לבוש חסידי
|
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
הלבוש החסידי הוא הלבוש הנהוג בין חסידי חב"ד. הוא שונה מהנהוג בין חסידי פולין וזהה יותר אל הנהוג בציבור הליטאי. הוא מורכב מחליפה קצרה בימות החול, וארוכה בשבת לאברכים נשואים, מגבעת קנייטש, ולאברכים נשואים גם גארטל.
במשך השנים פחות ניתן דגש בחסידות חב"ד על השמירה על סגנון הלבוש הקבוע, בעוד שעיקר ההשקעה הייתה על פנמיות החסיד והילוכו. עם זאת, הייתה זהירות שלא לשקוע ולהיות מונחים בהתחשבות באופנה.
הימנעות מלבישת בגדי האופנה
לפני חתונתו של ר' נחום – נכדו של אדמו"ר הזקן, פנה אליו אדמו"ר הזקן ושאלו אם יסכים לקרוע את החלק היפה בפרווה שבדש מעיל המשי והעור בו אמור היה להיכנס לחופה. ר' נחום אמר שאינו מסכים ואינו רוצה בכך, גם כשהציע לו אדמו"ר הזקן ללמוד איתו בעבור כך, אך אדמו"ר הזקן אמר לו כי אם יסכים ייתן לו לזכות להיות 'אתי עמי במחיצתי' בעולם הבא[1]. ר' נחום רצה להסכים, אך עדיין שאל אם עליו לעשות זאת מכיוון שרוצה באמת להחליף את המשי היקר בטלאי, או לעשות זאת ב'קבלת עול' מכיוון שאדמו"ר הזקן מצוה עליו לעשות כך. אדמו"ר הזקן אמר כי עליו לרצות זאת באמת של ה"יחידה", ור' נחום שתק – מכיוון שבאמת לא רצה לתפור תלאי במעיל. ביום החתונה, נכנס ר' נחום להתברך אצל אדמו"ר הזקן לפני החופה, ואז תלש לו אדמו"ר הזקן חלק מהצוארון והבטיח לו בעבור זה אריכות ימים. באחרית ימיו, קבע ר' נחום את מגוריו בהאדיטש – ליד ציון אדמו"ר הזקן – בכדי לכפר על כך שלא רצה בצעירותו לקרוע את הפרווה ולתפור את הטלאי באמת.
הרבי סיפר את סיפור זה מספר פעמים[2] והסביר כי בכל דור יש את ה'קליפה' והניסיונות שמתעוררים על ידיה, ואדמו"ר הזקן ראה כי בדור זה הולכת ומתחזקת ה'קליפה' והתאווה של הידור בבגדים מפוארים. מכיוון שכך, רצה אדמו"ר הזקן 'לשבור' ולבטל את הקליפה הזו על ידי קריעת החלק היפה שבמעיל המהודר, עד כדי כך שהבטיח בעבור כך 'אתי עמי במחיצתי'[3].
כך גם בימי אדמו"ר המהר"ש החלה להתפשט האופנה כי בחליפה בנוסף לכיס בחלקה התחתון של החליפה, נתפר כיס גם בחלקה עליון, ובו נתחבה ממחטה. כשהבחין אדמו"ר המהר"ש באחד החסידים שהיה סוחר הולך בחליפה שכזו, שאל אותו הרבי מדוע עליו ללכת בחליפה המעוצבת כצו האופנה, והחסיד שאל בתגובה כי מה ההבדל אם ישנו כיס גם בחלק העליון של הליפה ומה החשש בכך. אדמו"ר המהר"ש אמר כי ההבדל הינו גדול, משום שישנו פתגם רווח כי "חסיד – עד הכיס...", ולכן אם הכיס הוא למטה – כפי שהיה עד אז – יש חלק גדול של החסיד, אך אם הכיס הוא למעלה – נשאר מהחסיד רק חלק קטן[4]...
אדמו"ר הרש"ב התבטא כי "כשנכנסים אלי ליחידות ב"קורצע רעקל"[5], זו 'דקירה' עבורי"[6].
כך גם ישנו סיפור על עיירה חסידית מימי הצמח צדק שהדיחה שו"ב ממשרתו, כיוון שלבש ערדליים, שכן למרות שאין איסור בלבישת ערדליים, אלא שפשוט הדבר מראה על פנמיותו של האדם[7] עם זאת מסיפור זה הוכיח הרבי כי גם דברים שלא היו מקובלים בעבר ואף עוררו התנגדות - הרי שבדורנו ייתכן שבחלק מהדברים אין פסול בשימוש היום, שהרי אנו רואים כיום חסידים גדולים ההולכים עם ערדליים[8]
מסופר כי כאשר נשאל הרבי באיזה דגם לבחור עבור משקפי הקריאה שלו, השיב "לא מהמודה הזו" (או "לא מהמודה האחרונה")[9].
