שלמה מיידנצ'יק

הרב שלמה מיידנצ'יק (מוכר בכינויו: שלוימ'קה, י"א ניסן תרפ"ד - ט"ו ניסן תשס"ד), היה שליחו האישי של הרבי באלפי נושאים במשך יובל שנים, והיה הזרוע המבצעת של הקמת מוסדות חב"ד המרכזיים בארץ הקודש; כמו כן בזכות כישוריו הרבים וחיוכו הכובש, היה איש הקשר בין חסידות חב"ד עם ראשי המדינה, הכלכלה, המערכת המשפטית והערכית - כל זאת לצד תפקידיו "הרשמיים": יושב ראש ועד כפר חב"ד ויו"ר אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש.

שלמה מיידנצ'יק
[[קובץ: \|250px]] ר' שליימק'ה מיידנצ'יק
לידה	י"א ניסן תרפ"ד
	מינקוביץ', אוקראינה
פטירה	ט"ו בניסן תשס"ד
	כפר חב"ד
מקום פעילות	כפר חב"ד, ארה"ק
השתייכות	חסידות חב"ד
תפקידים נוספים	יו"ר אגודת חסידי חב"ד בארה"ק, חבר הנהלת ארגון הגג למוסדות חב"ד בארה"ק, יו"ר ועד כפר חב"ד, מקים ומייסד מטה משיח בארה"ק, יד לילד המיוחד, ארגון שפרה ופועה, ועוד

ר' שליימקה מקבל מהרבי דולר במעמד חלוקת דולרים

תולדות חיים

שלוימק'ה עומד מאחורי ראש הממשלה מנחם בגין בבר מצווה ליתומי צה"ל

נולד בעיירה מינקוביץ' שבאוקראינה בי"א ניסן תרפ"ד להוריו ר' צבי הירש ומרת מרים עטל (לבית פרידמן), משפחתו מיוחסת למהר"ל מפראג^[1]. אביו ר' צבי הירש עשה ככל יכולתו לחנך את בנו חינוך יהודי, לימד אותו בגיל צעיר חומש עם רש"י והקנה לו יסודות מרכזיים ביהדות. אך בהמשך נשלח בעל כורחו לבית ספר ממשלתי, שם החברה הגויית עשתה את שלה, והנער נגרר אט-אט אחר חבריו, ואף היה חבר בתנועת-הנוער הקומוניסטית.

בגיל 17 סיים את התיכון, ואז פרצה מלחמת-העולם השניה. לאוניברסיטה לא היה יכול להתקבל בגלל היותו יהודי, על-כן נסע לעיר קראסנאדאר שם נרשם לבית-ספר לנהגי רכבות. שם החל לחוש את משמעות היותו יהודי.

כשהמלחמה התקרבה, נמלט לעיר טשקנט. שם סיים את לימודיו ונעשה עוזר לקטר. שם גם פגש יהודים ואת חסידי חב"ד והושפע מהמשפיע ר' מנחם מענדל פוטרפס שקירב אותו לחב"ד. בתום המלחמה חזר לעיירת מגוריו מינקוביץ, שם גילה שרוב משפחתו נרצחו על-ידי הנאצים. לאחר מכן חזר לרוסיה ויצא בבריחה הידועה דרך לבוב עם קבוצה גדולה של חסידים, שם למד בתומכי תמימים פוקינג. בתקופת לימדודיו שם כתב ר'שליימקה מכתב לאדמו"ר הריי"צ בו כתב שהוא מרגיש שהוא לא כלי עדיין ללמוד בתומכי תמימים, במכתב תשובה השיב לו אדמו"ר הריי"צ שמחשבות אלה מגיעים מענווה שמקורה בנפש הבהמית ובוודאי שהוא רשאי ללמוד בתומכי תמימים.

