הבדלים בין גרסאות בדף "התייסדות חסידות חב"ד"
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| + | {{שינוי שם}} | ||
[[קובץ:רבי שניאור זלמן.jpg|ממוזער|250px|אדמו"ר הזקן]] | [[קובץ:רבי שניאור זלמן.jpg|ממוזער|250px|אדמו"ר הזקן]] | ||
'''קבלת הנשיאות של אדמו"ר הזקן''' הינו אירוע הקשור ל[[התייסדות חסידות חב"ד]]. את שיטת [[חסידות חב"ד]] ייסד [[אדמו"ר הזקן]] בשנת [[תקל"ב]], אך הוכר כנשיא חב"ד, רק אחרי המחלוקת עם רבי [[אברהם מקאליסק]] שאז פולגה [[תנועת החסידות]] ואדמו"ר הזקן התמנה לנשיא חב"ד. | '''קבלת הנשיאות של אדמו"ר הזקן''' הינו אירוע הקשור ל[[התייסדות חסידות חב"ד]]. את שיטת [[חסידות חב"ד]] ייסד [[אדמו"ר הזקן]] בשנת [[תקל"ב]], אך הוכר כנשיא חב"ד, רק אחרי המחלוקת עם רבי [[אברהם מקאליסק]] שאז פולגה [[תנועת החסידות]] ואדמו"ר הזקן התמנה לנשיא חב"ד. | ||
גרסה מ־00:47, 17 בדצמבר 2020
קבלת הנשיאות של אדמו"ר הזקן הינו אירוע הקשור להתייסדות חסידות חב"ד. את שיטת חסידות חב"ד ייסד אדמו"ר הזקן בשנת תקל"ב, אך הוכר כנשיא חב"ד, רק אחרי המחלוקת עם רבי אברהם מקאליסק שאז פולגה תנועת החסידות ואדמו"ר הזקן התמנה לנשיא חב"ד.
תוכן עניינים
רקע
| ערך מורחב – אסיפות תלמידי המגיד |
לאחר הסתלקות המגיד ממזריטש בי"ט כסלו תקל"ג, התאספו תלמיד המגיד כדי להטוות את המשך דרכם, במהלך השנים נערכו שלושה אסיפות כאלו:
- תקל"ג - באסיפה הראשונה שנערכה הוחלט על מינוי רבי אברהם המלאך כמנהל החבריא קדישא, רבי מנחם מענדל מוויטבסק כנשיא החסידים ברוסיה וליטא, ואדמו"ר הזקן להמסדר הכללי.
- תקל"ו - באסיפה השנייה הוחלט על כך שרבי מנחם מענדל מוויטבסק יסע לארץ הקודש, ושאדמו"ר הזקן יתמנה לנשיא עדת החסידים.
לאחר החלטות האסיפה החל רבי מנחם מענדל מוויטבסק להתארגן לנסיעה לארץ הקודש, אומנם גם אדמו"ר הזקן רצה לנסוע ואחרי הפצרות רבות הוא נשאר ברוסיה, אולם סירב לקבל את התפקיד "נשיא עדת החסידים", זמן קצר לפני צאתו של רבי מנחם מענדל מוויטבסק התאספו תלמידי המגיד לאסיפה קצרה בה טוו את המשך דרכה של החסידות.
במשך השנים תקל"ג - תקל"ז היו תלמידי המגיד מפיצים את תורת החסידות, כל אחד בעירו ובמקומו.
הכתרת אדמו"ר הזקן כנשיא החסידות
אדמו"ר הזקן התיישב בויטבסק, רבי מנחם מענדל מוויטבסק בהורודוק ורבי אברהם מקאליסק בקאליסק, כאשר בראשם עומד רבי מנחם מנדל מוויטבסק כראש עדת החסידים[1], לאחר עליית רבי מנחם מענדל מויטבסק לארץ ישראל בשנת תקל"ז התיישב אדמו"ר הזקן בהורודוק.