הרבי כתב שעצם הלבוש החסידי שומר על הלובש אותו שלא יתרועע ויפגש עם דמויות לא רצויות[10], והביע קורת רוח כששמע על שליח שמקפיד שלא לפתוח את דלת ביתו הפונה לרחוב כשאינו לבוש בכובע וחליפה[11].
בנוגע לשינוי הלבושים ללבוש חסידי כאשר בני המשפחה מתנגדים לכך, כתב הרבי שאין למהר להחליט בענין, ויש להקדים לכך שינוי פנימי, ורק לאחר שההחלטה בזה מוצקת באופן שיבטיח שגם אם יהיו מלעיגים ולחצים האדם לא יחזור בו מהחלטתו - ניתן להחליף את הלבוש[12].
כיפה
כיפה ("יארמולקע" באידיש) היא לבוש אשר יהודים חובשים על ראשם כסימן על "יראת שמים".
טעמי המנהג הסיבה הראשונה היא חובת כיסוי הראש כ'כבוד שמים'. דהיינו, כאשר אדם נכנס לבית הכנסת או כאשר הוא מזכיר את שם ה' בברכה או כיו"ב[13][14].
הסיבה השנייה היא מצד יראת שמים - שכיסוי הראש מזכיר על הנמצא למעלה ממנו. עניין זה התחיל כ'מידת חסידות', אך לאחר מכן הוא התפשט, עד שנקבע שאסור ללכת בגילוי ראש ד' אמות[15].
הופעת המנהג במקורות כיסוי הראש היה פריט לבוש נפוץ בעבר. הכהנים היו מצוּוים לעבוד בבית המקדש כשמגבעת לראשם. ככלל, לא הייתה חובה לכיסוי הראש. כך למשל בעת הטלת גורלות בבית המקדש היה נהוג להסיר את מצנפתו של מי שמתחילים בו את מניין הגורל. בשלהי תקופת בית שני ובתקופת המשנה, היו הסוּדָר, הכובע או הטלית פריטי לבוש מצוי והם מוזכרים כחלק משמונה עשר פריטי הלבוש בברייתא במסכת שבת.
מקורות ראשונים המייחסים משמעות דתית לכיסוי הראש במהלך היומיום מובאים בתלמוד בבלי במסכת שבת. תחילה מוזכר שעל דיינים לשבת בכיסוי הראש, וכן ישנה ברייתא האומרת שעל המבקר את החולה להתעטף (בראשו), כשבשניהם מבאר רש"י שהסיבה היא מפני מורא השכינה. המקור המפורסם יותר הוא לגבי האמורא רב נחמן בר יצחק, שלפי המסופר שם (דף קנו ב), בילדותו ניבאו עליו ה"כלדאים" (חוזים בכוכבים) שיגדל כגנב, בעקבות זאת ציוותה עליו אמו שיכסה תדיר את ראשו ליראת שמים ושיבקש רחמים שלא יגדל כגנב. ואכן, מסופר כי כשאירע לו מקרה שנשמט סודרו מראשו הוא מיד התאווה לגנוב.
מקור נוסף מובא אף הוא באותה המסכת: "אמר רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי דלא סגינא (תבוא לי טובה על שלא הלכתי) ארבע אמות בגילוי הראש." (שבת קיח, ב) אמרה זו מופיעה במקום אחר בליווי הנימוק: "רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי (הלך) ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי." (קידושין לא א) אמרות אלו מובאות כמקור לפסיקתו של ר' יוסף קארו: "ולא ילך ארבע אמות בגילוי הראש" (שולחן ערוך, אורח חיים ב, ו);
פסיקת ההלכה מעיקר הדין חבישת כיפה היא ממידת חסידות, קובע אדמו"ר הזקן - לגבי חבישת כיפה בזמן חז"ל - וזה לשונו "ומדת חסידות שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש גם בימיהם שרוב העם היו רגילים לילך לפעמים הרבה בגילוי הראש מפני החום בימים ההם".
