הבדלים בין גרסאות בדף "אור לישרים"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (ביטול גרסה 428446 של חבר (שיחה))
תגית: ביטול
מ
שורה 2: שורה 2:
 
[[קובץ:אור לישרים.png|ממוזער|הספר "אור לישרים" שנכתב נגד הרעיון הציוני]]
 
[[קובץ:אור לישרים.png|ממוזער|הספר "אור לישרים" שנכתב נגד הרעיון הציוני]]
  
הספר '''אור לישרים''' הינו ספר שיצא בשנת [[תר"ס]] נגד הרעיון ה[[ציונות|ציוני]].
+
הספר '''אור לישרים''' הוא ספר שבו מובאת ומובהרת העמדה החרדית כלפי הציונות.
  
בשנת [[תרנ"ט]] התאספו קבוצה של גדולי הרבנים החרדים באותה התקופה בשביל הדפסת הספר "אור לישרים" שיתקוף את הרעיון הציוני.נציגים מטעמם הסתובבו בין רבנים בשביל הספר, [[אדמו"ר הרש"ב]] שלח בעצמו שלוחים שיכנעו רבנים לחתום בשביל הספר.
 
  
לאחר כשנה בשנת [[תר"ס]] יצא הספר ע"י [[שלמה זלמן לנדא]] ו[[יוסף רבינוביץ]], בספר היו מאמרים של רבנים רבים ובהם [[אדמו"ר הרש"ב]] "נגד השיטה הציונית". בספר היו הופיעו טיעונים בו השוו את הציונות לרפורמים, שתכליתם לשנות את חוקי הדת ולעקור מעם ישראל את מסורת אבותיו. כמו כן נזכר כי הציונים פועלים לדחוק את הקץ ומכחישים כי הגאולה תבוא בדרך נס, למרות דעתו כי {{ציטוטון|לא חפץ ה' לתת לנו יד ושם במדינה מיוחדת לנו עד אחרית הימים}}{{הערה|ראו: [http://www.daat.ac.il/daat/vl/or-layesharim/or-layesharim01.pdf אור לישרים], ורשה תר"ס, עמ' 22.}} לבסוף נשמעו נימוקים, לפיהם הציונות כתנועה קטנה וחסרת כוח לא תוכל להתמודד מול המעצמות הגדולות המתנגדות לשיבת היהודים לארצם, וכן גם שהעם היהודי אינו מסוגל לפעילות לאומית ולהקמת מדינה.
+
== רקע ==
 +
בשנת [[תרנ"ט]] החליטו רבני הציבור החרדי, לכתוב ספר שיביא את דעת היהדות החרדית נגד ה[[ציונות]]. זאת לאחר שפרסום קול קורא כללי נגד הציונות עליו היו אמורים לחתום כל גדולי הרבנים, התבטל.
  
[[רבי יוסף רוזין]] שלח מכתב לספר בו הוא כותב:
+
[[אדמו"ר הרש"ב]] היה בין הדוחפים להוצאת הספר.
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=קבלתי מכתבם אודות כת המעוקשה אשר מכנים עצמם בשם "ציונים" לא לחנם רק משום מ׳׳ש רש״י יומא דף ע״ז ע׳׳ב דציון חוץ לירושלים, והוא שוק העליון המובא בשקלים פ״ח ה״א וזה קצרן של גוים המובא שם כי המינים הידועים היו בשוק העליון בכל מקום, עי׳ ע״ז דף י״ח ע"א וזה ר״ל הירושלמי בפ״ד דתענית סוף ה׳׳ב חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שנקרא ישראל ציון אלא זה כו׳ דר״ל דרק ע׳׳י תורה ועבודה אז יקוים ולציון יאמרו עמי אתה, ועי׳ סנהדרין דף צ״ט ע״ב דרק ע׳׳י תורה יעו״ש ומ״ש הרמב״ם בפרה״מ בפ״א דסנהדרין שתרבה תשוקתם להי״ת ולתורתו ע״ש וזה נראה לעין שאין בהכת הזאת לא מיני׳ ולא מקצתה. — ושלא תהא שתיקתי כו׳ ח״ו כעין שכתב הרא״ש ז״ל במכתבו לרא׳׳מ במנחת קנאות מכתב צ״ט יעו״ש כתבתי וחתמתי}}
 