באותו העת רבי מנחם מענדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסק מינו את אדמו"ר הזקן, רבי ישראל מפולוצק ורבי ישכר דוב מליובאוויטש כמנהיגי עדת החסידים:
והנה בעז"ה כעת עמכם גדולים חקרי לב, חכמי חרשים ונבוני לחשים, גדולי העצה, מפורסמים בתורה ויראת ה' כל ימיהם, חריפים ושנונים וותיקים ותמימים, ה"ה הרב המגיד החסיד ומפורסם בתורה וביראה, איש אלקי קדוש יאמר לו כבוד מוהר"ר ישראל פאליצקר ה' ישמרהו, וכבוד הרב מוהר"ר ישכר בער סג"ל, מ"מ דק' לובאוויטש, וכבוד הרב מוהר"ר שניאור זלמן נ"י, ה' ישמרם ויהי שמם לעולם, והחוט המשולש וכו', אשר בעז"ה בידם טובם מרב טוב הגנוז והצפון להאיר עיניהם ולהחיותם, ועצתם אמונה ופעולתם אמת
— מבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן אות ז', ד' אדר תקמ"ב
בשנת תקמ"ג עבר אדמו"ר הזקן מהעיר הורודוק לליאזנא לשמש שם כמגיד מישרים, כל אותו העת לחצו עליו רבי מנחם מענדל מוויטבסק[2] ורבי אברהם מקאליסק[3] לשמש כמנהיג עדת החסידים, אולם אדמו"ר הזקן סירב לקבל את הנשיאות, בעת מאסרו נימק אדמו"ר הזקן את הסיבה שלא רצה לקבל את הנשיאות: "אין לי שום נחת רוח מהנוסעים אלי, כי אין נותנים לי אפי' פרוטה אחת בבואם למחנינו, ואדרבה יש לי צער גדול מהקנאה, אך מה לי לעשות, שכך חובה עלינו עפ"י דתינו, שכל היודע מחוייב ללמד למי שאינו יודע", אף על פי כן קיבל עליו אדמו"ר הזקן את הנשיאות בשנת תקמ"ו.
אחרי שקיבל את הנשיאות, היו כמה שהתנגדו לכך והשמיצו אותו, כאשר אחד מאותם מתנגדים נפגש עם רבי מנחם מענדל מוויטבסק, הוא סירב לראות אותו בגלל פגיעתו באדמו"ר הזקן. כל אותו העת חיזקו אותו רבי מנחם מענדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסק ושלחו מכתבים לתלמידיהם שבו הם מכתירים אותו כהמנהיג הבלתי מעורר של החסידים בליטא וברוסיה.
תקנות ליאזנא
|
| ערך מורחב – תקנות ליאזנא |
עם התמנותו של אדמו"ר הזקן לנשיא עדת החסידים, נהרו אליו החסידים, בעקבות כך ייסד אדמו"ר הזקן את תקנות ליאזנא המגבילות את הנסיעה אליו:
- כל חסיד רשאי להגיע רק פעם אחת בשנה לליאזנא[4].
- חסיד שהיה פעם אחת אצל הרבי, רשאי להגיע רק בשבתות 'מברכים'.
- אין להגיע בחודשים חשון וניסן לליאזנא.
- קודם הכניסה אל הרבי ליחידות יש לשכור דירה בעיר למשך שבועיים, ולעסוק בהכנה לכניסה ליחידות.
- אין לאף אחד מהבאים לליאזנא להתארח על דעת עצמו, אלא רק באמצעות הממונה.
- כתיבת הפיתקה עם בקשת הברכה מהרבי, צריכה להתבצע בבית, קודם הנסיעה לליאזנא[5].
