עבודת הבירורים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עבודת הבירורים היא העבודה של בירור הניצוצות הקדושים שנפלו לבין הקליפות. עבודה זו הייתה מוטלת על בני ישראל במשך כל הדורות בגלות[1], ומוזכרת רבבות פעמים בתורת החסידות.

תוכן העבודה

על פי תורת הקבלה, "נפלו" בעת שבירת הכלים רפ"ח ניצוצים אלוקיים לעולם הזה, והם מפוזרים בכל דבר - אם חפץ שנעשה בו שימוש על ידי יהודי או בריה כלשהיא.

בגלות מצרים - ביררו על ידי עבודה ר"ב ניצוצות (כמנין וגם ערב 'רב' עלה עימהם), ושאר הניצוצות פוזרו בעולם לבירור במשך גלות אדום, היא הגלות האחרונה טרם בניית בית המקדש השלישי.

היות החפץ או הבריה ללא שייכות גלויה לקדושה - משייכת אותו לצד שאינו צד הקדושה, ה"סטרא אחרא". ותפקידו של היהודי הוא, "לברר" ולהעלות את הניצוץ האלוקי החבוי בתוך הדבר, על מנת להחזירו ולהעלותו לקדושה, היות והניצוץ האלוקי מיועד לגילוי, ולא להישאר במקום בו הוא מוסתר ומכוסה.

פעולה זו נקראת "עבודת הבירורים", משום שהיהודי "מברר" ובורר את הפרי מתוך ה"קליפה" המכסה עליו.

אופני הבירור

ישנם שני אופנים של בירור הקליפות, התלוי בסוגיהם:

קליפת נגה (שהיא הקליפה העדינה יותר) - ניתנת ל"בירור", כאשר משתמשים בדבר המסויים בצורה נכונה, למטרות קדושות.

ג' קליפות הטמאות (שהם קליפות טמאות יותר, ובהם נכללים הדברים האסורים באכילה או בהנאה, בעלי חיים טמאים, מעשים שנגד רצון ה' וכדומה) - הניצוץ האלוקי הטמון בקליפה זו "קשור" בהם בקשר חזק, ו"אסור" (מלשון אסיר) בתוכם, ועל כן אינו ניתן להעלאה ו"בירור" אלא רק על ידי דחייתו והתרחקות ממנו.

רק במקרים שיהודי השתמש כבר, בדיעבד בלבד, ב"קליפה" הטמאה (לדוגמא: אכל מאכל שאינו כשר) - הרי אז יכול הוא להעלותו לקדושה על ידי תשובה עמוקה מאוד, הנובעת מתוך אהבת השם, שהיא תשובה ההופכת את הזדונות לזכויות. אולם, זו תשובה שלא כל אחד מסוגל להגיע אליה ונדרש לעמוד במדריגה גבוהה מאוד על מנת לשוב בתשובה זו.

רק בגאולה העתידה, כאשר יתקיימו דברי הנבואה "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" - יעלו לקדושה גם הניצוצות האלוקיים הטמונים בקליפות הטמאות.

עליית הבירורים

אופן עליית הבירורים הוא שמן עבודת האדם בעולם העשייה נעשה הבירור בעשיה והמובחר שבזה עולה לעולם היצירה, ועל ידי הבירור שבעולם היצירה הנה המובחר שבזה נעשה עולם הבריאה, ועל ידי הבירור שבעולם הבריאה הנה המובחר שבזה עולה בבחינת מלכות דאצילות.

שני שלבים בבירור

ישנם שני שלבים בבירור: בירור בדרך מלמטה למעלה, בירור התחתון; ובירור בדרך מלמעלה למטה, התכללותו של התחתון באלוקות.

השלב הראשון הוא בירור - ביטול היש - הנקרא "בירור דב"ן", ואחריו השלב השני הוא - הנקרא "בירור דמ"ה".

השלב הראשון ענינו הוא העלאת מיין נוקבין, מלמטה למעלה: בירור ניצוצות הקדושה מהישות שנגרמת על ידי הנבראים שמלובשים בהם ניצוצות קדושה. בירור זה נעשה על ידי ספירת המלכות שבה מלובש שם ב"ן, שהיא הפועלת בהם ביטול היש לאין.

אמנם, בירור זה התחתון אינו שלימות ההעלאה, ולכן ישנו שלב נוסף בבירור - המשכת מיין דוכרין, מלמעלה למטה: המשכת אור עליון ההופך את הניצוצות שנתבררו וכולל אותם באלוקות ממש. בירור זה נעשה על ידי ספירת החכמה שבה מלובש שם מ"ה, שבכוחה לגלות בנבראים את ההתאחדות המוחלטת לאלוקות. על בירור זה (שע"י החכמה) נאמר פתגם הזוהר[2] "בחכמה אתברירו", היינו, שהוא הבירור האמיתי ועיקר תכלית הבירור.

החילוק בין בירור התחתון לבירור העליון, הוא החילוק בין עבודת השבטים לעבודת יוסף הצדיק. ולמרות שעבודתו של יוסף הצדיק שייכת בעיקרה לבירור העליון, בכל זאת בהיות יוסף הצדיק מלובש בגוף, היה עליו לתקן גם את הבירור התחתון, הראשון[3].

