דידן נצח

ערך זה עוסק בציטוט 'דידן נצח' ובניגון אודותיו. אם התכוונתם לפרשת הספרים, שהניצחון בה מכונה בשם זה, ראו פרשת הספרים.

דידן נצח [=מארמית: הצד שלנו ניצח] הוא ציטוט מהמדרש העוסק בניצחון יהודים על רוח רעה ששרתה בסביבתם. ציטוט זה הובא על ידי הרבי פעמים רבות בהקשרים שונים, אך במיוחד בקשר לניצחון במשפט הספרים.

ניגון דידן נצח הוא לחן חב"די, שהותאם לצמד המילים, במהלך אותה תקופה של משפט הספרים.

מקור המיליםעריכה

מקור המילים הוא במדרש^[1]: המתאר את גירושה של רוח רעה על ידי האמורא אבא יוסי איש צַיְתוּר בהשתתפות קהל רב מבני ישראל שצעקו 'דידן נצח', והצליחו לגרש את הרוח.

הרבי ביאר^[2] את תוכן המדרש בשייכות לאירועי המשפט, שכאשר בני ישראל מתאחדים אל מול הרע - נעשה "דידן נצח" והם מנצחים אותו.

הסיפור במדרשעריכה

הסיפור מובא בשני מדרשים שונים, בארמית ובלשון הקודש עם שינויים קלים ביניהם:

מדרש רבה

רבי ברכיה, בשם רבי סימון אמר:

מעשה בקרתני באבא יוסי איש ציתור שהיה יושב ושונה על פתח מעין. אתגלי עלוי ההוא רוחא דהוה שרי תמן.

אמר ליה: אתון ידעין כמה שנין אנא שרי הכא ואתין ונפקין אתון ונשיכון ברמשא, ובטיהרא ולית אתון מתנזקין, וכדון תהון ידעין, דהא רוח ביש בעי מישרא הכא, והא מזיק ברייתא.

אמר ליה: ומה נעביד?

אמר ליה: אזיל ואסהיד בבני מתא, ואמור להון: מאן דאית ליה מכוש, מאן דאית ליה פס, מאן דאית ליה מגרופי, יפקון הכא למחר עם מצמחיה דיומא, ויהון מסתכלין על אפי מיא, וכד אינון חמיין ערבוביא דמיא יהון מקשיין בפריזלא, ואמרין: דידן נצח, ולא יפקון מן הכא, עד זמן דיחמון חרדה דדמא על אפי מיא.

אזל ואסהיד בבני קרתא, ואמר להון: מאן דהוה ליה מכוש, מאן דהוה ליה פס, מאן דהוה ליה מגרופי, נפקון למחר לתמן עם מצמחיה דיומא, ויהון מסתכלין כלפי מיא.

כיון דחמו ערבוביא במיא, הוון מקשיין בפרזלא, ואמרו: דידן נצח, דידן נצח, ולא עלון מן תמן, עד זמן דחמון כמין חרדא דדמא על אפי מיא.

והרי דברים קל וחומר, ומה אם הרוחות, שלא נבראו לשום סיוע, צריכין סיוע, אנו שנבראנו לסיוע על אחת כמה וכמה!

הוי "ישלח עזרך מקדש"^[1].

מדרש תנחומא

אמר רבי ברכיה בר סימון:

מעשה היה בקרייתנו, ברוח אחד שהיה שרוי על המעין, בא רוח אחר להזדווג לו ובקש להוציאו משם. היה שם חסיד אחד ושמו יוסי איש צייתור, נגלה לו אותו הרוח.

אמר ליה: רבי, הרי כמה שנים שאני נתון כאן, ובצהרים ובלילה וביום לא הזקתי בריה, והרוח הזה בא עלי עכשיו ממקום אחר ומבקש להוציאני מכאן ולישב הוא להזיק את הבריות.

אמר לו: ומה נעשה?

אמר לו: טלו מקליכם ומגלכם וצאו עליו בשעת הצהרים ואמרו: שלנו נצח שלנו נוצח, והוא בורח.

עשו כן והבריחוהו משם.

אמרו: לא זזו משם עד שראו כחרדת דם צף על פני המעין.

כששמעו חכמים בדבר, אמרו: ומה אם דבר שלא נברא לשום סיוע, צריך סיוע וסעד. בני אדם על אחת כמה וכמה.

לפיכך אמר דוד: "ישלח עזרך מקדש, ומציון יסעדך"^[3]:^[4]

דידן נצח תשמ"זעריכה

ערך מורחב – פרשת הספרים

בשנת תשמ"ה, ספרים השייכים לרבותינו נשיאינו, נגנבו מספריית ליובאוויטש.

הפרשיה הגיעה לבית משפט. הרבי היה מעורה בכל מהלך הפרשיה, ונתן הוראות בכל פרט ופרט בנוגע למשפט. הרבי ראה במשפט קיטרוג על חסידות חב"ד בדורנו.

עיקר הפרשיה - "דידן נצח" - הסתיימה בשנת תשמ"ז ביום ה' טבת כאשר פסק השופט כי הספריה והספרים שייכים לאגודת חסידי חב"ד. בהמשך הגיש הצד שכנגד ערעור לבית משפט אותו דחה השופט. הפרשיה הסתיימה רק בשנת תש"נ.

ניגון דידן נצחעריכה

במהלך המשפט חיבר הרב בערל לאזאר^[^{דרוש מקור]} את המילים דידן נצח על ניגון חב"די, שבו תנועה של נצחון. הניגון היה מקובל והיה מושר פעמים בהתוועדויות אצל הרבי (לדוגמה פורים תשל"א בסיום השיחה השביעית).

הפעם הראשונה בה הושר הניגון עם מילים בפני הרבי היה בהתוועדות י"ט כסלו תשמ"ו, ביום פתיחת משפט הספרים.

ניגון זה הוא ניגון נ"ג בפרוייקט מסורת הניגונים.

מארש דידן נצחעריכה

ערך מורחב – מארש דידן נצח

ישנו ניגון נוסף, שמכונה "מארש דידן נצח" שהולחן לאחר הנצחון במשפט על ידי ר' שלום ברוכשטט, הוא הושר בפני הרבי במהלך כוס של ברכה, אך לא ראו שהרבי נהנה ממנו כמו בניגון המקובל, ועל כן בקרב אנ"ש מנגנים יותר את הניגון הנפוץ.