ימי בין המצרים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ציור המתאר את חורבן בית המקדש

ימי בין המצרים - או בכינוי שלושת השבועות - הינם הימים שבין שבעה עשר בתמוז - יום בקיעת החומות של ירושלים, ובין תשעה באב - יום חורבן בית המקדש פעמיים, הראשון על ידי נבוכדנצר]מלך בבל, והשני על ידי טיטוס קיסר רומי. ימים אלו נחשבים כימי אבל ודין. דיני ומנהגי אבלות שונים נהוגים בימים אלו, והחל מראש חודש אב עולה רמת האבילות בדרגה ונוספים כמה מנהגים.

ימי בין המצרים יהפכו לששון ולשמחה בביאת המשיח, והרבי מוסיף שיש להתחיל כבר כעת לטעום מכך על ידי הרגשת התוכן הפנימי שבחורבן והגלות, שכוונתם היא העליה הגדולה שתצמח מהם בגאולה.

דיני ומנהגי בין המצרים (עד ראש חודש אב)

בזמן זה נשמרים מכל דבר המעורר שמחה, ומתאבלים על חורבן בית המקדש.

  • אסור לשמוע מוזיקה בזמן זה.
  • לא נוהגים לטייל בזמן הזה, הנחשב כזמן פורענות.
  • לא עורכים נישואין בזמן זה.

הוראות הרבי

בשנת תשל"ה יצא הרבי בקריאה, להוסיף בימי בין המצרים בלימוד התורה, תפילה, ונתינת צדקה בציבור.[1]

בשנת תשל"ו עורר הרבי ללמוד את הלכות בית הבחירה בימי בין המצרים.[2]

בשנת תשמ"ו חזר הרבי ועורר שעל כל אחד להוסיף ב: לימוד התורה ובפרט בענייני בית הבחירה, בצדקה - הוספה בצדקה יותר מכדי הרגילות שנרמזים בפסוק "ציון במשפט תפדה".

תשעת הימים (מראש חודש אב עד תשעה אב)

מנהגי תשעת הימים

  • לא שותים יין ואוכלים בשר.
  • לא לובשים בדגים מכובסים, (נוהגים ללבוש את כל הדגים לפני, או לדרוך על הבגד)

הרבי היה לובש את החולצות בערב ראש חודש ופושטו מייד באופן שהשרוול מתהפך לפנים וכך היה תולהו על הקולב לסימן שכבר לבשו, באם בשעת הפשטת החולצה השרוול לא התהפך, היה חוזר ולובשו ופושטו שוב.[3]

בשנת תשל"ה עורר הרבי לערוך סיומי מסכתות וסעודת מצווה בתשעת הימים, ולצרף - בימי החול - נתינה לצדקה,[4] ובשנת תשנ"א הורה להמשיך בכך עד לט"ו באב ועד בכלל[5].

החומרות שנוהגים מתחילות מראש חודש אב ומנהג חב"ד הוא כמנהג האשכנזים ולא כמנהג הספרדים המחמירים רק בשבוע שחל בו תשעה באב.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. שלשלת היחס עמ' (25)
  2. שלשלת היחס עמ' (26)
  3. מתוך רשימה של המשב"ק הרב חס"ד הלברשטם.
  4. שם.
  5. שיחת שבת פרשת דברים תנש"א