חנה שניאורסון (אם כ"ק אדמו"ר שליט"א)
הרבנית חנה שניאורסאהן זצ"ל[1] (כ"ח בטבת תר"מ - ו' תשרי תשכ"ה), היא בת הרב מאיר שלמה ינובסקי, רעייתו של רבי לוי יצחק שניאורסאהן שהיה רבה של יקטרינוסלב, ואימו של הרבי.
לאורך עשרות שנות רבנותו ופעילותו הציבורית של בעלה, עמדה לצידו וגם בעת שנאסר והוגלה על ידי השלטון הקומוניסטי נסעה אחריו למקום גלותו. לאחר מלחמת העולם השניה, יצאה מרוסיה והגיעה לפוקינג בגרמניה, משם נדדה לפריז. הרבי הגיע לפריז והביאה לניו יורק ומאז גרה בקראון הייטס.
תולדות חייםעריכה
הרבנית חנה שניאורסון, נולדה ביום כ"ח בטבת תר"מ במושבה רומנובקה שבאוקראינה, לאביה הרב מאיר שלמה ינובסקי, שהיה לימים רבה של ניקולייב ולאמה הרבנית רחל.
סב אביה הרב אברהם דוד לאוואוט היה רב העיר ניקולייב, סבה הרב ישראל לייב ינובסקי החליפו ברבנות העיר לאחר פטירתו, ולאחריו בנו, אביה.
הוריה העניקו לה חינוך חסידי שורשי מגיל צעיר. באותם הימים הייתה העיר ניקולייב משכן לקהילה תוססת של חסידי חב"ד, כאשר היה מתקבל מאמר חסידות מליובאוויטש, הייתה הרבנית חנה מעתיקה אותו בכתב יד נאה לתועלת החסידים.
הרבנית חנה ניחנה בכשרון מוזיקלי יוצא דופן אותו ירשה מאביה הרב מאיר שלמה, שאף חיבר כמה ניגונים חב"דיים של דביקות הנפש.
נישואיןעריכה
בגיל עשרים נישאה הרבנית חנה לרב לוי יצחק שניאורסאהן. את השידוך הציע אדמו"ר הרש"ב. מועד החתונה נקבע ליום חמישי שלאחר חג השבועות, אך בשל מחלתה של הכלה, רצה אביה לדחות את החתונה. אבי הכלה רבי מאיר שלמה ינובסקי שלח שליח מיוחד לאדמו"ר הרש"ב בכדי לקבל את הסכמתו לדחיית החתונה, אך הרבי הורה לקיים את החתונה בזמנה ונתן את ברכתו. החתונה התקיימה ביום שישי י"א בסיוון תר"ס (8 ביוני 1900).
לאחר החתונה שיגר אדמו"ר הרש"ב מכתב ברכה לאבי החתן רבי ברוך שניאור שניאורסון, וזאת נוסף למברק ששלח ביום החתונה עצמו.
הרב לוי יצחק והרבנית חנה גרו לאחר החתונה בניקולייב.
לרב ולרבנית נולדו שלושה בנים: הרבי, דובער וישראל אריה לייב.
הרבנית של דנייפרופטרובסקעריכה
בני הזוג התגוררו בניקולייב עד שנת תרס"ז (1907), אז קיבל הרב לוי יצחק הצעה לכהן ברבנות בעיר יקטרינוסלב (כיום דנייפרופטרובסק), שהייתה העיר המרכזית בנוגע לענייני היהדות באוקראינה (שהייתה באותם ימים מחוז בברית המועצות)[2].
הרב לוי יצחק קיבל את ההצעה ועבר עם משפחתו לעיר וכיהן בה כרב במשך 32 שנה. כל אותה העת עמדה לצידו הרבנית חנה כשהיא מעורבת ופעילה בחיים הקהילתיים.
בזמן מלחמת העולם הראשונה הייתה מהעומדים בראש ה"וועדים" שהוקמו על מנת למצוא עזרה בכל המצטרך לכל פליטי המלחמה שהגיעו לדנייפרופטרובסק, ובהם שוחטים, רבנים, ראשי ישיבות, ועוד[3].
הרבנית הייתה שותפה עם בעלה בגיוס כספים כדי לפדות אסורים
והירבו לתווך ביניהם ובין השלטונות למרות שהדבר היה כרוך לעיתים בסיכון אישי.
הרבי, הזכיר בהזדמנויות שונות כיצד מסירות נפשם של הוריו למען הכלל השפיעו עליו בנושא ההנהגה והדאגה לכלל ישראל.
