בית המדרש

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בית המדרש הוא כינוי למקום שמיוחד רק ללימוד התורה, בניגוד לבית הכנסת שהוא מקום המיוחד לתפילה. בימינו לרוב החלוקה בין בית המדרש ובית הכנסת אינה קיימת כמעט, אך היכלי הישיבות משמשים בפועל כבית המדרש.

רקע[עריכה]

בזמן חז"ל היה המנהג לייחד מקום מיוחד לתפילה, ולעומת זאת היה מקום מיוחד רק לעיסוק בתורה. נוהג זה השתרש ככל הנראה מהרצון להותיר פסק זמן ארוך למאריכים בתפילה, שהיו מאריכים בהתבוננות לכל הפחות שעה שלימה[1] לפני התפילה, וכפי שמעידים חז"ל [2]: "חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם", זאת מלבד עבודת התפילה עצמה, כך שסך הכל היו מתפללים מינימום תשעה שעות ביום[3].

שעת ההליכה לבית המדרש[עריכה]

מיד לאחר התפילה היו תלמידי החכמים ממהרים לבית המדרש, נוהג שחז"ל שיבחו באופן יוצא מן הכלל, וכמאמר הגמרא[4]: אמר רבי לוי בר חייא היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה, זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון.

ואכן המנהג בזמן חז"ל היה שמיד לאחר התפילה, עוד קודם האכילה היו ממהרים לבית המדרש וכדברי הגמרא "תניא, אמר רבי יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו. כיצד? שעה ראשונה תמיד של שחר, משם לתפלה, משם לקרבן מוסף, משם לתפלת המוספין, משם לבית המדרש, משם לאכילה ושתיה, משם לתפלת המנחה משם לתמיד של בין הערבים, מכאן ואילך לשמחת בית השואבה" (סוכה נג, א).

גם כך קובע בעל הבאר מים חיים[5]: "ובזמן האכילה הנה עת סעודת תלמיד חכם בשש שעות ביום כי לא יאכל עד אשר ילמוד כל השעורין הקבועין לו בכל יום וכל עוד שלא למד כל השעורין הוא אצלו באיסור לא תאכל על הדם והמוני העם כבר מלאו כרסם בזה אחת ואחת או אחת ושתים".

אך יש לציין כי היו אמוראים שהקפידו גם להתפלל בבית המדרש[6]

הערות שוליים

  1. וכפי פירוש המשנה ברורה
  2. משנה מסכת ברכות פרק ה משנה א
  3. תורה אור ויצא כב, ב
  4. מסכת ברכות דף סד, א
  5. פרשת בראשית - פרק ב
  6. יבמות עח, ב