ערך מורחב – בחכמה אתברירו

מעלת בירור התחתון דוקא

לדוגמה: בני ישראל יצאו ממצרים בכח האמונה. האמונה מגיעה מהצד העליון שבאדם, נפשו האלקית. אך לפני שנכנסו לארץ שלח משה מרגלים שיראום את פרי הארץ, בכדי שיראו בעיניהם הגשמיות את טובת הארץ, וכך גם שכלם הגשמי והתחתון יקבל את דבר ה' "ארץ זבת חלב ודבש".

דוגמה נוספת: בעת היציאה ממצרים, נעשה נס מיוחד שהמצרים השאילו לישראל מרצונם הטוב כלי כסף וכלי זהב. למרות שאם ישראל היו מבקשים זאת מהם, המצרים לא היו מסוגלים לסרב. אך היה ענין מיוחד בכך שהמצרים מרצונם יתנו את הכלים, בכדי לפעול את בירור התחתון.

לעתיד לבוא

בזמן הגאולה גם יהיה בירור בעולם הנקרא "בירור שני"[4]. שלא כקודמו, מטרת בירור זה אינה כדי לברר את הרע מתוך הטוב, אלא כחלק מסדר השפעה נעלית יותר (עולם העקודים, פנימיות הכתר) שתתגלה אז, שצריכה לקרות כתוצאה מרצוא.

אמנם, בירור זה אינו ייעשה על ידי עבודת האדם, אלא יבוא מלמעלה (ובלשון החסידות: "בירור דמיין דוכרין") כתוצאה בלתי ישירה[5] מעבודת בני ישראל במשך הגלות[6].

עבודה זו כיום

בשיחת שבת פרשת וישלח ה'תשנ"ב, הכריז הרבי כי "נסתיימה ונשלמה עבודת הבירורים", וכעת העבודה אינה עבודת הבירורים - אלא "עבודה מיוחדת להביא ההתגלות בפועל בעולם". בהמשך השיחה[7] הוסיף הרבי ש"לא זו בלבד שנשלמה העבודה וצריכים לפעול הגילוי בעולם, אלא יתירה מזה, שכבר ישנו בפועל ובגלוי, וצריכים רק לפתוח את העינים".

גם בשיחה שנאמרה בפרשת כי תשא ה'תשנ"ב[8] והוגהה ופורסמה לאחר מכן, דיבר הרבי בהרחבה על עבודת הבירורים כשלב בהכנת העולם לגאולה, והבהיר כי בזמננו העבודה הושלמה: "ועל-אחת-כמה-וכמה בדורנו זה – הדור האחרון בגלות והדור הראשון דהגאולה – לאחרי שישנו כבר הריבוי הכי גדול ד"מעשינו ועבודתינו" דבני-ישראל במשך כל הדורות והשנים שלפני זה, וכעת סיימו גם את הבירורים האחרונים – הרי כעת ההדגשה בעיקר ולכל לראש על סיום ושלימות וגמר העבודה – להביא את הגימ"ל דגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש!"...

קישורים חיצוניים

 •  הערת הרב הוד דוד אריה בגליון הערות ישיבה גדולה ליובאוויטש בית שמש קובץ א' עמ' 26

הערות שוליים

  1. בשנת תשנ"ב הכריז הרבי שלאחרי כל העבודה בגלות, ובמיוחד על ידי עבודתם של רבותינו נשיאנו שגילו את תורת החסידות - כעת כבר "נסתיימה ונשלמה עבודת הבירורים", והעבודה בזמננו הינה עבודה מיוחדת להביא ההתגלות בפועל בעולם, ולפקוח את העיניים ולראות את הגאולה (על פי שיחות הדבר מלכות - שבת פרשת ויצא, וישלח, וישב תשנ"ב. ועוד).
  2. ראה זח"ב רנד סע"ב. הערות כ"ק אדמו"ר זי"ע סה"מ תש"א ע' 79. תש"ח ע' 206. ביאורי הזהר לרבי האמצעי תשא קיג א (ועייג"ב להלן שם). נשא קפד סע"א ואילך. ואתחנן רמב ב-ג. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' קפה ואילך. אמרי בינה שער התפילין פקמ"ג. אוה"ת במדבר ח"ד ע' אצב. המשך תרס"ו ע' תקכב-תקכג ובהערות 83-85 (וראה לעיל שם בארוכה). הנסמן במאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א עמ' רצה.
  3. תורה אור וישב, כח, ב. וראה ספר המאמרים מלוקט חלק ד' מאמר ד"ה ויגש אליו תשל"ו, ושם נסמן.
    ולהעיר משני השלבים בבירור העולם - שהתחתון מקבל מהעליון המשפיע עליו, או שהוא נעשה כמו העליון - בדבר מלכות ש"פ וישלח וש"פ וישב תשנ"ב.
  4. ראה בהרחבה מאמר ד"ה "ואכלתם אכול" תשל"ח.
  5. כמו שבזריעת גרעין, מצמיחה האדמה פרי כדוגמתו.
  6. ראה בהרחבה תורה אור פ' בראשית ג,ג
  7. הערה 112.
  8. להאזנה לשיחה מליל שישי ט"ז אדר הכלולה בשיחה המוגהית.
משובים קודמים
משוב על הערך