לאחר שהות של מספר חודשים באירופה תכנן לבוא לראות את אדמו"ר הריי"צ ואף להשתקע בקראון הייטס, אך אדמו"ר הריי"צ הורה לו לעלות לארץ ישראל. וכך הגיע בקבוצת העולים הראשונה יחד עם קבוצת החסידים לארץ שם השתכן יחד עם העולים במעברה בפרדס חנה והשתדך עם רעייתו מרת רוזה (בת ר' יצחק מאיר גרינברג).

לאחר שהות של מספר חודשים במעברת פרדס חנה עלה יחד עם קבוצת חסידים לחורבת הכפר הערבי הנטוש "ספריה" כדי להקים את היישוב החב"די, נמנה עם מייסדי כפר חב"ד והמשיך את לימודיו בישיבת אחי תמימים תל אביב.

בארץ ישראל היה באותם ימים מחסור חמור בנהגי-רכבות והוא נתקבל לעבודה. מאז הוא מצא את עצמו עומד בקטר הרכבת, וגומא מאות קילומטרים ברחבי הארץ, בעיקר בקוי חיפה - תל אביב - דימונה. במהלך עבודתו הרבה לעסוק במבצעים ובהפצת מעיינות החסידות. בהקשר לכך מסופר שפעם יצא במדי הקטר כדי להניח ליהודים תפילין ברכבת, באותו זמן החליף אותו בנסיעה עוזרו, כשבא ליהודי אחד והציע לו להניח תפילין סרב היהודי ושאל את ר' שליימק'ה מי מסיע את הרכבת, ר' שליימק'ה ענה לאותו יהודי בצחות ש"הוא עושה להקב"ה את העבודה ומניח ליהודים תפילין, והקב"ה עושה לו את העבודה ומסיע את הרכבת" כששמע זאת היהודי אמר לר' שליימק'ה שיניח לו מהר תפילין ויחזור לקטר..

מעדות האנשים הקרובים אליו סדר יומו של ר' שליימקה היה צפוף מאוד, כאשר בלילה היה נוהג בנהג קטר, וביום היה עוסק בעסקנות ציבורית. הוא מיעט בשינה ככל האפשר והיה נוהג לישון בממוצע כ3-4 שעות ביממה. נהגו האישי סיפר שבמהלך הנסיעות שלו בין משרדי הממשלה השונים ניצל ר' שליימקה את הזמן כדי להשלים שעות שינה.

לר' שליימקה היה בית קטן ופשוט בכפר חב"ד, והיה מרבה לעשות בו ערבי חב"ד שלהם הזמין את כל צמרת הממשלה מכל הקשת הפוליטית, והיה מחדיר בהם יהדות. בהמשך כשראה שביתו קטן מלהכיל את כל המוזמנים הרחיב אותו במקצת והוסיף סלון מיוחד עם מחיצה - כדי שבערבי חב"ד יהיה מקום מיוחד גם לנשים.

בשנותיו האחרונות ר' שליימ'ה היה יושן בקומה השנייה בבית אגו"ח 770, כך היה עד לפטריתו בט"ו ניסן תשס"ד.

בטל לרבי

באחת הפעמים מעסיקיו רצו למנותו אחראי משמרת, אבל הוא שאל את הרבי והתשובה הייתה: רק בתנאי שזה מקדם את הפצת היהדות. לכן החליט להישאר נהג ולא הצטער. כל השנים הסתובב כשלראשו כובע הקטר עם הסמל של רכבת ישראל. זה לא היה אלא כיסוי לפעולות של הפצת יהדות שעשה בין הקרונות.

אחת ההתייחסויות הפומביות הנדירות הייתה בסיום ההתוועדות בערב ראש השנה תשד"מ, כאשר הרבי הכריז כי הוא אינו סתם 'טנקיסט', אלא מנהיג רכבת שלמה. בהזדמנות אחרת במהלך חלוקת דולרים לטנקיסטים שאל הרבי בתמיהה היכן ר' שליימקה נמצא, כשהגיע לרבי אמר לו הרבי שהענווה שלו קשה מנשוא.