אך לעומת זאת קובע אדמו"ר הזקן כי בימינו יהודי שמתהלך ללא כיפה לראשו עובר על האיסור של "בחוקותיהם לא תלכו", מכיוון שכיום דרך היהודים לחבוש כיפה לראשם ואילו הגויים הולכים בגילוי הראש. בנוסף קובע אדמו"ר הזקן שמכיוון שכיום המנהג הוא ללכת עם כיפה, נחשב המקום המכוסה בכיפה כחלק מהמקומות המכוסים שאסור לגלות אותם (גם אצל גברים) מפני צניעות[16].
עם זאת, קובע אדמו"ר הזקן כי יש חילוק בין חבישת כיפה בזמן התפילה לחבישת כיפה במשך היום. משום ש"אם משים ידו על ראשו לכסותו די בכך להיכר" - כלומר שאינו הולך בחוקות הגוי "רק שלא יזכיר שם שמים"[17].
גודל וצורת הכיפה ישנה דעה של רבי שלמה קלוגר (ה"חכמת שלמה") שלפיה על הכיפה להיות בגודל שיכסה את רוב הראש[18]; אך מרבית הפוסקים חלקו עליו וסברו שדי שחלק מהראש יכוסה, ומכל מקום רבים כתבו שצריך שהכיפה תראה מכל צדדי הראש, כך מכל צד שיסתכלו על האדם יראה שחובש כיפה.
חסידים מהדרים לחבוש לראשם כיפה גדולה[19].
כיתוב
| ערך מורחב – כיפת יחי |
בעקבות הוראת הרבי לפרסם את ביאת המשיח והעיסוק הגובר והולך בנושא משיח, הדבר הביא בין היתר לפרסום בשורת הגאולה על ידי כיתוב על כיפות. החל מהקמת צבאות השם (בתחילת שנות הממי"ם) החלו ילדים רבים לחבוש לראשם כיפה בה כתובה סיסמת הארגון 'אנו רוצים משיח עכשיו' ובהמשך (תשנ"ג והלאה) 'יחי המלך המשיח' וכדו'.
אט אט צבר הדבר תאוצה ומספר חסידי חב"ד[20] החלו לחבוש כיפה עליה הכרזת הקודש - "יחי אדוננו". חבישת הכיפה מבטאת את האמונה בכך שהרבי הוא מלך המשיח, והיא גורמת להתענינות הציבור ולהעברת המסר.
בהמשך ציבורים שונים החלו לאמץ את הדרך - לרשום על הכיפה את המסר שלהם.
לבושי חסידי פולין
הרבי הרש"ב דיבר אודות מעלת עניין החיצוניות של פולין שזהו עניין הלבושים, באמרו:"אני מיצר ודואג על שאין אנו דרים בפולין" וזהו מצד ה'פוילשע חיצוניות'[21].
גם הרבי הריי"צ שיבח מאוד את מלבושי חסידי פולין שניכרים מאוד במלבושיהם היהודיים, ואמר שהלוואי והיה יכול להנהיג גם הוא מלבושים אלו בחב"ד[22].
לחסידי פולין שהתקרבו לחסידות חב"ד שרצו להחליף את בגדיהם לסגנון הלבוש החב"די, הורה הרבי להמשיך ללבוש את הלבושים הללו[דרוש מקור].
מגבעת
|
| ערך מורחב – מגבעת קנייטש |
בשנים הראשונות היו חסידי חב"ד הולכים עם כובע עגול ללא שוליים שנקרא קאזיראק, אך לאחר מכן במשך רוב שנות קיומה של חסידות חב"ד מנהג החסידים ברוסיה היה ללכת בקסקט – כובע בעל מצחייה(ראה דוגמה בתמונה 1). בעקבות החלטותיה של 'גזרת הלבוש', בה חויבו ללכת כל היהודים בלבוש אחיד – בין היתר עם כובע ולו שוליים קדמיים, הקסקט. כאשר שמע זאת אדמו"ר הצמח צדק, אמר בתגובה כי גזרה זו היא מצד ה'קליפה', שמנסה למנוע את העניין של "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא כל אלה" – כלומר, הבטה בשמים ומתוך כך להגיע להתבוננות בגדלות השם ורוממותו. כששמעו זאת חסידי הצמח צדק, התחכמו בקיום הגזירה ולבשו את הקסקט כשהמצחיה מופנת אחורה –כלפי העורף[23].
