הבדלים בין גרסאות בדף "ניגון ארבע בבות"
(+) |
(+) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | ה[[ניגון]] '''ארבע בבות''' (או | + | ה[[ניגון]] '''ארבע בבות''' (או '''ניגונו של [[אדמו"ר הזקן]]''' ולפעמים גם '''ניגונו של הרב''') הוא הניגון היסודי והראשי של [[חסיד|חסידי חב"ד]] אותו יצר וחיבר אדמו"ר הזקן עוד בהיותו אצל מורו ורבו [[המגיד ממעזריטש]], אך שיכללו לאחר היותו [[רבי]]. |
בניגון זה עמקות גדולה וכל תנועה ותנועה שלו מכוונת לעניין [[רוחניות|רוחני]] נעלה. חסידי חב"ד זהירים לנגנו בדייקנות גדולה ורק במועדים וזמנים מיוחדים כמו: ביום אחרון של [[שלושת הרגלים]], [[פורים]], [[י"ט כסלו]], [[י"ב תמוז]], [[חופה]] וכדומה. | בניגון זה עמקות גדולה וכל תנועה ותנועה שלו מכוונת לעניין [[רוחניות|רוחני]] נעלה. חסידי חב"ד זהירים לנגנו בדייקנות גדולה ורק במועדים וזמנים מיוחדים כמו: ביום אחרון של [[שלושת הרגלים]], [[פורים]], [[י"ט כסלו]], [[י"ב תמוז]], [[חופה]] וכדומה. | ||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
אמר [[אדמו"ר הריי"צ]] ב[[שיחה]]: "כשמנגנים את הניגון בהתעוררות פנימי זהו זמן המוכשר ל[[תשובה]] ו[[התקשרות]] וכשמנגנים את הניגון עם טהרת ה[[לב]], אחר תרומת הדשן נכונה בתיקון חצות לאחר [[קריאת שמע שעל המיטה]] באמיתיות ואחר תפילה במאמץ עמוק אפשר לפעול ישועה פרטית בבנים וחיים". | אמר [[אדמו"ר הריי"צ]] ב[[שיחה]]: "כשמנגנים את הניגון בהתעוררות פנימי זהו זמן המוכשר ל[[תשובה]] ו[[התקשרות]] וכשמנגנים את הניגון עם טהרת ה[[לב]], אחר תרומת הדשן נכונה בתיקון חצות לאחר [[קריאת שמע שעל המיטה]] באמיתיות ואחר תפילה במאמץ עמוק אפשר לפעול ישועה פרטית בבנים וחיים". | ||
| − | ארבעת בבותיו של הניגון מכווונים נגד ארבעה עולמות רוחניים; [[אצילות]], [[בריאה]], [[יצירה]] ו[[עשיה]] | + | ארבעת בבותיו של הניגון מכווונים נגד ארבעה עולמות רוחניים; [[אצילות]], [[בריאה]], [[יצירה]] ו[[עשיה]] - כל אחד מעולמות אלו מכוונים לאות אחת מ[[שם הוי']]. |
ניגון זה הוא ניגון ראשון ב[[ספר הניגונים]]. | ניגון זה הוא ניגון ראשון ב[[ספר הניגונים]]. | ||
[[קטגוריה:ניגוני אדמו"ר הזקן]] | [[קטגוריה:ניגוני אדמו"ר הזקן]] | ||
| + | [[קטגוריה:הניגונים המכוונים]] | ||
גרסה מ־02:12, 5 ביולי 2007
הניגון ארבע בבות (או ניגונו של אדמו"ר הזקן ולפעמים גם ניגונו של הרב) הוא הניגון היסודי והראשי של חסידי חב"ד אותו יצר וחיבר אדמו"ר הזקן עוד בהיותו אצל מורו ורבו המגיד ממעזריטש, אך שיכללו לאחר היותו רבי.
בניגון זה עמקות גדולה וכל תנועה ותנועה שלו מכוונת לעניין רוחני נעלה. חסידי חב"ד זהירים לנגנו בדייקנות גדולה ורק במועדים וזמנים מיוחדים כמו: ביום אחרון של שלושת הרגלים, פורים, י"ט כסלו, י"ב תמוז, חופה וכדומה.
אמר אדמו"ר הריי"צ בשיחה: "כשמנגנים את הניגון בהתעוררות פנימי זהו זמן המוכשר לתשובה והתקשרות וכשמנגנים את הניגון עם טהרת הלב, אחר תרומת הדשן נכונה בתיקון חצות לאחר קריאת שמע שעל המיטה באמיתיות ואחר תפילה במאמץ עמוק אפשר לפעול ישועה פרטית בבנים וחיים".
ארבעת בבותיו של הניגון מכווונים נגד ארבעה עולמות רוחניים; אצילות, בריאה, יצירה ועשיה - כל אחד מעולמות אלו מכוונים לאות אחת משם הוי'.
ניגון זה הוא ניגון ראשון בספר הניגונים.