בשנת תרפ"ט, נערכה חתונת בנם הבכור, הרבי בוורשה שבפולין. על הוריו של הרבי נאסר לצאת מרוסיה ולהשתתף בחתונה בעקבות פעילותם למען היהדות. ביום החתונה ערכו רבי לוי יצחק והרבנית חנה סעודת מצווה למרות האיסור החמור לכנס אסיפות דתיות.
גלותעריכה
בשנת תרצ"ט (1939) נאסר בעלה על ידי השלטונות בשל מלחמתו של רבי לוי יצחק על שמירת המצוות ופעולותיו להפצת יהדות, שהיו אסורות על פי חוקי ברית המועצות.
לאחר יותר משנת מאסר נשפט ונשלח לגלות בכפר צ'אילי שבקזחסטן הסובייטית. הרבנית חנה מיהרה להצטרף אליו כדי לדאוג לכל צרכיו[4].
על אף התנאים הקשים, כאשר במקום גלותם לא ניתן היה להשיג כלי כתיבה, הצליחה במסירות רבה לספק את הנדרש על מנת שרבי לוי יצחק יוכל להעלות את תורתו על הכתב, באמצעות הפקת דיו מעשבים. מאוחר יותר סיכנה את חייה כשנטלה עמה את כתביו בנדודיה, ולבסוף הצליחה להבריח את כתבים הללו אל מחוץ לברית המועצות, שלאחר מכן הודפסו בסדרת ספרים בשם ליקוטי לוי יצחק.
לאחר שנות הגלות עבר רבי לוי יצחק לאלמא אטא (אלמטי) אך עקב קשיי המאסר והגלות, חלה שם במחלה קשה וסופנית, ממנה נפטר בכ' במנחם אב תש"ד (9 באוגוסט 1944) ושם נטמן.
מרוסיה לארצות הבריתעריכה
יציאה מרוסיהעריכה
בחורף תש"ו (1946) יצאה הרבנית מאלמא אטא, בעזרת ידידים הצליחה הרבנית להגיע למוסקבה. הרבנית שהתה בביתו של ר' דובער ריקמן, בפרוור ליד מוסקבה, בקראסקאווע. בתחילה התעקשה לצאת מרוסיה באופן רשמי בטענה כי יש לה בן בארצות הברית ולא הסכימה להבריח את הגבול ב'עשאלונים' באמצעות דרכון פולני מזוייף.
לבסוף החליטה להבריח את הגבול לפולין, שם נדדה מעיר לעיר, מי שזכה ללוותה היו הנערות הדסה (פרמן) ויוכבד (זלמנוב) לבית גורליק, את משפחתם ואביהם הכירה עוד מאלמא אטא, והסיכמה לצאת למסע עם בנות אלו.
באירופהעריכה
| ערך מורחב – ביקור הרבי בפריז |
מפולין הגיעה לגרמניה, שם השתכנה במחנה פוקינג, וכמה מתוך משפחות החסידים שהכירוה, תמכו בה וסייעו לה בדרכים רבות.
אל מחנה הפליטים שוב הגיעה במיוחד הנערה יוכבד זלמנוב ללוות הרבנית עד צרפת בכדי להפגש עם בנה הרבי, כשבדרך היו קשיים והצליחו לשרוד גם מטח יריות. בסיום המסע הרבנית הודתה לה על כך שהגנה עליה בגופה, ואמרה לה שהצילה את חייה.
בצרפת, הגיעה הרבנית לפריז, שם פגש אותה בנה, הרבי.
בסמיכות לחג הפורים תש"ז, הגיע הרבי לפריז באמצעות מטוס, כשזו הייתה הפעם היחידה בה נסע הרבי במטוס[5].
חסידי חב"ד בעיר רצו לחלוק כבוד לרבי ולהביאו משדה התעופה, אך תוך כדי ההמתנה לזמן המשוער בו הוא אמור לנחות, התקבל מברק מאדמו"ר הריי"צ בו נכתב "ברוך אתה בבואך" והחסידים הבינו כי הרבי כבר הגיע, ואכן כעבור מספר דקות הגיע הרבי אל הבית בו התאכסנה אמו באמצעות מונית.
כאשר הגיע הרבי, יצאה הרבנית לקניות[6] והרבי נכנס לבית הכנסת בקומה העליונה בביתו של הרב זלמן שניאורסון והתפלל, ולאחר מכן ירד לחדר בו שהתה אמו בקומה השניה, ונפגש עמה לראשונה לאחר פרידה של עשרים שנה והם נכנסו יחד לחדר צדדי, וכעבור זמן יצא להתוועד עם החסידים ובמהלך ההתוועדות דיבר על כך שיוסף לא ראה את אביו עשרים ושתים שנה, ותוך כדי הדברים בכה בכי רב.