בנוהג הנשיאות נהגו אדמו"ר הרש"ב והריי"צ לחבוש מגבעת העשויה ממשי. עד להסתלקות הרבי הרש"ב היה הקמט בכובעו של הרבי הריי"צ בצורת משולש כפי שנהגו הסוחרים אז, ומאז שינה אותו לצורת עיגול כפי שהיה נהוג אצל הרבנים הזקנים באותה התקופה[24].
מגבעת קנייטש
כיום נוהגים רוב חסידי חב"ד ללכת במגבעת קיפול המכונה "מגבעת קנייטש" על שם ה"קנייטש" - ה"קיפול" באידיש. מגבעת זו בנוייה כאשר יש משני צידיה קיפולים כלפי פנים ("עיניים"), ולאורך כיפתו של הכובע ישנו קמט לכל אורכו.
יש אומרים כי חבישת מגבעת זאת הייתה לראשונה אצל אדמו"ר המהר"ש, שכאשר יצא למסעותיו היה לובש בגדי סוחרים מהודרים בכדי שלא יזוהה. מאוחר יותר לבש אותו גם אדמו"ר הריי"צ בצעירותו, ואף יש תמונה מכך (ראה בתמונה 2), אם כי הלכו במגבעת כששוליה למעלה.
הנהגת החסידים ללכת במגבעת קנייטש החלה כאשר הרבי החל ללכת במגבעת, כששוליה הקדמיים היו משוכים כלפי מטה בצורה חדה, והקמט המרכזי בכיפתו של הכובע עמוק ורחב יותר, והוא בעל שלוש צלעות, מה שקיבל את הכינוי "משולש חב"ד" (ראה דוגמה בתמונה 3). כשנשאל הרבי מדוע שולי המגבעת משוכים קדימה בצורה קיצונית המסתירה את עיניו, ענה הרבי כי "בשבילי די להביט בארבע אמות שלי..."[25].
חבישת המגבעת כ'כיסוי שני'
חסידים נוהגים ללבוש את המגבעת בעיקר בשעת התפילה, כ'כיסוי שני' בנוסף לכיפה[26]. מקור הדברים הם ככול הנראה בדברי הגמרא[27] שכתבה כי תחת למצנפת של הכהן הגדול הייתה כיפת צמר, ובדברי הצמח צדק שבספרו "פסקי דינים לצמח צדק"[28] שכתב כי מנהג חסידים הראשונים היה לכסות את הראש בנוסף לכיפה שעל ראשם בכיסוי נוסף. כך גם כתבו ה'בית חדש'[29], ה'טורי זהב'[30] וה'משנה ברורה'[31] כי ראוי לנהוג שבנוסף לטלית אין להסיר את הכובע, משום שהדבר מוסיף ביראת שמים. סיבה נוספת היא, שכיוון שבתפילה יש לעמוד בצורה מכובדת, כפי שמתאים לעמוד בפני מלך או אדם חשוב – יש לחבוש גם כובע מעל הכיפה, משום שאין זה כבוד לעמוד לפני אדם חשוב כשכיפה בלבד לראשו[32].
מוסבר בחסידות כי שני הכיסויים הם בחינת שני מקיפים מבחינת חיה ויחידה, ועל ידי קישור המקיפים שבנשמה עם מקיפים גשמיים (כיפה וכובע) מתוסף יותר בהמשכה ובגילוי של שני המקיפים שבנשמה[33]. אדמו"ר הריי"צ נהג לישון עם שני כיפות (וייתכן שנהג כך לא רק בשעת השינה)[34].
אבנט
|
| ערך מורחב – אבנט |
האבנט (נקרא גם גאַרטל או גרטל)(ראה דוגמה בתמונה ראשית ובתמונה 3) הינו פריט לבוש אותו נוהגים החסידים לחגור מסביב לבגדיהם במקביל מגובה המרפקים בשעת התפילה במטרה לחצוץ בין החלק העליון של הגוף לחלקו התחתון. מקורו של המנהג הוא מהבגדי כהונה, אותם היו לובשים הכהנים בשעת העבודה בבית המקדש. הרבי הקפיד כי אורך שני קצוות בגארטל יגיע לקצוות הסירטוק.
הרבי הרש"ב הורה לתמימים בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש להסיר את הגארטל [35]. אומנם הרבי הורה כי בעת כניסה ליחידות יש לחגור גארטל, אך אין חובה שיהיה מעל החליפה ואפשר שיהיה גם תחתיה (וכן נהוג)[36]. אודות המנהג לחגור ב' אבנטים[37] - כתב רבינו שאין מנהג חב"ד בזה. אך עפ"י השמועה הרבי עצמו כן נהג בכך.