מחלוקת אדמו"ר הזקן עם רבי אברהם מקאליסק
המחלוקת
בשנת תקנ"ז הוציא אדמו"ר הזקן את ספר התניא והחל לומר את המאמרים באופן מורחב ומוסבר יותר. כן מינה אברכים שידאגו להפיץ ולהסביר את תורת החסידות באופן שיהיה מובן לפשוטי העם[6]. ביאור והרחבת תורת החסידות היו חידוש ביחס לאותה תקופה ורבי אברהם יצא בחריפות נגד השיטה, הוא טען שהחיבור סוטה מדרכה המקורית של תנועת החסידות[7]. אדמו"ר הזקן השיב לו על כך[8] ובשנת תק"ס רבי אברהם חזר בו ממחלוקתו להסכים עם אדמו"ר הזקן[9]. שיטתו של אדמו"ר הזקן היא שעל כל אחד להתבונן בעצמו בדברי חסידות ולתת להם להשפיע עליו ולא לסמוך על עבודתו של הצדיק[10]. PDF}}.}}.
הערות שוליים
- ↑ בשיחת ליל שמח"ת תשמ"ח (ראה "התוועדויות" שם סעיף יט) דן הרבי בתקופה הזאת, שבין כהונת הרב המגיד ממעזריטש לבין כהונת כ"ק אדמו"ר הזקן, אם אפשר להחשיבה כתקופה אמצעית, שבה כיהן הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק כמנהיג החסידים ברוסיה הלבנה, והיינו שגם הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק צריך להמנות ברשימת הנשיאים אצל חסידי חב"ד
- ↑ מכתבו של רבי מנחם מענדל מויטבסק: "כבר כתבתי אליו באריכות על ידי אחד מהיוצאים לקרית חוצות, ולא באתי כי אם בתוספת אהבתו במכתב יד עצמי, להעיר צדקתו ותורת אלקיו בלבו לא תמעד אשוריו. למה תאמר נסתרה דרכי מה' לפרנס את ישראל לאביהם שבשמים להורותם הדרך, ומי כמוהו מורה בכל מדינתם ... חזק ואמץ, בטח בה' ורעה אמונה, כי רועה נתנו ה' ... לך בכחך זה והושעת את ישראל ... אהובי ידידי חזק והתחזק לעצור בעם, כי עשה תעשה ויכול תוכל, להרחיקם מכל אלה ולהדביקם בו יתברך"
- ↑ מכתב של רבי אברהם מקאסליק: "והנה בענין המעשה רב להם כבוד אהובינו וידידנו ידיד ה' אור יקר כק"ש מו"ה שניאור זלמן נ"י שיחי', מלא כבוד ד' ברוח חכמה ובינה ודעת את ד' להורות להם הדרך, בטחוננו בחסדי ד' ית' שיפתח להם את אוצרו הטוב ביראת ה'"
- ↑ מלבד ארבע מועדים בשנה בהם כולם יכולים להגיע לליובאוויטש, ובלבד שיהיה להם מספיק כסף לקנות אוכל ולשכור מקום לשינה: שמחת תורה, שבת חנוכה, פורים, ושבת שובה.
- ↑ בספר 'מאה שערים' הובאה תקנה נוספת, שבהיות ורבו הטעויות סופרים ב'הנחות' של מאמרי הדא"ח מאדמו"ר הזקן, כל אחד ואחד מהחסידים שמגיע לרבי מחוייב להביא יחד עימו את כל כתבי היד שברשותו, על מנת שאחיו של אדמו"ר הזקן יגיה אותם מטעויות, ובאם לא יביא את כתבי היד שברשותו - לא יניחו לו להיכנס ליחידות.
- ↑ מבוא לאגרות קודש הנ"ל עמ' 47-48.
- ↑ אגרות קודש הנ"ל (תשע"ב) נספחים 22 - 23, עמ' תצ"ח.
- ↑ אגרת זו לא נמצאת בידינו.
- ↑ אגרות קודש הנ"ל נספחים 29 - 30.
- ↑ ראה תולדות חב"ד בארץ הקודש, עמ' כ"ד ואילך.
.
