הבדלים בין גרסאות בדף "חובת הלבבות (ספר)"
תגית: עריכה ממכשיר נייד |
(←סוג הספר: מחקר מקורי, תחילה כתב אחד שהוא ודאי מהספרים המיוסדים על שכל אנושי, בא שני וכותב שודאי שהוא מהספרים שיסודתם בהררי קודש...) |
||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
===סוג הספר=== | ===סוג הספר=== | ||
שער היחוד הינו בוודאי מסוג החיבורים הנקרא [[חקירה]], ועל כן יש שהגבילו את הלימוד בו - ועיין על כך להלן. | שער היחוד הינו בוודאי מסוג החיבורים הנקרא [[חקירה]], ועל כן יש שהגבילו את הלימוד בו - ועיין על כך להלן. | ||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
==לימוד הספר== | ==לימוד הספר== | ||
גרסה מ־06:33, 23 בפברואר 2017
הספר חובת הלבבות הינו ספר יסודי בעניני אמונה, בטחון ועבודת השם, נכתב בערבית על ידי רבנו בחיי בן יוסף אבן פקודה מגדולי הראשונים, ותורגם כמה פעמים ללשון הקודש. (התרגום הנפוץ הוא תרגומו של ר' יהודה אבן תיבון).
תוכן עניינים
מבנה הספר ומטרתו
בספר הקדמה ו-10 שערים, והם:
הקדמה, שער היחוד - בנושאי אמונה שער הבחינה - על החובה להתבונן במעשה ה' שער עבודת האלוקים שער הביטחון שער יחוד המעשה שער הכניעה שער התשובה שער חשבון הנפש שער הפרישות שער אהבת ה'
סוג הספר
שער היחוד הינו בוודאי מסוג החיבורים הנקרא חקירה, ועל כן יש שהגבילו את הלימוד בו - ועיין על כך להלן.
לימוד הספר
שער היחוד
הרבי הורה ללמוד בספר בקביעות, חוץ משער היחוד עליו הבהיר הרבי[1] לחסיד מסוים כי לא על שער זה כוונתו[2]. החת"ם סופר כתב אף הוא בצוואתו כי אין ללמוד את שער היחוד בחובת הלבבות[3], וכן הורו עוד מגדולי ישראל, מכיון שהעיסוק בחקירות לבירור האמונה אינו מומלץ, ומיועד רק למי שנפלו לו ספיקות באמונה[4].
כך גם כותב אדמו"ר הצמח צדק: הפילוסופיא ודרכי המופת שבחובת הלבבות ובמורה נבוכים הם מטמאים את הטהורים מי שלבו לב טהור, אך מי שהוא נבוך וטמא בהרהורים וספיקות באמונה יוכל להיות לו טהרה על ידי זה. והיינו כי הרפואה בעצם היא מדבר מר או סם, אלא למי שיש בו קלקול גדול זהו מרפא, כמו כן ענינים מופתים הם שכל אנושי מק"נ כו' וא"צ כלל לסמים, אלא למי שנתקלקל כו' יוכל זה להועיל[5].
שער הבטחון
ליהודי שהתלונן על בעיה של גמגום, אמר הרבי[6] כי מדובר בהתרגשות, ולכן יתחזק בענין הבטחון שהקב"ה מגן ושומר על כל אחד בהשגחה פרטית, וזאת על ידי לימוד שער הבטחון שבספר חובת הלבבות[7].
לאחד ייעץ הרבי כדי לבוא למנוחת הנפש, להתחזק באמונה פרטית כתורת הבעל שם טוב, וללמוד פעמיים ושלוש את שער הבטחון שבספר חובת הלבבות[8].
שער הכניעה
מסופר, כי פעם עמד המהרי"ן בחדר שלפני חדר היחידות של הרבי הצמח צדק והיה מונח שם הספר חובת הלבבות, ועיין ב"שער הכניעה" ונעשו הדפים לחים מהדמעות של בכיה שלו. כאשר הוא התחיל להתפלל געה בבכיה. אמרו החסידים זה לזה: יודע הוא למה הוא בוכה, אבל אנו מה לנו לבכות. למחרת הנה בתחילה התאפקו שלא לבכות, אבל כעבור זמן מה לא יכלו להתאפק והתחילו לבכות. ויחליטו שאם אחד יתחיל לבכות, יתנו לו צביטה. למחרתו התחיל אחד לבכות, והתחילו לצבוט אותו, ומחמת הצביטות הגביר קולו בבכיה, והתחילו אחד אחד לבכות עד שבכו כולם. ואמרו אם כן אין שום עצה[9].
בהירות הספר
הספר ידוע בבהירותו המיוחדת [אם כי התרגום הנפוץ הוא בלשון הקודש בסגנון עתיק, שאינו מובן בקלות בדורנו]. מסיבה זו הגדירו זקני החסידים את אדמו"ר הרש"ב, כ"חובת הלבבות של התורה ותורת החסידות", הודות להסברתו הבהירה[10].
מהדורות וציטוטים
במהדורה הנפוצה היום מצוי הפרוש "לב טוב" - המסביר במילים פשוטות את שפתו הקשה של בעל חובת הלבבות.
ציטוטי רבותינו נשיאנו מהספר
אדמו"ר הצמח צדק בספר החקירה מצטט את דעת חובת הלבבות שאריסטו טעה כאשר אמר שצבא השמיים עשויים מיסוד חמישי, ומביא לכך מקורות מחז"ל.
הרבי מה"מ, מצטט רבות את חובת הלבבות בהסברת גדר חובת הבטחון - שדורש: "מנוחת נפש הבוטח". ומסביר כיצד ניתן להגיע לדרגה זו.
קישורים חיצונים
הערות שוליים
- ↑ אגרות קודש חלק ז' תשי"ג עמ' קמא.
- ↑ אם כי, לא ידוע אם שלל את לימוד השער, וכדעת רבים מגדולי ישראל. ובד"ה הוי' לי בעוזרי תשי"ז (הנחה בלתי מוגה - נדפס בהוספות לסה"מ י"ב-י"ג תמוז ע' שנ) אף ציטט משם (אך במהדורה המוגהת של המאמר נשמט)
- ↑ צוואתו הג'
- ↑ ראה מש"כ הרבי כמ"פ בספר שערי אמונה מובא בערך על הספר, וכן בהקדמת הספר ספר החקירה.
- ↑ אור התורה במדבר כרך ג פרשת חקת ד"ה זאת חקת התורה עמ' תשעז.
- ↑ אגרות קודש תש"כ חלק י"ח, עמ' ער.
- ↑ בנוסף הורה הרבי לשמור על קביעות אמירת מזמורי תהילים לאחר התפילה כפי הסדר החודשי, וכן להפריש מספר פרוטות לצדקה לפני התפילה.
- ↑ אגרות קודש חלק ט"ו, עמ' רצה.
- ↑ אוצר ספורי חב"ד חל' י"ח עמ' 6 מפי המשפיע רבי שמואל גרונם בספר רשימות דברים עמ' קנב קנג.
- ↑ ספר השיחות תש"א עמ' 160. מובא בספר השיחות תנש"א עמ' 118, הערה 25.. וזאת בנוסף על הגדרת הרבי הרש"ב כ"רמב"ם של תורת החסידות"
