טוביה בלוי

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב טוביה בלוי נולד בט"ז אייר תרצ"ו לאביו הרב ברוך יהודה, מראשי פאג"י בירושלים. הרב טוביה הינו נכדו של הרב משה בלוי ראש אגודת ישראל בארץ הקודש.

בצעירותו נתקרב לחסידות בעלזא, ולאחר מכן התקרב לאדמו"ר שליט"א וקירב עימו את אחיו הרביוסף בלוי.

בתשי"ט החל לכתוב בביטאון חב"ד. בתשכ"ו מינהו הרב ישראל לייבוב, יו"ר צעירי אגודת חב"ד בארץ הקודש למנכ"ל אגף הפעילות בצא"ח, תפקיד בו שימש עד תשמ"ז.

בתש"ל פגש בו הרב שמואל חפר יו"ר הועד למען שלימות העם ומינה אותו לוועד, הרב בלוי נכנס לעבודת הקודש, מונה לסגן יושב ראש הוועד, והיה לאחד מראשי הפעילים בו.

באותו זמן כתב מאמר על שיטת הרבי בלימוד רש"י, וקיבל הוראה מהמזכירות לכתוב ספר על שיטת הרבי ברש"י, שבתש"מ יצא לאור תחת הכותרת כללי רש"י.

בחשון תשל"ב מונה על ידי הרבי לחבר ב"ועד לקיום המוסדות" שנוהלו על ידי הרב עזריאל זעליג סלונים.

בתמוז תש"מ החל לעבוד בשבועון כפר חב"ד, שם החל לפרסם את מאמרי ה"דע מה שתשיב" הידועים שלו, נגד "חוגי ההשקפה" אשר בבני ברק, ו"זכה" לקבל מהם מכות על כך.

באותו זמן פרסם בשבועון בהמשכים את התרגום ללשון הקודש של ספר הזכרונות, אותו ערך.

בעבודתו בעיתון המשיך עד תש"נ.

בין השנים תשד"מ - תשמ"ז ערך ביחד עם הרב יצחק יהודה הולצמן את הירחון שלימות.

בשנת תשנ"ה מונה לעורך ראשי במכון נחלי דב"ש שהוקם לעילוי נשמת אחיינו, שלום דובער בלוי.


ספריו