על פי הוראת אדמו"ר הריי"צ הם הפליגו יחד באוניה (ולא טסו במטוס) והגיעו לחופי ארצות הברית בכ"ח בסיוון תש"ז (1947).
הרבנית חיה את שבע עשרה שנותיה האחרונות בסמוך ל-770 (ברחוב פרזידנט, בבית מספר 1418 המחובר כיום עם פנימיית ישיבת תומכי תמימים המרכזית).
בקראון הייטסעריכה
3 שנים לאחר שהגיעה לניו יורק הסתלק הרבי הריי"צ ובנה הבכור, הרבי, מילא את מקומו. למרות סדר יומו העמוס היה הרבי מקפיד לבקר את אמו בכל יום ללא יוצא מן הכלל.
.jpg)
הרבנית הייתה מעורה בחיי החסידים בקראון הייטס. רבים מבין החסידים היו פוקדים את ביתה, משוחחים עמה ומעלים זכרונות על בעלה, רבי לוי יצחק. היא מצידה פקדה בקביעות את התפילות וההתוועדויות ב-770 ואת שמחות החסידים.
הרבנית חנה, שימשה כחברת נשיאות נשי ובנות חב"ד בארצות הברית.
הסתלקותהעריכה
הרבנית נפטרה בעלות המנחה ביום השבת בו' בתשרי תשכ"ה (12 בספטמבר 1964), ואלפי חסידים ליוו את ארונה למנוחות. מנוחתה כבוד בחלקת הרבניות הסמוכה לאוהל הרבי הריי"צ ברובע קווינס שבניו יורק[7].
ביום הסתלקותה, עלה באש כסאה שבמקום מושבה ב'עזרת נשים' ב-770.
ביום הכיפורים שחל בתוך ימי השבעה, ביקש הרבי מר' דובער יוניק שיארגן מניין לתפילת מנחה בדירתה[8].
הנצחתהעריכה
החל משבת בראשית תשכ"ה החל הרבי לבאר את פירושי רש"י על פרשת השבוע בהתוועדויות השבת, מידי שבוע בשבוע. כמו כן הדפיס הרבי חוברת עם אגרת התשובה עם הקדשה לזכרה.
בשנת תשכ"ה הרבי התוועד מידי שבוע (בעוד שהרבי היה באותם שנים מתוועד רק בשבת מברכים) ולהגיה את ההנחה המלאה מההתוועדות, ונוהג זה נפסק בשבת פרשת וישלח. אך בכל זאת בשנה זו התוועד הרבי בשבתות נוספות מהרגיל ואמר מאמרים רבים.
החל משנת תשכ"ו ועד שנת תשמ"ח ערך הרבי התוועדות ביום ו' תשרי - יום השנה, ופעמים רבות סיפר על דמותה. גם בשנים תשמ"ט ותש"נ אמר שיחה. פעמים רבות בהזדמנויות אלו מעורר הרבי על שלושת המצוות הקשורות לנשי ובנות ישראל הקשורים בשמה: חלה, נדה, והדלקת הנר.
בנות רבות נושאות את השם חנה, ונוסדו מוסדות רבים לזכרה.
בין אלו ניתן למנות את 'קרן חנה' המסייעת במימון לנערות החפצות בלימוד בסמינרים יהודיים, רשת בתי הספר העל-יסודיים "בית חנה" לבנות[9], שכונת נחלת הר חב"ד בקריית מלאכי, נוסדה גם היא לזכותה[10], 'מכון חנה' לבנות בעלות תשובה[11].
בשנת תשע"ב (2012) בועידה השנתית לעניני דת הנערכת בקזחסטן, העניק הראשון לציון הרב שלמה עמאר, במעמד הנוכחים, לנשיא קזחסטן נורסולטן נזרבייב את יומן הרבנית מתורגם לרוסית בשם הקהילה היהודית בקזחסטן ובשם הרבניים הראשיים לישראל, זאת לאחר שהזכיר אותה בנאומו במעמד אנשי הדתות[12].
זכרונות הרבניתעריכה
בניו יורק העלתה הרבנית חנה על הכתב את קורות חייה ברוסיה הסובייטית. תולדות חיים אלו מלאים בתלאות אך גדושים בתעצומות רוח ובמסירות נפש; הרבנית נתנה העתק מתוקתק מזכרונות אלו לסופר החסידי ניסן גורדון שידפיסם בדי אידישע היים, ואכן הודפסו שם בסדרת כתבות בתשכ"ד, בתוספת פרטים מראיונות שערך ניסן גורדון עם הרבנית, ובהשמטת כל החלק אודות סבלו של הרלוי"צ (על פי הוראת הרבנית, שביקשה שלא לצער את הרבי עם הידיעות הכואבות).
