתוק ולא ידע כלל מה להשיבו, כמו שהקשו רב אמי ורב אסי לרב, וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה ושתיק רב, ששתיקה זאת היתה בחינת ביטול השגה הראשונה לגמרי, אך מיד ע"י שתיקה שנתבטל כח השכל בעצם שבבחינה אין ממש, הוא שבא להשגת עומק השכל וסברא חדשה לגמרי יותר מן הראשונה, וידע לתרץ קושיא זו, ואם לא השתיקה לא היה הרב מגיע להמשכת השכל וסברא עמוקה יותר, המגיעה מחכמה מאין שהיא דרגה גבוהה יותר מחכמה הקדומה.
ענין זה מסביר אדמו"ר האמצעי, הוא על פי כלל גדול, שבכל עליה ממהות למהות גבוה מאוד נעלה הימנו, צריך להיות תחלה בחינת הממוצע ביניהם והן ב' מיני ביטול הנ"ל, דהיינו שעת התבטלות הנקרא שממון מן השגה הראשונה, שנק' אין של היש דהשגה שהוא עומק המושג על קוצר כלי המשיג, והב' ביטול העצמי דבחינת השתיקה בהגיע למהות ההשגה הנפלאה מערך הראשונה, כענין שתק רב כנ"ל דטעם שתיקה זו היה בו ביטול השגה הראשונה ולהמציא שכל חדש ועמוק יותר ובאמצעות שניהם דוקא הוא שהגיע לעומק ההשגה הבאה מאין ממש.
