הבדלים בין גרסאות בדף "אדם רוצה בקב שלו"
מ (החלפת טקסט – "הקב"ה " ב־"הקב"ה ") |
|||
| (30 גרסאות ביניים של 9 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | + | '''אדם רוצה בקב שלו''' הינו מאמר [[חז"ל]] לגבי עדיפות ואהבת פרי עמלו של האדם. | |
| − | + | ==מקור== | |
| + | אמרו [[חז"ל]]{{הערה|בבא מציעא לח ע"א.}}: "אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבין של חברו". כלומר, שלאדם יש עדיפות לגבי פרי עמלו ועבודתו, שהשקיע את כוחותיו למענו, מאשר להנות מעבודה של אדם אחר שאינו השקיע בה כלל. | ||
| + | |||
| + | דבר שאדם עמל בו והשקיע בו את כוחו, יש לו בזה 'חדות היצירה' ותענוג גדול. משום כך ההתעלות הרוחנית שבאה כתוצאה מהתגלות אלוקית הבאה מלמעלה ב[[אתערותא דלעילא]] בלא עבודת האדם, אינה מספקת את נשמת האדם. | ||
| − | בנוסף | + | בנוסף לכך, שהתעלות כזו אין לה קיום, משום שסיבתה היא מחוץ לאדם, שבאה מלמעלה, בגלל סיבות רוחניות עליונות, הנגרמות רק לעיתים בעת רצון, ובעבור הזמן, כאשר תתבטל הסיבה, שלא יהיה עוד עת רצון תתבטל ההתעלות. |
| − | + | בנוסף לכך, אין התעלות מסוג זה מספקת את האדם, מכיון שלא השקיע בה מכוחו כלל. אבל התעלות רוחנית הבאה כתוצאה מעבודת האדם עצמו ב[[אתערותא דלתתא]]. לכן, מלבד שיש לה קיום, שהרי ההתעלות היא מזיכוך האדם עצמו, ולא מהגילויים הרוחניים הבאים מלמעלה, הרנ עוד זאת שיש בזה לאדם תענוג עצמי לאין קץ, הנובע מפנימיות הרצון תענוג שבנפש. | |
| − | + | וכפי המשל אשר אדם החורש וזורע אדמה ברמה טובה ואיכותית ומוצא ברכה מרובה, הרי שלא יתענג כמו אדם החורש וזורע אדמה לא איכותית וטובה, ומוצא בה ברכה מרובה, משום שבזה הוא ישמח על הטרחה והעמל שלו למען עבודתו. | |
| − | + | כמו כן הדבר גם בעבודה רוחנית, שכאשר אדם הנלחם ב[[יצר הרע]] קשה, והוא מצליח הרי הוא מלא בסיפוק על עבודותו הקשה. | |
| − | + | לכלל זה יש שני טעמים: | |
| − | א | + | *'''א:''' מכיון שתכלית הכונה העליונה בהתהוות הנבראים הוא: "נתאוה [[הקב"ה]] להיות לו יתברך דירה בתחתונים", ולכן ה[[נשמה]] - שהיא חלק אולקה ממעל ממש, מרגשת את רצון וחפץ האב, ולכן חפצה ורצונה לעסוק בהעלאת התחתונים - אתערותא דלתתא. |
| − | ב | + | *'''ב:''' נחיתותו של ה[[נברא]] ביחס לבורא היא לכל לראש בכך שהבורא משפיע (פעיל) והנברא מקבל (סביל), אמיתיות ותכלית הטוב מתבטא בכך שהנברא משיג את מדריגת ההתדמות לבורא, ונעשה כביכול, דומה לבוראו, וכפי לשון [[חז"ל]]: שותף ל[[הקב"ה]] במעשה בראשית. |
| − | לכן גם כל הבריאה היא באופן - "אשר ברא אלקים לעשות" | + | לכן גם כל הבריאה היא באופן - "אשר ברא אלקים לעשות"{{הערה|בראשית ב, ג.}}. ואמרו רז"ל: "לעשות - לתקן"{{הערה| בראשית רבה יא, ז.}}, כלומר, ש"ברא אלקים" בשביל "לעשות", שהאדם יעשה ויתקן את הבריאה בכח עצמו, ובזה יהיה בבחינת משפיע דומה לבוראו. |
| − | מאמר חז"ל זה יכול גם לבטא את מעלת עבודת ה' על פי דרך חסידות חב"ד לעומת דרך החסידות חג"ת הידועה כשיטת פולין וכדומה. | + | ==בחסידות חב"ד== |
| + | מאמר חז"ל זה יכול גם לבטא את מעלת [[עבודת ה']] על פי דרך [[חסידות חב"ד]] לעומת דרך החסידות חג"ת הידועה כשיטת [[פולין]] וכדומה. | ||