הרבי התבטא באחד המכתבים שר' שליימקה מתנהג באופן של "למעלה מגדר אנושי".

בכל פעם שר' שליימק'ה היה בא לתשרי לרבי היה ר' דוד רסקין מביא לר' שליימקה מפתח של אחד החדרים בקומה העליונה של 770 שם היה ר' שליימקה יושן. מסופר שפעם אחת כשהגיע ר' שליימקה לרבי לחודש החגים לא היה לו איפה לישון, אך הוא לא אמר על-כך דבר לאף אחד והיה יושן על אחד הספסלים ב770, כשראה זאת הרבי הלך הרבי לאחד החסידים הידועים בשכונה ואמר לו לברר איפה ר' שליימה יושן, ואם יתברר לו שאין לו איפה לישון שידאג לו למקום לינה.

במהלך כהונתו של ר' שליימקה כיו"ר ועד כפר חב"ד ואגו"ח היה הרבי מתקשר אליו דרך אחד המזכירים לעתים קרובות, - לעתים כמה פעמים ביום - כדי לברר את התפתחות העניינים בכפר חב"ד בכלל ובחב"ד בפרט.

יו"ר ועד כפר חב"ד

במקביל לעבודתו כקטר ברכבת ישראל כיהן ר' שלוימקה כיו"ר ועד כפר חב"ד, שם מסר את גופו ונפשו עבור טובת כלל תושבי הכפר ומוסדותיו. בלילות היה עושה את הדרך ברכבת בקו תל אביב דימונה ובימים היה מתרוצץ במשרדי הממשלה השונים עבור פיתוחו של הכפר ושגשוגו.

כשנכנס לתפקידו, היה זה לאחר תשע שנים של ייסורי לידה של הכפר, כאשר בזה אחר זה התחלפו היו"רים, ולא הייתה מדיניות יציבה ומתוקנת. כמו כן לכפר היה שם באותם ימים בממשלה כ"כפר בעייתי" שהתושבים בו לא משלמים מיסים, דבר שהקשה מאוד על קבלת תקציבים וסיוע מהמדינה. לאחר הפצרות רבות מצד המשפיע ר' מענדל פוטרפס ר' שלוימק'ה נקרא אל הדגל והחל לעשות סדר, והפך את כפר חב"ד לעיר הבירה של חב"ד בארה"ק, לנחת רוחו של הרבי. לצדו עמד מזכירו ר' אהרון נחמן פרידמן.

מיד כשהתמנה ליו"ר הועד החל ר' שליימקה לעסוק בעסקנות ציבורית וצבר קשרים רבים בצמרת השלטון בישראל, ובעקבות הקפידו שתושבי הכפר ישלמו מיסים החל מעמדו של הכפר לעלות והכפר החל לקבל תקציבים רבים מהמדינה. התושבים בתחילה דחו את מאמציו של ר' שליימקה בטענה שזה פוגע בהם, כשכתבו על-כך לרבי צידד הרבי בעד מדיניותו של ר' שליימק'ה וכתב מכיון שרוב תושבי הכפר הגיעו מרוסיה שם נהגו שלא לשלם מיסים הם חושבים שכך צריך לעשות גם עכשיו, אך בעקבות כך שנמצאים עתה במדינה יהודית שהכסף הולך כדי לעזור ליהודים אחרים אין שום סיבה שלא ישלמו מיסים.

לאחר שנים התברר שכל מה שעשה ר' שליימקה היה בהוראה ישירה מהרבי, כשמזכירו האישי העיד על-כך שהיה מקבל מאות פתקים מהרבי ונצטווה להשמיד אותם מיד בתום הקריאה בהם.

מפעלותיו של ר' שליימקה בתור יו"ר הועד ניתן למנות את הצלחתו במאבק של תושבי הכפר ביישוב "תוחלת" שהוקם בסמוך לו וסיפוח היישוב לשטח הכפר, את בניית שכונת השיכונים החדשים, חיזוק מעמדו של הכפר בעיניי השלטון, ועוד..