  
מכתב של [[אדמו"ר הרש"ב]] בספר היה החריף ביותר במהלכו כתב והביא את שיטתו נגד הקמת מדינה משום האיסור של "שלושת השבועות" וכן כתב:{{ציטוטון|ואם חס וחלילה יעלה בידם להחזיק בארץ כמו שמדמים בנפשם, יטמאו וישקצו אותם בשיקוציהם ומעלליהם הרעים, ויאריכו בזה את אורך הגלות.}}
+
הספר נדפס בשנת [[תר"ס]] ב[[קובנה]], על ידי ר' שלמה זלמן לנדא ור' יוסף רבינוביץ'.
{{הערות שוליים}}
+
== תוכן הספר ==
 +
הספר כולל מאמרים ארוכים מאת המחברים הרב לנדא והרב רבינוביץ'. בהם הם שוטחים את עמדתם, עמדת היהדות החרדית נגד הציונות.
 +
 
 +
בהמשך מובא מכתב מאת כל חברי המערכת על רבי אליהו חיים מייזל, רב העיר [[לודז']].
 +
 
 +
לאחר מכן מובאים מכתבים מאת גדולי ישראל בעניין הציונות, מכתבים אותם שלחו אל חברי המערכת. המכתב הראשון מהרב מייזל עצמו, השני מהאדמו"ר מ[[קרלין]] רבי דוד פרידמן. שכתב בחריפות: {{ציטוטון|דעתי בענין זה ידוע, אשר אחשוב שיטה זו כשיטת הש"צ שר"י (ראשי תיבות: [[שבתאי צבי]] שם רשעים ירקב) ורמיסת ברגל כל קודש.}}. המכתב השלישי הוא מה גאון רבי [[חיים מבריסק]]. הרביעי הוא מה גאון הרוגאצ'ובער רבי [[יוסף רוזין]], שהתפלפל במכתבו אודות כך שציון אינו כלל כינוי לירושלים, והביע את מחאתו נגדם. החמישי התקבל מרבי אליקום שלמה שפירא מהורדנא.
 +
 
 +
== מכתבו של [[אדמו"ר הרש"ב]] ==
 +
המכתב השישי והחריף ביותר בספר, התקבל מאדמו"ר הרש"ב.
 +
 
 +
הרבי תקף את הציונות בטיעונים מעשיים, הוא הכריז שמדובר בחלום שווא של היהודים הציוניים. שטח את משנתו נגד שיתוף פעולה כל שהוא איתם, דבר שגם הוביל לפרישתו מ[[אגודת ישראל]], ווהודיע שאם הם יצליחו במזימתם, הרי יגרם מכך אסון לע ישראל. בגלל תגובת אומות העולם, ובגלל החילוניות שאפיינה את ראשי הציונות: {{ציטוטון|ואם חס וחלילה יעלה בידם להחזיק בארץ כמו שמדמים בנפשם, יטמאו וישקצו אותם בשיקוציהם ומעלליהם הרעים, ויאריכו בזה את אורך הגלות.}} הרבי הוסיף ואמר שהציונות מסוכנת יותר מ[[ההשכלה]] וה[[התבוללות]], משום שהציונים רואים את עצמם כיהודים כשרים, אף על פי ש"כל דתם היא לאומיות".
 +
 
 +
הסיבה המרכזית, כפי שעולה מן המכתב, שבגללה מתנגד הרש"ב לציונות, היא מכיוון שבכך הם מנסים לדחוק את הקץ. במכתב מוזכרים לראשונה [[שלושת השבועות]] כטענה נגד הציונות. וכך כתב: {{ציטוטון|גם השלמים עם ה' ותורתו... בהָגלות הזה עלינו לצפות לגאולתנו וישועתינו של הקב"ה שלא ע"י בשר ודם... וכל שכן בכוחות ובתחבולות גשמיים, דהיינו לצאת מהגלות בכח הזרוע אין אנו רשאים.}}
 +
 
 +
== המשך הספר ==
 +
המכתב השביעי הוא מכתבו של רבה של [[אנגליה]] רבי נפתלי אדלר, לצד מכתבו הקצר מובאת דרשתו בעניין הציונות, אותה נשא באנגליה. המכתב השמיני הוא מכתבו של הרב אלעזר אטלס מביאליסטוק. לאחר מכן מובא מאמרו של הרב אטלס בשם "המספרים והסופרים". ולבסוף מאמר אחרון מאת המחברים. מאמר נוסף עליו חתום ישראל דב פרומקין מירושלים. ומאמר אחרון בעניין מאמרו של פרומקין, עליו חתומים "שלומי אמוני ישראל מדווינסק".
 +
 
 +
==ראו גם ==
 +
*[[ציונות]].
 +
*[[יהדות התורה והמדינה]].
 +
== קישורים חיצוניים ==
 +
*[https://hebrewbooks.org/43830 הספר אור לישרים]  {{הב}}
 +
*[http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=643 הספר באתר דעת]
 +
 
 +
[[:קטגוריה:מדינת ישראל והמוסד הציוני]]
 +
[[:קטגוריה:ספרי מחקר ועיון]]

גרסה מ־00:48, 3 בנובמבר 2020

ךלחי.png הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
הספר "אור לישרים" שנכתב נגד הרעיון הציוני

הספר אור לישרים הוא ספר שבו מובאת ומובהרת העמדה החרדית כלפי הציונות.