| − | צדיקי פולין גרסו | + | צדיקי [[פולין]] גרסו על פי הפסוק: "צדיק באמונתו יחיה"{{הערה|חבקוק ב, ד.}}. אל תיקרא 'יחְיה' אלא 'יחַיה', שהצדיק מחיה את [[נפש]] המאמינים בו. כלומר שאלו המאמינים בצדיק מתעלים על ידי עבודתו, ואין הם נדרשים אלא ל[[התקשרות]] ל[[צדיק]], ועל ידי זה יוכלו לעמוד בהתעוררות גדולה בקיום ה[[תורה]] וה[[מצוות]], כאשר הצדיק באמונתו ובדבקותו בה' יחיה את כל המקושרים אליו בחיות אלוקית בדרך מתנת חינם. |
| − | אך לעומת זה דרך חסידות חב"ד, היא עבודת המוח והלב של כל אחד מהחסידים, המיוסדת ונובעת מההתקשרות הפנימית והעצמית לרבי | + | אך לעומת זה דרך חסידות חב"ד, היא עבודת המוח והלב של כל אחד מהחסידים, המיוסדת ונובעת מההתקשרות הפנימית והעצמית לרבי שלמעלה מהתקשרות סתם. |
| − | + | כלומר, שכל אחד לפי יכולתו חייב לעבוד ולעמול בעצמו ביגיעת בשר ויגיעת נפש, בכדי להשיג אלוקות בשכלו, ולהתעמק ולהתאחד בעניין האלוקי עד כדי תחושה בלב, והתפעלות הלב תבוא מצד השגת המוח. | |
וזוהי השלימות בעבודת האדם, כאשר עבודתו את ה' היא בבחינת "מלאכתך אשר תעשה" - עבודת האדם בכח עצמו. ואמנם בכל דרך בעבודת ה' זקוק אדם לסייעתא דשמיא, והוא הסיוע, ההדרכה והכח שהרבי נותן לחסיד, ומאפשר לו על ידי זה לעבוד את עבודתו. | וזוהי השלימות בעבודת האדם, כאשר עבודתו את ה' היא בבחינת "מלאכתך אשר תעשה" - עבודת האדם בכח עצמו. ואמנם בכל דרך בעבודת ה' זקוק אדם לסייעתא דשמיא, והוא הסיוע, ההדרכה והכח שהרבי נותן לחסיד, ומאפשר לו על ידי זה לעבוד את עבודתו. | ||
| − | + | ומכל מקום, העבודה עצמה, ב[[התבוננות]] באלקות והתעוררות [[אהבה]] ויראה בתשובה ומעשים טובים נעשית על ידי האדם בכח עצמו., כי "אדם רוצה בקב שלו יותר מתשעה קבין של חברו". ואף על פי שההשפעה וההתפעלות הרוחנית של החסיד הבאה מפעולת הצדיק - מלמעלה למטה - גדולה פי כמה וכמה - תשעה קבין - מעבודתו של העובד בכוח עצמו - קב אחד. מכל מקום היא יקרה וחשובה לקב"ה יותר, כי דוקא דרך זו ממצה את שלימות הכונה העליונה: "נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים" - על ידי עבודת התחתונים. | |
| + | ==ראו גם== | ||
| + | *[[יגיעה]] | ||
| + | {{הערות שוליים}} | ||
{{סגל}} | {{סגל}} | ||
| − | + | [[קטגוריה:מאמרי חז"ל במבט החסידות]] | |
| − | [[קטגוריה: | ||
גרסה אחרונה מ־16:38, 17 ביוני 2022
אדם רוצה בקב שלו הינו מאמר חז"ל לגבי עדיפות ואהבת פרי עמלו של האדם.
תוכן עניינים
מקור[עריכה]
אמרו חז"ל[1]: "אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבין של חברו". כלומר, שלאדם יש עדיפות לגבי פרי עמלו ועבודתו, שהשקיע את כוחותיו למענו, מאשר להנות מעבודה של אדם אחר שאינו השקיע בה כלל.
דבר שאדם עמל בו והשקיע בו את כוחו, יש לו בזה 'חדות היצירה' ותענוג גדול. משום כך ההתעלות הרוחנית שבאה כתוצאה מהתגלות אלוקית הבאה מלמעלה באתערותא דלעילא בלא עבודת האדם, אינה מספקת את נשמת האדם.
בנוסף לכך, שהתעלות כזו אין לה קיום, משום שסיבתה היא מחוץ לאדם, שבאה מלמעלה, בגלל סיבות רוחניות עליונות, הנגרמות רק לעיתים בעת רצון, ובעבור הזמן, כאשר תתבטל הסיבה, שלא יהיה עוד עת רצון תתבטל ההתעלות.
