עשרת ימי תשובה

אלפי אורחים גודשים את בית חיינו בעשרת ימי תשובה

עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה הם עשרת הימים הראשונים של חודש תשרי המסוגלים להתקרב לה', לתשובה, לעשיית חשבון נפש, ולבקשת סליחה איש מרעהו. שני הימים הראשונים בעשרת ימי תשובה הם ראש השנה, היום העשירי והאחרון בעשרת ימי תשובה הוא יום הכיפורים, החל בי' בתשרי.

שם נוסף לימים אלו הוא 'בין כֵּסֶה לעשור', על פי הפסוק בתהלים (פא, ד) "תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגנו". על פי המדרש, ראש השנה מכונה "כסה" מלשון המילה "כיסוי", מכיוון שבניגוד לרוב החגים הוא מצוין בתחילת החודש, ביום שבו הירח אינו נראה כלל (מכוסה), ויום הכיפורים מכונה "עשור", שכן הוא חל בעשירי לחודש תשרי.

התשובה בימים אלו

בכמה מקומות בתלמוד דנו חז"ל בסתירה שבין הפסוק שאמר משה רבינו: "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹקים קְרֹבִים אֵלָיו...בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו" ובין הפסוק שאמר הנביא ישעיה: "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" וביארו: " לא קשיא, הא ביחיד הא בציבור. יחיד אימת? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים."‏ משמעות הפסוקים אינה בהכרח למצוות התשובה בדווקא, אולם סוגיית התלמוד עוסקת בכפרה על חטאים וביטול גזירת שמים.

מובא במדרשי חז"ל ומסכת ראש השנה: "אמר רב כרוספדאי אמר רב יוחנן שלשה ספרים נפתחין בראש השנה. אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים; צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכיפורים זכו נכתבין לחיים, לא זכו נכתבין למיתה."

ברייתא נוספת מובאת שם בגמרא בסגולותיה של התשובה בימים אלו "השב בינתים מוחלין לו לא שב בינתים אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אין מוחלין לו" וכפי שהגמרא מפרשת שדברי הברייתא נסובים סביב היחיד ששב מעוונותיו שרק בזמן זה - "בינתים" - מוחלים לו, ופירשו הראשונים שהכוונה לזמן שבין ראש השנה ויום כיפור. ויש שביאורו שהוא דווקא בהיחיד הממוצע - הבינוני - שאינו צדיק ואינו רשע שעדיין לא נגזר דינו עד ליום כיפור ובידו עדיין לשנות את גזר הדין (בניגוד לפילת הציבור שמקרעין להם הגזר דין) אולם מראשונים אחרים משמע שאין חילוק.

וכך הובא גם להלכה בספרו של הרמב"ם: "אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר, ומיד היא מתקבלת, שנאמר: "דרשו ה', בהימצאו; קראוהו, בהיותו קרוב".".‏

בפנימיות התורה

עשרה ימים אלו הם כנגד עשרת הספירות והמידות, ועל האדם לתקן בהם את מה שהוא פגם: בראש השנה את מה שהשתמש בחכמתו שלא לקדושה, וכן הלאה, וביום הכיפורים על מידת ההתנשאות, ולכן ביום הכיפורים נעשית עליית המלכות.

בימים אלו ישנה התגלות אלוקית שמאיר בנפשו של כל יהודי אור אין סוף הפועל בו רצון להתקרב אל אלקים. זו המשמעות הפנימית של דברי חז"ל שימים אלו הם הזמן ש"בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" לכל יהודי, וכלשון החסידות "קירוב המאור אל הניצוץ". ואז "כל הניצוצות ממילא נמשכים אחריה" ולכן הם ימי תשובה, הן מצד הנשמה שמתעוררת יותר מצד הגילוי האלוקי, והן פעולת התשובה שמתקבלת יותר בזמן זה.