כ-15 שנה לאחר-מכן הרב אליהו אלתר פרידמאן מצפת ערך את הספר "אם בישראל" ותרגם זכרונות אלו ללשון הקודש, וערך אותם מחדש לפי התאריכים. משום מה - כל הקטעים על סבלו של הרלוי"צ הודפסו בספר. בשנת תשנ"ג כמה בחורים קיבלו את העתק הזכרונות האמור, ותקתקו את הכל והודפס כסדרו ב"צדי"ק למלך" חוברת ד, ושם תוקתק על פי הסדר של הכתיבה (ולא סדר המאורעות)[13].
בשנת תשע"ב הגיע לידי מערכת ועד הנחות בלה"ק המחברת האורגינלית של זכרונות הרבנית, וכן מחברת נוספת של זכרונות שכתבה לעצמה לאחר מכן, הכוללת זכרונות מילדותו של הרבי ועד למה שעבר בראשה בעת שישבה וצפתה ברבי בהתוועדויות לאחר קבלת הנשיאות[14].
המחברות הועברו לספריית אגודת חסידי חב"ד.
נשים שהכירוה באופן אישי מספרות שהייתה אישיות נדירה. סבלה שנים רבות ולמרות זאת אצרה את כאבה ושידרה שמחת חיים.
זכרונות ר' יוסף נימוטיןעריכה
ר' יוסף נימוטין בן החסיד הרב שמואל נימוטין בזמן מלחמת העולם השנייה התגורר באלמא אטא שבקזחסטן ועסק בהצלת נפשות. וזכה לשמש ולסעוד את המקובל הרב לוי יצחק שניאורסון והרבנית מרת חנה שניאורסון הוריו של הרבי. בעת 'הבריחה הגדולה מרוסיה' בשנת תש"ו הפקיד בידיו של הרב שמחה גורודצקי את השופר בו השתמש אביו של הרבי שהיה בידו ירושה מאדמו"ר הצמח צדק, על מנת שיעביר אותו אל הרבי. הרב נימוטין נותר בברית המועצות עד שנת תשל"ט, ושמר על ציונו הק' של ר' לוי יצחק, ודאג לניקיונו ולאחזקתו[15]. לאחר יציאתו מרוסיה קבע את מגוריו בקראון הייטס וזכה לקירובים מהרבי עקב קירבתו וסיועו לאביו.
זכרונותיו אודות הרב לוי יצחק והרבנית חנה ההורים של הרבי, פורסמו בהתמים גיליון נ"ד מוסף בית משיח סוכות תשפ"ה
משפחתהעריכה
- אחיה: ישראל אריה לייב ינובסקי - נולד בשנת תרמ"ו ונפטר בגיל חמש עשרה ממחלת הטיפוס.
- אחותה: הרבנית מרים גיטל שניאורסון אשת הרה"ג הרב שמואל שניאורסאהן.
- אחותה: מרת עטיל אשת ר' זלמן מאריאשין. בשנת תש"ב היא נמלטה לעיר אופה שברוסיה ושם נפטרה.
- בעלה: הרב לוי יצחק שניאורסון.
- בניה: הרבי, ר' דובער שניאורסון ור' ישראל אריה לייב שניאורסון.
- נכדתה: גב' דליה רוטמן.
- אחי בעלה, שמואל שניאורסון, היה נשוי לאחותה של הרבנית חנה.
- אחי בעלה הרב שלום שלמה שניאורסון היה נשוי לרבנית רחל בת הרב דוד צבי חן, ובתם היא זלדה מישקובסקי (שניאורסון).
לקריאה נוספתעריכה
- הרב אלתר אליהו פרידמן, אם בישראל הוצאת קה"ת, תשמ"ג.
- הרב נפתלי צבי גוטליב, תולדות לוי יצחק, כרך ג', בהוצאת קה"ת.
- אם המלכות בהוצאת הרב אברהם שמואל בוקיעט, תשס"א.