רקע

בשנת תרנ"ט החליטו רבני הציבור החרדי, לכתוב ספר שיביא את דעת היהדות החרדית נגד הציונות. זאת לאחר שפרסום קול קורא כללי נגד הציונות עליו היו אמורים לחתום כל גדולי הרבנים, התבטל.

אדמו"ר הרש"ב היה בין הדוחפים להוצאת הספר.

הספר נדפס בשנת תר"ס בקובנה, על ידי ר' שלמה זלמן לנדא ור' יוסף רבינוביץ'.

תוכן הספר

הספר כולל מאמרים ארוכים מאת המחברים הרב לנדא והרב רבינוביץ'. בהם הם שוטחים את עמדתם, עמדת היהדות החרדית נגד הציונות.

בהמשך מובא מכתב מאת כל חברי המערכת על רבי אליהו חיים מייזל, רב העיר לודז'.

לאחר מכן מובאים מכתבים מאת גדולי ישראל בעניין הציונות, מכתבים אותם שלחו אל חברי המערכת. המכתב הראשון מהרב מייזל עצמו, השני מהאדמו"ר מקרלין רבי דוד פרידמן. שכתב בחריפות: "דעתי בענין זה ידוע, אשר אחשוב שיטה זו כשיטת הש"צ שר"י (ראשי תיבות: שבתאי צבי שם רשעים ירקב) ורמיסת ברגל כל קודש.". המכתב השלישי הוא מה גאון רבי חיים מבריסק. הרביעי הוא מה גאון הרוגאצ'ובער רבי יוסף רוזין, שהתפלפל במכתבו אודות כך שציון אינו כלל כינוי לירושלים, והביע את מחאתו נגדם. החמישי התקבל מרבי אליקום שלמה שפירא מהורדנא.

מכתבו של אדמו"ר הרש"ב

המכתב השישי והחריף ביותר בספר, התקבל מאדמו"ר הרש"ב.

הרבי תקף את הציונות בטיעונים מעשיים, הוא הכריז שמדובר בחלום שווא של היהודים הציוניים. שטח את משנתו נגד שיתוף פעולה כל שהוא איתם, דבר שגם הוביל לפרישתו מאגודת ישראל, ווהודיע שאם הם יצליחו במזימתם, הרי יגרם מכך אסון לע ישראל. בגלל תגובת אומות העולם, ובגלל החילוניות שאפיינה את ראשי הציונות: "ואם חס וחלילה יעלה בידם להחזיק בארץ כמו שמדמים בנפשם, יטמאו וישקצו אותם בשיקוציהם ומעלליהם הרעים, ויאריכו בזה את אורך הגלות." הרבי הוסיף ואמר שהציונות מסוכנת יותר מההשכלה וההתבוללות, משום שהציונים רואים את עצמם כיהודים כשרים, אף על פי ש"כל דתם היא לאומיות".

הסיבה המרכזית, כפי שעולה מן המכתב, שבגללה מתנגד הרש"ב לציונות, היא מכיוון שבכך הם מנסים לדחוק את הקץ. במכתב מוזכרים לראשונה שלושת השבועות כטענה נגד הציונות. וכך כתב: "גם השלמים עם ה' ותורתו... בהָגלות הזה עלינו לצפות לגאולתנו וישועתינו של הקב"ה שלא ע"י בשר ודם... וכל שכן בכוחות ובתחבולות גשמיים, דהיינו לצאת מהגלות בכח הזרוע אין אנו רשאים."

המשך הספר

המכתב השביעי הוא מכתבו של רבה של אנגליה רבי נפתלי אדלר, לצד מכתבו הקצר מובאת דרשתו בעניין הציונות, אותה נשא באנגליה. המכתב השמיני הוא מכתבו של הרב אלעזר אטלס מביאליסטוק. לאחר מכן מובא מאמרו של הרב אטלס בשם "המספרים והסופרים". ולבסוף מאמר אחרון מאת המחברים. מאמר נוסף עליו חתום ישראל דב פרומקין מירושלים. ומאמר אחרון בעניין מאמרו של פרומקין, עליו חתומים "שלומי אמוני ישראל מדווינסק".

ראו גם

קישורים חיצוניים

קטגוריה:מדינת ישראל והמוסד הציוני קטגוריה:ספרי מחקר ועיון