התשובה שבימים אלו הוא תשובה מצד היחידה, וזה הביאור הפנימי במאמר חז"ל שהובאה לעיל "הא (בעשרת ימי תשובה) ביחיד (מצד היחידה) הא (במשך השנה) בציבור (בשאר כוחות הנפש)" שהארה האלוקית שמאירה בימים אלו מעוררת את הנקודה העצמית שבנשמה. שעניינה של תשובה זו לא תיקון הפגם וכפרה, אלא עליה מחיל אל חיל בדביקות הנשמה בשרשה ומקורה. ולכן עיקר התשובה בימים אלו הוא בדרגת תשובה עילאה.

הרבי עורר על כך, ששבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים הם מכוונים כנגד כל ימות השבוע של השנה החולפת, ומהווים הכנה לימות השבוע של השנה הבאה. לכן על האדם ביום ראשון לתקן את כל הימי ראשון של השנה החולפת ולהתכונן לכל הימי ראשון של השנה הבאה, וכן הלאה בימים הבאים.

כל מה שמתקנים בעשרה ימים אלו נמשך ומתגלה אחר כך בחג הסוכות ובשמיני עצרת ושמחת תורה, ועל ידם ממשיכים שמחה בכל ימי השנה הבאה.

עשרת ימי תשובה בחסידות

בתורת החסידות מוסבר שמהותם של עשרת ימי תשובה הוא 'אתערותא דלעילא' כלומר 'התעוררות מלמעלה' לאדם מאת ה' וזאת בזכות עבודתו בחודש אלול. וזה לשון אדמו"ר הזקן בספרו לקוטי תורה.

..והענין כי באלול מתחיל בחינת אני לדודי דהיינו בחינת אתערותא דלתתא עד ראש השנה ויום הכיפורים שהם בחינת המשכת אלקותו יתברך למטה בבחינת התגלות, כמו שכתוב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, שמר"ה עד יוה"כ הוא בחינת שמאלו בחינת יראה לפי שאז הוא זמן התגלות מלכותו ית'.. ומזה נמשך גם למטה על כללות נשמות ישראל לקבל עול מלכות שמים עליהם ותהיה יראתו על פניהם כל השנה..

— לקוטי תורה פרשת ראה לב, ב.

בימים אלו אומרים בתפילת שחרית את המזמור "שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'". בתורת החסידות מוסבר שמשמעות המילה 'ממעמקים' – בלשון רבים מתייחסת לשני עומקים. העומק לפנים מעומק של נשמת היהודי, המתגלה באמצעות העומק לפנים מעומק באלוקות המאיר בימים אלו בגלוי.

עוד מוסבר בחסידות שעשרת הימים בעשרת ימי תשובה מקבילים לעשר הספירות ולעשר כוחות הנפש.

שינויים בתפילה

בתפילת העמידה

על פי הגמרא, משנים בעשרת ימי תשובה שתי ברכות בתפילת שמונה עשרה כדי לציין את מלכותו של ה' בעולם. בחתימת הברכה השלישית מברכים "המלך הקדוש" במקום "הא-ל הקדוש", ובחתימת הברכה האחת עשרה מברכים "המלך המשפט" במקום "מלך אוהב צדקה ומשפט".

כמו כן, מתקופת הגאונים מוסיפים לתפילה ארבעה משפטים בהם מבקש המתפלל שגזר דינו של ישראל יגמר לטוב: "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלוקים חיים", בברכת אבות, הברכה הראשונה. "מי כמוך אב הרחמן זוכר יצוריו לחיים ברחמים", בברכת גבורות, הברכה השנייה. "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך", בברכת הודאה, הברכה השמונה עשרה. "ובספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה, ישועה ונחמה וגזרות טובות נזכר ונכתב לפניך, אנחנו וכל עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום", בברכת שים שלום, הברכה התשע עשרה.

בנוסף, נוהגים לומר בסיום התפילה "עושה השלום" במקום "עושה שלום" שבכל השנה. שינוי זה נוהג, גם באמירת הקדישים.

בחלק מקהילות ישראל נהוג שינוי נוסף בקדיש הוא אמירת 'לעילא ולעילא', במקום 'לעילא', הנאמר כל השנה. בחב"ד כופלים תיבת 'לעילא' רק בתפילת נעילה שבסיום יום הכיפורים.