סירטוק
|
| ערך מורחב – סירטוק |
בשונה מן
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין רעקל החסידית – שהינה חליפה ארוכה העוברת את הברך בכ-10 סנטימטר לערך, ומן הקפוטה הנלבשת בשבת[38], הסירטוק הוא החליפה הארוכה הנלבשת על ידי חסידי חב"ד בשבתות וחגים (ראה דוגמה בתמונה ראשית ובתמונה מספר 3). הסירטוק קצר מהקפוטה הרגילה בעקבות גזירת הלבוש, אז גם נגזר כי על היהודים לקצר את בגדיהם.
עם הסירטוק החלו חסידי חב"ד ללכת משנת תר"ד בעקבות גזירת הלבוש שגזר הצאר ניקלואי, אך לבוש זה היה שייך רק לחסידים, ורבותינו נשיאנו מתקופת נשיאותו של אדמו"ר הזקן ועד לתקופת נשיאותו של אדמו"ר המהר"ש המשיכו ללכת עם הקפוטה הארוכה והרחבה בימי חול, ובקפוטת משי לבנה בימות השבת ומועד. אך מאז שעלה אדמו"ר המהר"ש לנשיאות החל אף הוא ללכת כפי שהולכים החסידים, והחליף את מלבושיו מהקפוטה לסירטוק, וזאת בשל מצבו הבריאותי שאילץ אותו לנדוד בין העיירות השונות והוא לא חפף שיראו בו כרבי, ולכן התלבש כאחד הסוחרים.
עד לנשיאותו של כ"ק אדמו"ר שליט"א נהגו החסידים ללכת בסירטוק בד, וסירטוק משי היה שייך רק לרביים, שאתו הם הלכו בשבתות ומועדים. אך בעקבות שיחותו שלך הרבי שבה אמר שצריך להחליף את סירטוק הבד בסירטוק משי החלו הרב מחסידי חב"ד ללבוש סירטוק משי.
כיום יש חסידים הנוהגים ללכת כל השבוע בסירטוק, גם בימות החול ולא רק בשבת ומועד, וזאת בשל הנהגתו של הרבי מאז שנת תש"נ ללכת עם בגד השבת (סירטוק משי) בכל ימות השבוע.
שטריימל
|
| ערך מורחב – שטריימל |
שְׁטְרַיְמְל (בעברית:מזנבת, כלומר:בגד העשוי מזנב חיה) הוא כובע העשוי מזנב חיה (לרוב שועל), הנחשב ללבוש חסידי ונחשב כבגד שבתי הנלבש רק בשבתות, חגים ושמחות (ראה דוגמאות בתמונות 9-8).
דומה לו הוא הקוֹלְפִּיק, המשמש כמקביל לשטריימל[39], ונחבש בימי חול מיוחדים, כראשי חודש, צומות, ותאריכים חסידיים על ידי האדמו"ר[40], ובשבתות וחגים על ידי בני ונכדי האדמו"ר שלא נישאו.
מקביל לשטריימל ולקופליק הוא הספודיק, הרחב יותר מהקופליק ובהיר יותר ממנו ומהשטריימל(ראה דוגמה בתמונה מספר 8), המקובל במקום השטריימל שלא נחבש בחצרות חסידיות שמקורן בפולין כמו גור, אשלג, סוכטשוב, ועוד. הוא נחבש במקומות אלו במקום השטריימל במסגרת פשרה של חסידי בעל ה"חידושי הרי"ם" מגור עם ממשלת פולין בתקופת "גזירת הלבוש", להחליף את הלבוש היהודי (מכנסיים קצרים ושטריימל) ללבוש הקוזאקים שהיה מורכב מספאדיק "גרבי קוזאקים" וזקן[41].
מקורו של השטריימל אינו ברור, אך אחת הדעות היא כי החל להיחבש על ידי תלמדי הבעל שם טוב, שרצו לסמל בכך את בירור הניצוצות אף מהדבר הנמוך ביותר – זנב חיה טמאה[42].
המנהג החב"די
מנהג חב"ד היה מאז ומעולם כשאר החצרות החסידיות. כך גם בציור הצמח צדק(ראה תמונה 6) הוא נראה לבוש בבגדי השבת וחבוש בשטריימל שירש מאדמו"ר הזקן[43]. מסופר על אדמו"ר האמצעי כי בכל יום כיפור היה יושב בין מנחה לנעילה (ולגירסה אחרת בין מוסף לנעילה), והיה תפוס במחשבות עד כדי כך שהייתה נוטפת זעה מקצהו העליון של השטריימל שלבש. אדמו"ר הרש"ב היה מספר זאת ומציין את גודל יגיעת המוח שהייתה לאדמו"ר האמצעי, עד שאי אפשר לשער מה היה נפעל על ידו באותה שעה[44].
