מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן
בימי חול המועד סוכות תקנ"ט נלקח אדמו"ר הזקן למאסר על ידי השלטונות, עקב עלילה כי הרבי מסייע לטורקים - שהיו באותה התקופה בקשרי מלחמה עם רוסיה.
העומדים מאחורי העלילה היו עסקני המשכילים, אלו שהתנגדו לשיטת הקודש של רבי שניאור זלמן מליאדי.
בתחילת מאסרו ישב הרבי בתא המיועד ל"מורדים במלכות" בתנאים קשים מנשוא, אך כשהבחינו החוקרים כי מדובר באיש קדוש, העבירו אותו לתא אחר כשהתנאים בו היו נוחים יותר מקודמו. לאחר חקירה ממושכת וישיבה בבית המעצר 53 ימים, נוכחו שרי המלוכה שחקרו בעצמם את הרבי, כי פעל ביושר לבב ובנקיון כפיים, וחתמו על כתב השיחרור.
כל ימי שבתו של רבינו הזקן במבצר הפטרופבלי, נערכו וועדות מיוחדות שהיו אוספות ומעבדות את חומר המלשינות נגד רבינו הזקן, ואחר כך חקרו ודרשו אותו. כל אותן החקירות והדרישות כנגד רבינו הזקן לא התקיימו במבצר, אלא במשרדי המועצה החשאית, וכל פעם היו מובילים את רבינו הזקן בסירה על נהר הניבה, מהמבצר למשרדים.
את רבינו הזקן חקרו שרי המלוכה בעצמם, והוא ענה להם על כל שאלותיהם. התשובות והשאלות נרשמו ונשלחו לסנאט לעיון. כולם ראו בתשובותיו של רבינו הזקן את חוכמתו הנפלאה ואת טהרת לבבו.
ביום שלישי, "פעמיים כי טוב" - י"ט כסלו שנת תקנ"ט, יצא לאור משפט רבינו הזקן כי הוא חף מכל פשע, וכי הוא יוצא לחופשי.
לאחר שרבינו הזקן שוחרר מהמאסר בפטרבורג שאלו אותו לאן יובילו אותו לאחר שיחרורו, ורבינו הזקן ענה להם כי הוא מבקש להגיע לביתו של החסיד ר´ מרדכי מליעפלי.
גאולת כ' כסלו
באותו בית בו התגורר ר´ מרדכי מליעפלי, התגורר בקומה התחתונה אחד מגדולי המתנגדים, שהוא ולא אחר היה אחד מאותם המלשינים שהלשינו על רבינו הזקן, ובטעות העבירו את רבינו הזקן לביתו של המתנגד.
משראה המתנגד את רבינו הזקן נכנס לביתו, נבהל מאוד וימת ליבו בקרבו ויהי לאבן. ועם כל זאת ביקש מרבינו הזקן לשבת וציווה להעמיד את המיחם ובעצמו ניקה את הצלחת. בתוך כך נכנס בדברים עם רבינו הזקן, והתחיל לדבר עימו קשות ואמר לרבינו: הנה אתם מדמים בנפשכם שכבר ניצלתם, דעו לכם שכאשר נפלתם עתה בידי לא תצאו מכאן עד אשר תחתמו לי שאתם מבטלים את נוסח התפילה החדש שלכם, ושאר הדברים שחידשתם שלא נהגו בהם אבותינו, שהיו גדולי ארץ כמותכם. מה היה חסר לכם אם היו אומרים "נעריצך" ולא "כתר" וכו´.
רבינו הזקן היה באותה שעה בצרה גדולה ולא ידע מה לעשות. אך ה´ העונה לו בכל צרותיו ענה לו גם אז והחיש את ישועתו. אנ"ש אשר המתינו במשך כל אותו היום לבואו של רבינו הזקן, היו במבוכה גדולה, אולי האמת היא כמו שאומרים המתנגדים שכל השמועות על שיחרורו של רבינו הזקן שקריות וחסרות שחר.
החסידים החליטו ללכת אל אותו מתנגד הגר בקומה התחתונה של ביתו של ר´ מרדכי מליעפלי ולשמוע מה בפיו. כאשר הגיעו לביתו של המתנגד הייתה הדלת סגורה, ומבעד לדלת הם שמעו את קולו של המתנגד הטוען: "נעריצך לא מוצא חן בעיניכם רק הנוסח החדש של כתר?" וכך מיד הבינו החסידים שבטעות הכניסו את רבינו הזקן לביתו של המתנגד. החסידים דפקו בחוזקה על דלתו של המתנגד עד שפתחו להם. הם השתוממו לראות את רבינו הזקן יושב כשראשו שעון על ידיו ושומע חירופים וגידופים מאותו מתנגד.
המתנגד, בראותו את החסידים נבהל ופניו נפלו. רבי מרדכי מליעפלי רץ בחמת זעם להכות את המתנגד, אך רבינו הזקן רמז לו שלא יעשה לו מאומה וכי יעזוב אותו לנפשו."מה לכם פה רבינו" - פנה רבי מרדכי לרבינו הזקן בפליאה - "סורו נא מעל אהלי האנשים האלה". רבינו הזקן אמר שצריכים לתת כבוד לאכסניא, שתה כוס מים חמין והלך עם רבי מרדכי לביתו.
"החייתני ממש" - אמר רבינו הזקן לרבי מרדכי - ועוד הוסיף רבינו הזקן: "ותאמין לי שכל ימי שבתי במאסר לא היה קשה לי כמו אותן שלוש השעות ששהיתי בביתו של המתנגד".
חגיגת ראש השנה לחסידות
על יום גאולתו מהמאסר כותב רבינו הזקן: "בניי שיחי´ תתאספו בי"ט כסלו הבע"ל . . ותשמחו בשמחת החג אשר פדה בשלום נפשנו ואור וחיות נפשנו ניתן לנו. היום הזה הוא ראש השנה לדא"ח אשר הנחילנו אבותינו הקדושים זצוקללה"ה נ"ע זי"ע והיא תורת הבעש"ט ז"ל. זה היום תחילת מעשיך, שלימות הכוונה האמיתית בבריאת האדם עלי ארץ, להמשיך גילוי אור פנימיות תורתנו הקדושה אשר נמשך ביום הזה בבחינת המשכה כללית על כללות השנה, ועלינו להעיר לבבנו ביום הזה בבחינת חפץ ורצון פנימי ועצמי באמיתת נקודת לבבנו שיאיר נפשנו באור פנימיות תורתו יתברך..."
יום זה נחשב לראש השנה לחסידות, שכן ביום הזה נמשכת המשכה פנימית על כל השנה בעבודת האדם עלי אדמות. ביום זה מאחלים איש לרעהו: "לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתבו ותחתמו". יום זה מנוצל להתוועדות חסידים ומסיבת רעים וקבלת החלטות טובות.
