רבי נתן
רבי נתן, ולפעמים רבי נתן הבבלי, היה תנא בבלי בדור הרביעי. עלה לארץ ישראל וכיהן כאב בית דין בסנהדרין שבאושא, תחת נשיא הסנהדרין, רבן שמעון בן גמליאל. אביו היה ריש גלותא בבבל[1].
למרות עלייתו לארץ ישראל המשיך לנדוד בין מושבות בני ישראל שבחו"ל, והפיץ ביניהם יהדות.
אישיותו ותולדותיו
מיוחס לו אבות דרבי נתן, שהיא כעין גרסה מורחבת ומפורטת של מסכת אבות. מרבותיו של רבי יהודה הנשיא.
רבי נתן היה ידוע כדיין מומחה ש"יורד לעומק הדין" [2]. אחת מהלכותיו המפורסמות נקראת "שעבודא דרבי נתן":
- "רבי נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו, מניין שמוציאין מזה ונותנין לזה? תלמוד לומר: 'ונתן לאשר אשם לו'" [3].
הוא השתתף בניסיון לסילוקו מהנשיאות של רבן שמעון בן גמליאל, יחד עם רבי מאיר. לאחר שהניסיון סוכל, קנס רבן שמעון את רבי נתן שלא יזכירו את שמו בבית המדרש, ואת מאמריו ימסרו בכינוי: "יש אומרים"[4].
עניינו
עננינו של ר' נתן הוא להפריד בן טוב ורע, 'להעלות את הארץ לרקיע'[5], להעלות ניצוצות טוב מתוך הרע והקליפות. נולד בבבל, ענין תערובת טוב ורע, ועלה לארץ ישראל ענין עליית הניצוצות, ואפילו אחר כך סיבב בין העיירות לפעול עליית ישראל לארץ ישראל[6]
כינויו
כינויו 'הבבלי' היה משום שמוצאו מבבל; בפנימיות העניינים, היה זה משום עבודתו, הבדיל בין הטוב ה'בלול' ומעורבב עם הרע. לאחר שהגיע לארץ ישראל, נוסף לו גם הכינוי 'רבי'.
אמרותיו
ראו גם
קישורים חיצוניים
- רבי נתן באנציקלופדיה יהודית דעת.
- רבי נתן הבבלי באתר בית חב"ד.
- ביאור בסיפורים ומעשים אודות ר' נתן - רשימות חוברת כ"ו.
הערות שוליים