- מנחם הרמן, הרבנית חנה: ציוני-דרך וסיפורים על הרבנית הצדקנית חנה, אמו של הרבי, תשע"ד (2014)
- ר' אליהו מטוסוב, ר' שניאור זלמן ברגר, היציאה מרוסיה (ספר), שער שני: במחנה פוקינג, פרק הרבנית חנה
- שניאור זלמן ברגר, הרבנית חנה במחנה העקורים פוקינג, שבועון בית משיח, גיליון 1198 עמוד 38 ואילך (תש"פ)
- שלום אמי מורתי, 'כתבי יד קודש מבית המלכות' שבועון כפר חב"ד גליון 1842 עמוד 14
- ביקורי בני שליט"א, מוסף 'נשי' לשבועון כפר חב"ד גליון 1877 עמוד 19
- זכרונות מהרבנית חנה, אסתר שטרנברג, שבועון בית משיח 1429 ע' 42-44
- זכרונות מאם המלכות, שרה כצמן, עטרת חיה מוסף שבועון בית משיח 1429
- אלי וולף, אם המלכות, שבועון כפר חב"ד גליון 2079 עמוד 64
קישורים חיצונייםעריכה
- זכרונות הרבנית חנה באתר ועד הנחות בלה"ק
- ספר התהלים של רלוי"צ והרבנית חנה -
. - סרטון הלווית הרבנית
באתר jem. - ל"ג בעומר בפריז - .
- זכרונות הגב' זלמנוב אודות הרבנית חנה - .
- קובץ אם המלכות, ועד תלמידי התמימים, תשע"א.
- אמנו המלכה ועד חיילי בית דוד חודש תשרי תשע"ג
- אם המלך- 50 שנה להסתלקות הרבנית ועד חיילי בית דוד חודש תשרי תשע"ה
- הסתלקות הרבנית חנה רשימה אודות הסתלקותה בתוך תשורה משמחת משפחת יוניק
- לקט התייחסויות מהרבי לכ"ח טבת, יום הולדת אמו הרבנית, בתוך תשורה מנישואי משפחות ליברוב-ברוין, טבת תשפ"א
- הראיון הנדיר של הרבנית חנה, שנתיים קודם פטירתה • מיוחד
- לרגל ו' תשרי: גלריית תמונות מרגשות של הרבנית חנה
- בעקבות זיכרונות הרבנית על צ'יאלי - אלמא אטא | צפו
הערות שוליים
- ↑ כך כותב הרבי לגבי אמו, אגרות קודש חלק כ"ח עמוד קה. פענוח ראשי התיבות כאן הוא: זֵכֶר צַדֶקֶת לברכה.
- ↑ תורת מנחם התועדויות תש"נ ח"א, עמ' 62.
- ↑ ע"פ עדות בנה הרבי, התוועדויות תשמ"ה ח"א ע' 139 ואילך
- ↑ אודות פעולות הרבנית בגלות למען בעלה, ניתן לראות בדברי הרבי בדברים שנשא ביום השנה ה-25 להסתלקותה (סוף העמוד ואילך).
- ↑ על פי השמועה, הייתה זו הוראה מפורשת של אדמו"ר הריי"צ, שביקש כי הרבי יסע בדרכו חזרה לארצות הברית עם אמו הרבנית חנה באוניה דווקא.
- ↑ בשל שמועה מוטעית שהמטוס מתעכב בשלוש שעות, הרבנית החלה לחשוש לשלום בנה, וכדי להפיג את הלחץ לקחה אותה מרת שניאורסון לקנות כובע.
- ↑ יומן הסתלקותה של הרבנית חנה
.
- ↑ עדות הרב יוסף יצחק חיטריק, כפר חב"ד גליון 1984 עמוד 45.
- ↑ נוסדו על ידי הרבי בשנת תשכ"ו (1966)
- ↑ נוסדה על ידי הרבי בשנת תשכ"ט (1969)
- ↑ נוסד בשנת תשל"ב (1972)
- ↑ הראשון לציון העניק לנשיא קאזחסטן את זכרונות הרבנית חנה ● וידאו - באתר כ' אב תשע"ב
- ↑ בהוצאה זו חלו טעויות רבות
- ↑ הזכרונות החלו להתפרסם מהעותק המקורי באידיש, ובתרגום ללשון הקודש, אנגלית, צרפתית ורוסית, והודפסו בחוברות שבועיות בשם "רשימת זכרונות". לקראת שבת פרשת תזריע-מצורע תשע"ב יצאה חוברת כז המסיימת את המחברת הראשונה של הזכרונות, ולכבוד שבת פרשת אחרי קדושים יצאה לאור חוברת כח שבה החלו להתפרסם הזכרונות מתוך המחברת השניה שלא נדפסה מעולם, אם-כי פרטים רבים ממנה הובאו בכתבות של ניסן גורדון ב"די אידישע היים" בשנת תשכ"ד.
- ↑ כך תיקנו את המצבה של ר' לוי יצחק על פי הוראות מהרבי .