אדמו"ר הריי"צ ואדמו"ר הרש"ב נזהרו ללבוש את השטריימל רק בליובאוויטש, בעקבות הוראתו של אדמו"ר המהר"ש לאדמו"ר הרש"ב לפני חתונתו באוורוטש להיזהר וללבוש את השטריימל רק בליובאוויטש. כך שמאז שעזבו אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ את ליובאוויטש לא חבשו שוב שטריימל, עד לשבת החתן של הרבי, בה חזר אדמו"ר הריי"צ לחזור ולחבוש את השטריימל של אדמו"ר הרש"ב[45]. סוג השטריימל שהיה נלבש על ידי אדמו"ר הריי"צ היה קופליק.
מסופר כי במניין של אדמו"ר הזקן הייתה חובה על כל עולה לתורה היה צריך לחבוש שטריימל בעלייתו, ולמי שלא היה שטריימל – היה מקבל לשם כך שטריימל שהיה מיוחד לכך מהגבאי. באחת הפעמים, כשלא מצר הגבאי את השטריימל, נתן לעולה את השטריימל של אדמו"ר הזקן. כשבא אדמו"ר הזקן לחבוש את הכובע בסוף התפילה, שאל את הגבאי אם משהוא חבש את השטריימל. כשסיפר לו הגבאי את המקרה, ביקש אדמו"ר הזקן לקרוא לכובען, וביקש ממנו לפרום את כל התפרים בשטריימל כך שיתפרק, ולאחר מכן לתפרו מחדש. בסיום העבודה, תלה הכובען את השטריימל לייבוש מעל האש, ושכח ממנו במשך כל הלילה. כשגילה בבוקר שהשטריימל נשרף והגיע להודיע על כך לאדמו"ר הזקן, עוד לפני שהתחיל לדבר על כך שאל אותו אדמו"ר הזקן עם הכובע נשרף, וכשענה הכובען שכך קרה ענה לו אדמו"ר הזקן שהדבר לא נורא[46]
הרבי לא לבש שטריימל, ויש לכך שני הסברים סותרים: הדעה הראשונה סוברת כי הרבי רצה ללבוש שטריימל - אך רק את השטריימל של אדמו"ר הריי"צ, אך כיוון שהרבנית חנה גוראריה עוד צידדה אז במינויו של בעלה –הרש"ג – לרבי, לא נתנה אותו לרבי וכך נשאר המצב כי הרבי לא חבש שטריימל. הדעה השנייה היא כי הרבי לא רצה כלל לחבוש שטריימל, בטענה כי "שטריימל הינו לבוש אדמו"רי", וכי היה זה פרט נוסף ביחסו של הרבי אל אדמו"ר הריי"צ כאל ממשיך הנשיאות גם לאחר הסתלקותו, למרות הפצרת הרב אפרים ילס כי יחל לחבוש שטריימל[47].
כשנכנס יהודי המשתייך לאחת מחצרות גליציה, אמר לרבי כי אילו היה הרבי היה 'מסלק' את הכובע וחובש שטריימל, היו מצטרפים לחצרו אלפי חסידם. הרבי התחיל לצחוק בקול, ושאל אותו איזה יהודים היו נהיים חסידים שלו כתוצאה מהשטריימל, שצריכים שטריימל דווקא ולא כובע. החסיד ענה שיהיו אלו יהודים מכל הסוגים, והחל למנות סוגים רבים של חסידיות, באומרו כי אותם יהודים לא יסתדרו עם כך שבשבת יצטרכו ללכת עם כובע ולא עם שטריימל. ענה לו הרבי שאם מתכוון הוא ליהודים האלו, "מה רע בחסידות בהם הם נמצאים שצריכים הם להיות חסידים שלי דווקא? מה שאני רוצה לדעת זה כמה קיבוצניקים[48]יהיו חסידים שלו כתוצאה מכך שיסלק את המגבעת וילבש שטריימל!"[49].
מנהג חסידי חב"ד הוא שמוכר העליות לחגי תשרי חובש באותה שעה שטריימל, ועל ידי כך נהיה "יהודי של שטריימל"...[50](ראה דוגמה בתמונה מספר 9).