בשאר חלקי התפילה

אומרים תפילת "אבינו מלכנו" אחרי שמונה עשרה של תפילות שחרית ומנחה במהלך עשרת ימי תשובה. פותחים את ארון הקודש באמירת "אבינו מלכנו" ואין אומרים אותו בשבתות.

מדברי הראשונים, הרמב"ם ועוד, עולה כי מנהג אמירת הסליחות נועד בעיקרו לימים אלה, בהם מרבים בתחנונים, ובקהילות רבות מאריכים בסליחות באותם ימים יותר מאשר בסליחות הנאמרות לפני ראש השנה. המנהג בחב"ד הוא שאין אומרים סליחות בעשרת ימי תשובה (למעט מצום גדליה החל בג' תשרי). בליובאוויטש היו חסידים שכן אמרו סליחות וכן ידוע על הרבניות שאמרו. הרבי מביא את פתגם הצמח צדק בעניין: יש זמן שצריכים לומר ויש זמן שצריכים לעשות. עוד ביאור: שעד ראש השנה העבודה היא בדיבור, ומשם ואילך ועד יום הכיפורים העבודה היא במחשבה.

בימים אלו אומרים בתפילת שחרית לאחר ברכת ישתבח את המזמור "שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'".

וכן אומרים בימים אלו, כמו בכל החודש המזמור "לדוד ה' אורי וישעי" בתפילות שחרית ומנחה.

כשהיה הצמח צדק בן תשע שנים אמר לו אדמו"ר הזקן: קבלתי ממורי (הרב המגיד ממזריטש) שקיבל ממורו (הבעש"ט) בשם מורו הידוע, אשר מיום שני של ראש חודש אלול עד יום הכפורים, יאמרו בכל יום ויום במשך היום שלשה פרקי תהלים, וביום הכיפורים שלשים וששה פרקים. כך שמסיימים את כל ספר התהלים.

מנהגים

יש שנהגו לצום בכל עשרת ימי התשובה.

גם מי שנוהג להקל במהלך כל השנה, ראוי שיחמיר שלא לאכול פת עכו"ם בעשרת ימי תשובה.

מאחלים "חתימה וגמר תתימה טובה" בין כסה לעשור. הן בדיבור והן בכתיבה.

בעשרת ימי תשובה נהג הרבי הרש"ב למעט בדיבור.

שבת תשובה

ערך מורחב – שבת תשובה

בעשרת הימים שבין ראש השנה ליום כיפור, ("בין כסה לעשור") יש תמיד שבת אחת הנקראת שַׁבַּת שׁוּבָה על שם המילה הראשונה בהפטרה המיוחדת שקוראים בשבת זו, המתחילה במילים: "שובה ישראל עד ה' אלוהיך כי כשלת בעווניך" (הושע י"ד, ב). בתורת החסידות מוסבר ששבת זו היא במדריגת תשובה עילאה.

נוסח התפילה בשבת זו זהה לשאר שבתות השנה, למעט שינויי התפילה הנוהגים בשאר עשרת ימי תשובה, כמו כן, בתפילת ערבית בברכת מעין שבע אומרים 'המלך הקדוש שאין כמוהו', במקום הנוסח הקבוע 'הא-ל הקדוש שאין כמוהו'.

שבת זו נקראת גם "שבת תשובה", כיוון שחלה במרוצת עשרת ימי תשובה.

נוהגים, שהרב דורש בשבת זו בפני הציבור וקורא לתשובה.

מנהג בית הרב להדליק נר מיוחד לשבת תשובה "אַ תשובה ליכט".

לקריאה נוספת

שולחן ערוך אורח חיים תר"ב-תר"ג.

משנה תורה, הלכות תשובה, פרקים ב-ג

ספר המאמרים עשרת ימי תשובה יום הכיפורים, המכון להפצת תורתו של משיח

קישורים

• גלריה מרהיבה מעשרת ימי תשובה אצל הרבי - באתר חב"ד אינפו
• מהי העבודה של עשרת ימי תשובה? - באתר col
• איך נראית ה'תשובה' של חסידי חב"ד? ● ראיון מרתק - באתר שטורעם

הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.