שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני

		יש לפשט ערך זה: הערך מנוסח בצורה תורנית ובשפה גבוהה מידי, וקשה להבנה לקהל הרחב.
		יש להוסיף מבוא אינטואיטיבי שיסביר את הרעיונות והמושגים בצורה פשוטה יותר, רצוי בליווי דוגמאות. אם אתם סבורים כי הערך אינו ברור דיו או שיש נקודה שאינכם מבינים בו, ציינו זאת בדף השיחה שלו. יש לציין כי ערכים רבים המסבירים מושגים בחסידות מצריכים רקע מוקדם.	עריכה

שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי הוא פסוק בשיר השירים (ב, ו) המשמש כיסוד להבנת שלשת מיני יחודים הקיימים בעבודת ה'. שלש בחינות אלו מכוונות כנגד חב"ד חג"ת נה"י.

ענינו

שלשה מצבים יש לספירת המלכות כאשר עולה בסדר עליית המלכות מדי יום ביומו וכן בכללות השנה. קומת המלכות שהיא בחינת המקבל נכללת מעשר ספירות, וכן קומת זעיר אנפין שהוא בבחינת המשפיע. קומת עשר הספירות נחלקת בעצם לשלשה חלקים, בבחינת מחשבה דיבור ומעשה או כנגד נפש רוח ונשמה. ובעת החצות, המכוון כנגד הגלות, קומת המלכות היא בבחינת נקודה קטנה בלבד, דהיינו שכל קומת המלכות מכוונת כנגד ספירת היסוד של זעיר אנפין בלבד. אך מחצות והלאה נבנה קומת המלכות, עד שבעלות השחר היא חוזרת למצבה הרגיל, באופן שספירות חב"ד שלה מכוונות כנגד חג"ת שלו, וחג"ת שלה כנגד נה"י שלו, ומכיון שהיחוד נעשה רק כאשר ספירותיה של המלכות מכוונות כנגד ספירות זעיר אנפין, נמצא שבמצב זה נמצא שבחינת היחוד שייכת רק בבחינת חב"ד של המלכות המכוונת כנגד גופא דמלכא. בחינה זו נקראת "שמאלו תחת לראשי".

בחינה נעלה יותר היא כשהמלכות עולה עד שחג"ת שלה מכוונות כנגד חג"ת שלו ואז יש בחינת חיבוק ממש. לאחר מכן היא בחינת היחוד האמיתי.

דווקא בתפילת שחרית ישנן שלש בחינות אלו שהן "שמאלו תחת"... "תחבקני", ו"יחוד", אבל בתפילת ערבית ישנה רק בחינת "וימינו תחבקני" בלבד.

באבות

בדברי אדמו"ר מהר"ש. מבואר ששלש הבחינות, שהן "שמאלו תחת לראשי", "ימינו תחבקני" והיחוד האמיתי, מכוונות כנגד שלשת הקוים.

אברהם היה בחינת "ימינו תחבקני", ויצחק היה בבחינת "שמאלו תחת לראשי", ששתי בחינות אלו הן רק מקיף שהוא הכנת היחוד, אבל כדי שיומשך למטה בבחינת פנימית ממש שנקרא בשם יחוד, יחוד זה התחיל מיעקב, לפי ש'יעקב' הוא אותיות 'יבקע' - המורה על יחוד בתוך החושך כמו שנאמר "אז יבקע כשחר אורך", שיעקב התחיל לבקוע את החשך כמו שאור השחר בוקע חושך הלילה, כי יעקב הוא בחינת הקו האמצעי, בו נעשה היחוד.

הסבר הדבר הוא לפי שלמרות שגם אברהם התחיל להאיר למטה והיה משגר שם שמים בפי כל הבריות, וכמ"ש "ויקרא שם בשם ה' אל עולם", ונאמר "וארא אל אברהם", שהאיר גילוי אלקות לאבות, והם שגרוהו בפי הבריות, כנ"ל, הגילוי היה על ידי בחינת שם שדי, אבל "שמי הויה לא נודעתי להם", ומכל מקום מיעקב התחילה להיות התגלות שם הוי' ולכן העמיד י"ב שבטים, שהם בחינת י"ב בקר דבריאה, שהם בחינת שבט וענף מעצם האילן שהוא בחינת יעקב, והיינו להורות שהם ממשיכים המשכה זו בבי"ע.

בכללות השנה

כשם ששלש בחינות אלו קיימות בכל יום ויום, כך הן נעשות בכללות השנה בשלבים. בתורת החסידות מוסבר שמהותם של עשרת ימי תשובה היא בחינת ההכנה להיחוד, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, כלומר, 'התעוררות מלמעלה' לאדם מאת ה', וזאת - בזכות עבודתו בחודש אלול. וזה לשון אדמו"ר הזקן בספרו לקוטי תורה.

. . והענין כי באלול מתחיל בחינת אני לדודי דהיינו בחינת אתערותא דלתתא עד ראש השנה ויום הכיפורים שהם בחינת המשכת אלקותו יתברך למטה בבחינת התגלות, כמו שכתוב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני שמר"ה עד יוה"כ הוא בחינת שמאלו בחינת יראה לפי שאז הוא זמן התגלות מלכותו ית' . . ומזה נמשך גם למטה על כללות נשמות ישראל לקבל עול מלכות שמים עליהם ותהיה יראתו על פניהם כל השנה . .

— לקוטי תורה פרשת ראה לב, ב.

בעבודת היום יום

אע"פ שהמרירות היא בחינת "שמאל דוחה", יש בה רוח קדושה וקרבת אלוקים לאחר הבירור, כמו שנאמר "שמאלו תחת לראשי", שאף השמאל נעשה בבחינת הנאמר "ימין מקרבת", שעל ידי זה נעשית צעקה עמוקה ופנימית - "ויצעקו אל ה' בצר להם", ואחר כך על ידי המרירות יבוא לבחינת שמחה, כי כל המשפיל את עצמו הקב"ה מגביהו וזוכה לנשיאת ראש, והיינו על ידי התבוננות שמתבונן אחר השפלות והכנעה איך שאין ריחוק אמיתי מה', כמו שנאמר "גם חשך לא יחשיך ממך", ו"מרחוק ה' נראה לי", ובכך נעשית מהשפלות העלאת מ"ן להכלל באחדות ה', אך העצבות היא אסקופה הנדרסת לכל העוונות, שמייאש את עצמו מכל וכל, וזהו מקור לכל העוונות ולכן צריך לדחות את העצבות מכל וכל.