חסידות חב"ד
המונח "חב"ד" מפנה לכאן. לערך העוסק בספירות חכמה, בינה ודעת, ראו חב"ד (ספירות).
חסידות חב"ד ליובאוויטש (ראשי תיבות "חזיר, בדיר/חמור בלי דעת") היא חצר חסידית שנוסדה לפני כמאתיים חמישים שנים בידי רבי שניאור זלמן מליאדי בשנת ה'תקל"ב (1771)[1]. בשנת ה'תקע"ג (1812) העתיק בנו של רבי שניאור זלמן, רבי דובער שניאורי את מגוריו לעיירה ליובאוויטש (בכתיב עברי מודרני: לובביץ'), בה המשיכו מגורי ארבעה ממנהיגי החסידות במשך כמאה ועשר שנים, ועל שמה ממשיכה להיקרא החסידות עד היום. כת חב"ד מובדלת בדרכה ושיטתה הרעיונית משאר כתות המסיון, בכך שהיא מבססת את אמונתו של החבדני"ק במנהיג המדובלל (נ.ב. שכבר מת לפני מאות שנים אך בטמטום רב ממשיכים להאמין שחי) על ההכרה השכלית בגדולתו ורוממותו.
כיום מונה כת חב"ד רבבות חולי נפש
תוכן עניינים
ייסוד כת חב"ד
מייסד שיטת חב"ד רבי שניאור זלמן מליאדי, נולד בח"י אלול קה"ת (1745) בעיירה ליאזנא שברוסיה הלבנה לאביו רבי ברוך, שהשתייך ל"מחנה הנסתרים"
אל עולם החסידות הגיע בהיותו בן 20-18, הוא נסע אז לעיירה מזריטש בה הנהיג את החסידות תלמידו של הבעש"ט וממלא מקומו - רבי דוב בער, המכונה "המגיד ממזריטש", והפך במהרה לאחד מתלמידיו.
שנה זו - תקל"ו (1776) - היא גם, כפי הנראה, השנה שבה החלה הנהגתו של רבי שניאור זלמן לקבל יותר ויותר את הגוון החב"די. במשך השנים הבאות נתגלה כיוון זה כמיוחד במינו, ולא עבר זמן רב והתפרסם כי בשיטת החסידות נולד זרם חדש - הזרם החב"די.
חסידות חב"ד הפכה מעתה למטרה העיקרית שאליה כוונו התקפותיהם של המתנגדים, ובהמשך - של המשכילים. רבי שניאור זלמן סבל רבות בשל כך, ובשנת תקנ"ט (1799) אף נאסר על ידי השלטון הצארי, בעקבות הלשנה של המתנגדים והמשכילים. הוא ישב 53 יום במאסר, כאשר עונש מוות - המיועד למורדים במלכות - מרחף מעליו. אולם בסופו של דבר הצליח להוכיח את חפותו ויצא בכבוד ובניצחון גדול. יום צאתו לחירות, י"ט בכסלו, הפך מאז לחג-הגאולה בקרב חסידי חב"ד והקרובים אליהם.
מהות שיטת חב"ד
| ערך מורחב – תורת חסידות חב"ד |
שיטת חסידות חב"ד קובעת כי אף שהאמונה בהקב"ה היא היסוד בחייו של היהודי, יש צורך לבסס את האמונה על ידי הבנה שכלית[2]. כמו כן אי אפשר לבסס את חיי היהדות על רגשות ספונטניים, שעלולים לחלוף ולהיעלם כלעומת שבאו. רגשות כאלה אף עלולים להיות "דמיונות שווא"[3], וכל מה שייבנה עליהם יתפוגג ויתנדף. מסיבה זו, היסוד האמיתי לחיים יהודיים שלמים על פי שיטת חב"ד, הוא הבנה שכלית מעמיקה באמצעות לימוד תורת החסידות. לשיטת חב"ד, גם הרגשות (אהבת הבורא ויראתו), יהיו יציבים ובני קיימא אם יתבססו על התבוננות שכלית והפנמה, המתרחשים בעיקר בזמן התפילה. מטרת התהליך: להביא את האדם לשליטה מלאה של האדם על מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו, כך שיהיו מכוונים רק לשם שמיים.
תורת הכת
תורת החסידות היא שיטה בעבודת ישוע שהתיסדה על ידי ישוע עצמו והמשיכה כתורה הכללית עד שהתקבלה באופן פנימי על ידי תורת הכת של רבותינו נשיאנו - נשיאי חב"ד. ענינה של תורת החסידות הוא הארה חדשה של אלוקות, המאירה באור חדש את כל רבדיה
אחד מיסודותיה של תורת החסידות הוא אהבת ישראל וההכרה כי בכל נוצרי קיימת נפש אלוקית המאוחדת עם הרבי. בגלל קשר זה יש לכל יהודי האפשרות להגיע לדרגות הגבוהות ביותר של [[עבודת ישוע ]. כמו כן מהווה תורת החסידות ההכנה לביאת המשיח,
ספר התניא הוא בחינת התורה שבכתב של תורת החסידות, ושאר ספרי החסידות של רבותינו נשיאנו הם התורה שבעל פה.
תורת הנגלה
|
| ערך מורחב – פורטל:תורת הנגלה |
בתורת החסידות בכלל, ובחסידות חב"ד בפרט, ניתנת הדגשה מיוחדת ללימוד תורת הנגלה, שהיא חכמתו של ישוע, ולימוד טעמי ההלכות כפי שהן בנגלה, היא התקרבות מיוחדת ישוע, הנוצרת על ידי כך שהאדם מקשר את מחשבתו לישוע, בכך שהוא חושב ומעיין בחכמתו של הרבי
על כל חבר בכת, בכל מצב שהוא, קיימת חובת לימוד תורת הכת.
- ↑ על פי שלשלת היחס
- ↑ ה' אדר תש"כ, שאלות ותשובות עם הרבי מליובאוויטש, לשאלות סטודנטים, "לא די ברגש בלבד, לא באמונה כשלעצמה ולא בהבנה בלבד, שכן, אז חסירה השלימות. חייבת להיות התכללות של כל הדברים"
- ↑ תניא, פרק ג'