בנוסף לכך, אין התעלות מסוג זה מספקת את האדם, מכיון שלא השקיע בה מכוחו כלל. אבל התעלות רוחנית הבאה כתוצאה מעבודת האדם עצמו באתערותא דלתתא. לכן, מלבד שיש לה קיום, שהרי ההתעלות היא מזיכוך האדם עצמו, ולא מהגילויים הרוחניים הבאים מלמעלה, הרנ עוד זאת שיש בזה לאדם תענוג עצמי לאין קץ, הנובע מפנימיות הרצון תענוג שבנפש.
וכפי המשל אשר אדם החורש וזורע אדמה ברמה טובה ואיכותית ומוצא ברכה מרובה, הרי שלא יתענג כמו אדם החורש וזורע אדמה לא איכותית וטובה, ומוצא בה ברכה מרובה, משום שבזה הוא ישמח על הטרחה והעמל שלו למען עבודתו.
כמו כן הדבר גם בעבודה רוחנית, שכאשר אדם הנלחם ביצר הרע קשה, והוא מצליח הרי הוא מלא בסיפוק על עבודותו הקשה.
לכלל זה יש שני טעמים:
- א: מכיון שתכלית הכונה העליונה בהתהוות הנבראים הוא: "נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים", ולכן הנשמה - שהיא חלק אולקה ממעל ממש, מרגשת את רצון וחפץ האב, ולכן חפצה ורצונה לעסוק בהעלאת התחתונים - אתערותא דלתתא.
- ב: נחיתותו של הנברא ביחס לבורא היא לכל לראש בכך שהבורא משפיע (פעיל) והנברא מקבל (סביל), אמיתיות ותכלית הטוב מתבטא בכך שהנברא משיג את מדריגת ההתדמות לבורא, ונעשה כביכול, דומה לבוראו, וכפי לשון חז"ל: שותף להקב"ה במעשה בראשית.
לכן גם כל הבריאה היא באופן - "אשר ברא אלקים לעשות"[2]. ואמרו רז"ל: "לעשות - לתקן"[3], כלומר, ש"ברא אלקים" בשביל "לעשות", שהאדם יעשה ויתקן את הבריאה בכח עצמו, ובזה יהיה בבחינת משפיע דומה לבוראו.
בחסידות חב"ד[עריכה]
מאמר חז"ל זה יכול גם לבטא את מעלת עבודת ה' על פי דרך חסידות חב"ד לעומת דרך החסידות חג"ת הידועה כשיטת פולין וכדומה.
צדיקי פולין גרסו על פי הפסוק: "צדיק באמונתו יחיה"[4]. אל תיקרא 'יחְיה' אלא 'יחַיה', שהצדיק מחיה את נפש המאמינים בו. כלומר שאלו המאמינים בצדיק מתעלים על ידי עבודתו, ואין הם נדרשים אלא להתקשרות לצדיק, ועל ידי זה יוכלו לעמוד בהתעוררות גדולה בקיום התורה והמצוות, כאשר הצדיק באמונתו ובדבקותו בה' יחיה את כל המקושרים אליו בחיות אלוקית בדרך מתנת חינם.
אך לעומת זה דרך חסידות חב"ד, היא עבודת המוח והלב של כל אחד מהחסידים, המיוסדת ונובעת מההתקשרות הפנימית והעצמית לרבי שלמעלה מהתקשרות סתם.
כלומר, שכל אחד לפי יכולתו חייב לעבוד ולעמול בעצמו ביגיעת בשר ויגיעת נפש, בכדי להשיג אלוקות בשכלו, ולהתעמק ולהתאחד בעניין האלוקי עד כדי תחושה בלב, והתפעלות הלב תבוא מצד השגת המוח.
וזוהי השלימות בעבודת האדם, כאשר עבודתו את ה' היא בבחינת "מלאכתך אשר תעשה" - עבודת האדם בכח עצמו. ואמנם בכל דרך בעבודת ה' זקוק אדם לסייעתא דשמיא, והוא הסיוע, ההדרכה והכח שהרבי נותן לחסיד, ומאפשר לו על ידי זה לעבוד את עבודתו.
ומכל מקום, העבודה עצמה, בהתבוננות באלקות והתעוררות אהבה ויראה בתשובה ומעשים טובים נעשית על ידי האדם בכח עצמו., כי "אדם רוצה בקב שלו יותר מתשעה קבין של חברו". ואף על פי שההשפעה וההתפעלות הרוחנית של החסיד הבאה מפעולת הצדיק - מלמעלה למטה - גדולה פי כמה וכמה - תשעה קבין - מעבודתו של העובד בכוח עצמו - קב אחד. מכל מקום היא יקרה וחשובה לקב"ה יותר, כי דוקא דרך זו ממצה את שלימות הכונה העליונה: "נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים" - על ידי עבודת התחתונים.
ראו גם[עריכה]
הערות שוליים
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")
