חינוך

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חינוך היא מצווה מדרבנן לחנך את הבנים בדרך המצוות, כדי שכאשר יגדילו ויגיעו לגיל מצוות יוכלו לקיים מיד את כל תרי"ג המצוות.

חוב גמור

בהיום יום[1] כתוב: כשם שהנחת תפילין בכל יום הוא מצווה דאורייתא על כל יהודי, ללא חילוק בין גדול שבתורה לבין איש פשוט, כך הוא חוב גמור על כל יהודי לחשוב כל יום חצי שעה אודות חינוך הילדים ולעשות הכל, מה שבכוחו לעשות ויותר מכפי כוחו, לראות לפעול אצל הילדים, שילכו בדרך בהם מדריכים אותם.

על מי מוטל המצווה

ישנה מחלוקת ראשונים אם המצווה מוטל על האב, או גם על המתחנך עצמו.

הרבי מבהיר בשיחות, שכיום המצווה היא לא רק על האב, אלא גם ובעיקר על האם הנמצאת סמוך לילדים במשך היום.

מתי חלה המצווה

כאשר היה אדמו"ר הריי"צ בן שבע שנים הורה לו אדמו"ר הרש"ב שכאשר ירצה לאכול ביום הכיפורים יבוא לפניו ויבקש ממנו דווקא לאכול. בפועל התענה אדמו"ר הריי"צ באותה שנה.

יש שביארו כי חובת החינוך חלה דווקא בשעת המעשה כשמתעוררת חובת החינוך, ולכן רצה אדמו"ר הרש"ב שכאשר ירצה בנו לאכול יבוא לפניו, ואז יחנכו אדמו"ר הרש"ב בדין תענית שעות שחייבים לחנך את הבנים מדין חינוך. [2].

החינוך מתחיל מיום הלידה ועוד לפני זה

בכמה וכמה שיחות של הרבי, הרבי הסביר שהחינוך מתחיל מגיל הכי רך, מאז הלידה ועוד לפני זה.

הרבי מזהיר ומעורר פעמים רבות, להיזהר שלא לקבוע בבית תמונות של חיות טמאות - משום שבחיות אלו ״מלובשות״ הקליפות הטמאות, ואסור שהן ייצרו ח״ו את ה״אוירה״ בבית. ובמיוחד כשמדובר על תמונות וצעצועים לילדים קטנים, שהם מושפעים הרבה יותר, נפשית, מהדברים הסובבים אותם, והדבר משפיע עליהם למשך כל ימי חייהם. כפי שהקפידו תמיד אצל יהודים שיהיו התינוקות (במיוחד) תיכף ללידתם מוקפים בענייני קדושה, בתמונות צדיקים ופסוקי תורה, ״שיר המעלות״ וכדומה, ולשיר להם שירי־ערש של קדושה דווקא, ״די תורה איז די בעסטע סחורה״ וכדומה - כי הדברים שסביב התינוק משפיעים מאד על אופיו לכל חייו, כידוע (ולאחרונה ״גילו״ זאת גם החוקרים ה״מדעיים״).

ראה בקישור הבא: http://abc770.org/article/node/2866

ראו עוד

לקריאה נוספת

קישורים חיצונים

הערות שוליים

  1. כ"ב טבת.
  2. קובץ התמים חוברת ה'.