קישורים חיצוניים
- גרטל, סירטוק, קנייטש
- הפקה חסידית לבר מצווה: "למה? כובע!" ● צפו
- הרב יוסי פלטיאל, מדוע בחב"ד לא נהוג ללבוש מעיל ארוך כמו בחסידויות אחרות
(אנגלית)
הערות שוליים
- ↑ כלומר, שר' נחום יזכה להיות בעולם הבא במקום בו יישב שם אדמו"ר הזקן.
- ↑ תורת מנחם חלק ה' שנת תשי"ב חלק ב' עמוד 155, תורת מנחם חלק י"ג שנת תשט"ו חלק א', עמוד 244, ועוד. סיפור זה מופיע לראשונה בליקוטי דיבורים חלק א' עמוד 24
- ↑ אמרה שמקורה במאמר שמואל הנביא לשאול שיום למחרת ימות ויהיה "עימו", ומכך מדייקת הגמרא כי "עימי" רומז ל"עימי במחיצתי" (מסכת ברכות דף י"ב עמוד ב')
- ↑ רשימות דברים חלק ב' עמוד פ"ג
- ↑ חליפה קצרה, אז גם חסידי חב"ד שלפני הבר מצווה היו לובשים בגד עליון ארוך גם בימות החול, והליכה בחליפה קצרה נחשבה למודרנית ביותר
- ↑ "אז מען קומט צו מיט אריין מיט א קורצע רעקל, גיט דאס מיר א שטאך" לקוטי סיפורים והתוועדויות עמוד 312
- ↑ אגרות קודש חלק ט' עמוד רט"ז.
- ↑ חלק ג' עמוד קנ"ד (בסעיף ה'), ובהוספת פרטים בנספח המכתבים ללקוטי שיחות חלק כ"ד, עמודים 416-417: "אולי כוונתו למה מכניסים ענין הפוטוגרפיא לגבול ליובאוויטש. - ונזכר הנני ששמעתי מספרים של במהפנים העבירו שו"ב ממשמרתו ובצדק על שלבש קאלאשן [=ארדליים], ועתה גם זקני החסידים משתמשים בקאלאשן - וגם כן בצדק".
- ↑ קובץ אילנא דחיי.
- ↑ אגרות קודש חלק י"ב עמוד שלה.
- ↑ שבועון בית משיח 1199 עמוד 32.
- ↑ אגרות קודש חלק י"ב עמוד של.
- ↑ מסכת סופרים יד, טו. הובא להלכה על ידי רבנו ירוחם, וכן נפסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן צא, ג.
- ↑ וכסיפור שאירע בתקופת האמוראים, שהיה ילד שמכשף אמר להוריו שבנם יהיה רשע, הוריו הלכו לרב וספרו לו את מה שקרה, הרב אמר לילד שישים כיפה על הראש. ההורים שמו לו כיפה וכל פעם שהוריד אותה הוא היה משתולל וברגע ששם הוא התנהג כמו חסיד.
- ↑ אורח חיים סימן ב, ו
- ↑ שולחן ערוך אדה"ז סימן ב (מהדורא תנינא) סעיף ו: ועכשיו בזמן הזה שכולם דרכם לכסות ראשם לעולם אסור לילך או אפילו לישב בגילוי הראש משום צניעות שהרי זה כמגלה בשרו המכוסה וגם הקטנים נכון לכסות ראשם, וכ"ש במדינות אלו שהנכרים נהגו לגלות ראשם וישראלים קדושים נזהרים בזה משום צניעות א"כ ההולך או אפילו היושב בגילוי הראש כמו הנכרי הרי זה עובר בלאו דובחוקותיהם לא תלכו
- ↑ כמו שיתבאר בסימן צ"א - לשון אדה"ז שם
- ↑ וכך מנהג חב"ד
- ↑ המקור ההלכתי לכך התבאר בהרחבה בשו"ת מגדל צופים של הרב גדליהו אקסלרוד.
- ↑ אחד מהראשונים שחבש כיפה זו היה הרב חיים שאול ברוק מנהל ועד הנחות בלה"ק, ובארץ הקודש הראשון שחבש לראשו כיפה זו היה הרב יוסף יצחק ליברוב מנהל מכון לוי יצחק בכפר חב"ד. התופעה החלה לצבור תאוצה על ידי מרת שפרינגר מנהריה ומרת זלמנוב ממגדל העמק.
