פלשצניץ

פלשצניץ (באנגלית: Pleschinitsy, ברוסית: Плещеницы), הינה עיירה קטנה במחוז מינסק שברוסיה הלבנה הסמוכה לבוריסוב.

תולדות העיירה

התיישבות במקום החלה בשנת ה'רנ"ב ככפר חקלאי קטן, שהתפרנס מגידולי קרקע. לאורך כל השנים נשמר אופיו של הכפר כמקום שקט ומבודד, שהתאים במיוחד להתפתחותה של הקהילה היהודית במקום.

בעת נסיגתו של נפוליון מרוסיה במהלך מלחמת רוסיה-צרפת בשנת תקע"ב, הגיעו חיילותיו בסמיכות לעיירה, שם תקפו אותם פלוגה של חיילים רוסיים שהרגו רבים מהם.

הקהילה החסידים במקום הייתה קיימת כבר בתקופתו של אדמו"ר הצמח צדק, ולאחר הסתלקותו קיבלו על עצמם כל החסידים תושבי העיירה את הנהגתו של אדמו"ר המהר"ש.

האוכלוסיה היהודית בעיירה הייתה מעורבת מתושבים חסידים ומתנגדים, ועל פי פשרה שהציע אדמו"ר המהר"ש וויתרו על החסידים על התמודדות למשרת רב העיירה תמורת קבלת משרת השחיטה לידיו של חסיד חב"ד שישחט כפי ההידורים שהנהיג אדמו"ר הזקן, ושהחסידים סמכו עליו בעניני יראת שמים.

כאשר רצו החסידים להקים בית כנסת חסידי משלהם בו יתפללו בנוסח האריז"ל וינהגו במנהגי החסידים, הפעילו המתנגדים את כל כוחם, והלשינו לממשלה שהחסידים רוצים לעורר מהומות, וגם לאחרי שהושג האישור הממשלתי, היו המתנגדים מגיעים בשעות הלילה והורסים את היסודות שהקימו החסידים לבניית בית הכנסת ורק כעבור זמן ארוך הצליחו החסידים להעמיד את בית הכנסת על תילו והמלחמה פסקה.

הקהילה המקומית הונהגה על ידי המשפיע חנוך הענדל קוגל עד שעבר להתגורר בליובאוויטש בסביבות שנת תר"מ. את תפקידו בהנהגת הקהילה החליף הרב אברהם חיים רוזנבוים שכיהן בתפקיד זה עד למאסרו בשנת תרמ"ח, אז עבר התפקיד לשוחט החסידי בעיירה ר' ראובן ליברמן.

בעת מלחמת העולם השניה נכבש הכפר על ידי הגרמנים שהרסו את הכפר עד היסוד, והרגו את תושביו שמנו באותה שעה כאלפיים איש.

עם סיום המלחמה שוקם הכפר, ונכון לשנת תשע"ג מתגוררים בו כ-6,000 תושבים, המתפרנסים ממפעלי דלק, עיבוד עץ המגיע מיערות הסביבה, ועיסוק בדיג בנהרות הפזורים בסביבה.