מאמר
מאמר חסידות הינו דברי תורה - דא"ח (דברי אלוקים חיים) - שנאמר או נכתב על ידי האדמו"ר. מקובל מפי החסיד רבי הלל מפאריטש שכאשר רבי אומר מאמר חסידות, שכינה מדברת מתוך גרונו. לפני שהרבי מתחיל באמירת מאמר, מנגנים החסידים ניגון מיוחד הנקרא ניגון הכנה. בשעת המאמר עומדים החסידים על מקומם. היו פעמים בהם אמר הרבי מלך המשיח מאמר ללא ניגון הכנה.
תוכן עניינים
סגנונות במאמרי חב"ד
לכל אחד מרבותינו נשיאינו היה דבר מאפיין במאמריו:
- אדמו"ר הזקן: בתחילת נשיאותו מאמריו היו קצרים והם נקראו "אימרות", לאחר-מכן התארכו יותר ונקראו "דרושים" (שם זה נשאר עד היום, והמאמרים מכונים "דרושי חסידות"), ולאחר מכן התארכו יותר ונקראו "מאמרים". שינויים נוספים היו בין לפני המאסר בפטרבורג בשנת תקנ"ט ולאחריו; המאמרים התארכו יותר בהסברת הדברים.
- אדמו"ר האמצעי: מאמריו היו באריכות גדולה הרבה יותר, ובהסברה מרובה. על הפנימיות מוסבר כי אדמו"ר הזקן היה בבחינת חכמה ולכן מאמריו היו קצרים יותר, אך אדמו"ר האמצעי היה בחינת בינה ולכן מאמריו היו באריכות ובהרחבה.
- אדמו"ר הצמח צדק: מאמריו היו משופעים במאמרי חז"ל וציטוטים מספרים שונים, דבר שפעמים הקשה על ההבנה עבור מי שלא היה מורגל בכך.
- אדמו"ר מהר"ש: אצל אדמו"ר המהר"ש מצינו לראשונה את 'ההמשך' - סדרת מאמרים שנאמרו לאורך זמן העוסקת בנושא משותף.
- אדמו"ר הרש"ב: במאמריו ביאר את עניני החסידות בהרחבה ובצורה מוסברת, וכונה "הרמב"ם של תורת החסידות".
- אדמו"ר הריי"צ: לראשונה הדפיס את המאמרים בתרגום לאידיש ובשפה המובנת גם לחסרי ידע ורקע בסיסי בהבנת החסידות.
סוגי מאמרים
מאמרי רבותינו נשיאנו מתחלקים לשלושה חלקים:
מאמרי השכלה - כינוי למאמרים העוסקים בהבנת מושגים מופשטים ונעלים, לדוגמא: הבנת החילוקים בין רצון ותענוג[1].
מאמרי עבודה - כינוי למאמרים העוסקים בתורת הנפש וחודרים לפרטי העשיה הקטנים מתוך דרישה עצומה להניח את עצמו בתוך ענינים של תורה ויראת שמים.
פירושים על פי חסידות - זהו סוג מאמרים העוסק באופן דרושי על פירוש פסוקים וענינים בתורה על פי חסידות.
חזרת מאמר
בימי אדמו"ר האמצעי החל המנהג בקרב החסידים לחזור על מאמרי החסידות בעיירות הפזורות בדרכם מהרבי אל מקום מגוריהם. מנהג זה נקרא בשם "חזרת דא"ח".
גם כיום מכנים אמירת מאמר חסידות בעל-פה או מתוך הכתובים בשם "חזרת דא"ח", והמנהג מתקיים בעיקר בשעת רעווא דרעווין בכל שבת, כמנהג חסידים, ובהתוועדויות מיוחדות כגון ביום הולדת.
מאמרי הרבי
הרבי נוהג להחזיק מטפחת או חפץ גשמי כל-שהוא בעת אמירת המאמר. חסידים היו מסבירים, שעובדה זו נעוצה בסיבה שהרבי רצה לאחוז במשהו "גשמי" בעת אמירת דברי אלוקים חיים.
ישנם שני סוגי מאמרים: מאמר בניגון של מאמר או מאמר כעין שיחה. רוב המאמרים שאמר הרבי היו מהסוג השני.
בשנים המאוחרות יותר מיעט הרבי באמירת מאמרים בניגון של מאמר, והמאמר האחרון מסוג זה היה בערב חג השבועות תשמ"ט - מאמר ד"ה "אנכי ה' אלוקיך". המאמר נאמר בהפתעה (כמו קודמו בערב חג הפסח - ד"ה "מצה זו"). המאמר האחרון כעין שיחה נאמר בשבת פרשת חיי שרה תנש"א, ויש אומרים בט"ו שבט תשנ"ב.
בשנים הראשונות מיעט הרבי להגיה את מאמריו והם נכתבו בתור הנחות כשלעתים הרבי עובר עליהם ומעיר הערות אך לא בתור מאמר מוגה. יוצאים מן הכלל היו חלק ממאמרי באתי לגני אותם הגיה הרבי. החל משנת תשמ"ו, החל הרבי להגיה מאמרים משנים קודמות יותר וכך יצאו לאור עם התאריך של ההוצאה-לאור.
המאמר האחרון אותו הגיה הרבי הינו קונטרס ואתה תצוה שיצא-לאור לקראת פורים קטן תשנ"ב, והינו מאמר יסודי בענין ההתקשרות לנשיא הדור. לאחר מכן, לקראת חג השבועות תשנ"ג, כשהתגלה בספריית ליובאוויטש עותק ממאמר שהרבי הגיה ומעולם לא פורסם, הסכים הרבי שייצא בתור מאמר מוגה באותה עת.
למרות שהעבודה על הוצאת המאמרים היתה בידי ועד הנחות בלה"ק[כלומר?], הרי לפועל מסר הרבי את האחריות (כולל החתימה בפתח המאמר) לועד להפצת שיחות שאף הוציא לאור את כל המאמרים בשישה כרכים הידועים בתור ספר המאמרים (מלוקט). בשנת תשס"ה יצאה לאור סדרת המאמרים בארבעה כרכים לפי תאריכי השנה על ידי ועד הנחות בלה"ק, אך יצא מכתב מחברי הבד"צ קראון הייטס[2] ורבנים נוספים[3] שאין לקנות ספרים אלו, כיוון שהודפסו ללא אישור[4].
בשנת תשס"ג החל לצאה על ידי את"ה המרכזי 770 סדרת "מאמרים מבוארים" על מנת לבאר את מאמרי הרבי.
ראו גם
- ניגון רוסטוב - ניגון הכנה למאמר
- חוזר - כינוי לחסידים כשרוניים בעלי זכרון והבנה טובים, המסוגלים לזכור את מאמרי החסידות הארוכים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ על זה נבנה כל המשך ס"ו.
- ↑ צילום המכתב
- ↑ הרב יצחק הכהן הענדל רב קהילת חב"ד במונטריאול, והרב הלל פבזנר, ראב"ד ועד רבני ליובאוויטש צרפת.
- ↑ סיפור הפרשייה