- ↑ רשימות היומן עמ' קע ראה גם ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ תרפ"ג סוף עמוד 46 ואילך
- ↑ רשימות תרצ"א
- ↑ תורת מנחם חלק י' עמוד 70
- ↑ רשימות דברים עמוד 187
- ↑ לכבוד ג' תמוז: הרב יעקבסאן בתוכנית מיוחדת
- ↑ הוספה ללקוטי שיחות בחלק ט' דף 276 בשולי הגליון, ובספר המנהגים עמוד 9 בשולי הגליון, וראה כאן וכאן
- ↑ חולין קל"ח עמוד א'
- ↑ פסקי דינים לצ"צ בתחילתו
- ↑ בית חדש על על אורח חיים סימן ח' סעיף א', דיבור המתחיל 'ומכסה'
- ↑ ט"ז(מגן אברהם) על אורח חיים סימן ח' סעיף ב' סעיף קטן ג':"ולעניות דעתי אדרבה בא רבינו להזהיר שיהיה נזהר כל כך בכיסוי הראש שאפילו בשעה שמעוטף בטלית של מצוה צריך שלא יזוז ממנו כיסוי של ראש"
- ↑ משנה ברורה על אורח חיים סימן ח' סעיף ב' סעיף קטן ד':"שכיסוי זה מכניע לב האדם ומביאו לידי יראת שמים. ועיין בט"ז שדעתו נכון שלא יסיר הכובע (=כיפה) הקטן שעל ראשו בעת התפילה אף שהוא מכסה ראשו בטלית ג"כ"
- ↑ משנה ברורה, אורח חיים סימן צ"א סעיך קטן י"ב:"ובזמננו צריך להשים בעת התפילה כובע כי אין דרך לעמוד כן לפני אנשים חשובים"
- ↑ מאמר דיבור המתחיל "צוהר תעשה לתיבה" תרפ"ג - ספר המאמרים תרפ"ג עמוד ק"מ, וכן בספר המאמרים תש"ז עמוד 185, תורת מנחם התוועדויות תשמ"ח חלק ד' עמוד 164
- ↑ ימי בראשית עמוד 67, וראה שם בעמוד 75 שהכיפה הפנימית ניתנה לרב ישראל ג'ייקובסון והחיצונית לרב שמואל לויטין
- ↑ מלבד התמים יצחק הורביץ, שכאשר הגיע ללמוד בישיבה הרבי הרש"ב הורה שלא יורו לו להוריד את הגארטל. שמועות וסיפורים חלק ג' עמ' 240. ראה אגרות קודש חלק י' עמוד שצד.
- ↑ ימי בראשית עמוד 55 ושיחות קודש קודם הנשיאות עמוד 138 הערה 2
- ↑ הערה 1=
- ↑ השונה מרעלק בכך שהיא עשויה ממשי שחוק ולא מבד רגיל, למרות שכיום לרוב מיוצרת הקפוטה מחומרים סינטטים
- ↑ הצר יותר מהשטריימל ובהיר יותר מהספודיק, ולאורכו פסים בהירים.
- ↑ אם כי האדמו"ר מבעלז לובש ספודיק במקום הקופליק
- ↑ את פאותיהם הם החלו להכניס מתחת לכיפה
- ↑ ראה ספר הזכרונות (אדמו"ר הריי"צ) חלק א' עמוד 284, תיאור על אחד מתלמידי הבעל שם טוב מה'נסתרים' ש
- ↑ השטריימל הינו נמוך וקצר ובעל כיפה גבוהה – כפי שהיה נהוג בימים ההם. עם השנים כיפת הקטיפה שבשטריימל התנמכה, השטריימל התרחב לצדדים וגבה ביותר.
- ↑ ספר השיחות תש"ג, עמוד 14, ספר השיחות תרצ"ו עמוד 303
- ↑ יומן הרב אליהו חיים אלטהויז, שנדפס כנספח לאגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, כרך ט"ו. מובא גם בספר "המופלא והמיוחד" עמוד ל"ז
- ↑ רשימות דברים חלק עמוד א' עמוד ס"ה, מובא "סיפורי חסידים" על התורה עמוד 237
- ↑ הרב טוביה בלוי, גרטל, סירטוק, קנייטש
- ↑ לגירסה אחרת התבטא הרבי: כמה נערים מ'השומר הצעיר' (תנועת נוער ציונית)
- ↑ לכבוד ג' תמוז: הרב יעקבסאן בתוכנית מיוחדת 16:12
- ↑ תורת מנחם "ח חלק א', עמוד 339