עשרות שנים עסק ר' שליימק'ה בצרכי ציבור באמונה.

פעילות עם ראשי המדינה

גזיר עיתון המראה את הרב מיידנצ'יק עם פרזינדטי המדינה, בשבע ברכות של בתו, תשנ"ה

יו"ר אגו"ח הרב שלמה מיידנצ'יק ב"אולם קבלת פנים" ב770 בכפר חב"ד

במסגרת עבודתו כיו"ר ועד כפר חב"ד, הסתובב רבות במשרדי הממשלה שהיו נתונים תחת שלטון מפא"י במשך עשרות שנים, וכך יצר קשרים עם רבים מהצמרת של ארץ ישראל.

בשמחות משפחתיות שערך השתתפו בין השאר: הנשיאים לשעבר נבון, קציר, והרצוג; שמעון פרס, אריאל שרון, אליקים רובינשטיין, זאבי, פואד בן אליעזר, אמנון ליפקין-שחק, אלופי צה"ל לדורותיהם ועוד רבים.

ר' שלוימק'ה מצידו בנה קשר של אימון בצורה מוחלטת. לא ניצל את קשריו לצרכים אישיים או פוליטיים, אלא דווקא בשביל לעורר איזשהו זיק יהודי חבוי.

פעולתו לטובת מוסדות חב"ד

ר' שלוימק'ה סייע לרבים ממנהלי מוסדות חב"ד, והוא עשה זאת בנאמנות ובחשאיות כדרכו מאז ומקדם. רבים ממנהלי המוסדות החב"דיים ידעו את הכתובת לייעוץ ולהכוונה נכונה, ובזכותו הצליחו בהפעלת הקשרים הנכונים למען המוסד.

הקשר האישי שיצר במשך השנים, נרקם בזכות האהבה והחיבה הבלתי-מזוייפים שהפגין כלפי ידידיו.

ר' שלוימק'ה רקם קשר אישי עם כל ראשי הממשלה מטעם מפא"י^[2]. היה לו קשר עם כל הרמט"כלים וכל האלופים. לא היה אלוף שלא הכיר אותו. זאת הוא ניצל על מנת לקשר את כולם עם הרבי מלך המשיח. לפני ראש השנה, קודם נסיעתו לרבי, היה אוסף מכולם פנ"ים, וכולם היו כותבים בשמחה את עצמם ואת בני משפחתם.

ר' שלוימק'ה הגיע יחד עם משלחת רבני חב"ד אל הרב גורן שכיהן בימים דאז כרבה הראשי של ישראל בנסיון לשכנעו למנות שלוחים וחסידי חב"ד לרבני ערים ושכונות בארץ ישראל^[3].

כמו כן ר' שליימקה עזר רבות בהקמת שכונות חדשות לחסידי חב"ד, בין השכונות שר' שליימקה עזר רבות בהקמתו ניתן למנות את שכונת נחלת הר חב"ד, את ייסודה של קהילת חב"ד ברמת שלמה בירושלים, ועוד..

יו"ר אגו"ח באה"ק

באמצע שנות הממ"ים פרש ר' שלוימק'ה מתפקידו כיושב ראש ועד כפר חב"ד, אך הוא לא פנה למנוחה. בשנים הספורות עד התמנותו לתפקיד יו"ר אגודת חסידי חב"ד בארה"ק בשנת תש"נ, הוא פעל להקים את עיר חב"ד בירושלים, המשיך לטוות ולשמר את קשריו עם כל ה'מי ומי' בישראל - דבר שתפס את כל סדר יומו.

בשנת תש"נ חזר ר' שלוימק'ה לעסקנות ציבורית, לאחר שהרבי הורה לרבני חב"ד למנות אנשים חדשים לאגודת חסידי חב"ד בארה"ק כדי שינהלו את ענייני חב"ד בארץ. ר' שלוימק'ה עמד אז מרחוק ולא השתתף בכל הנעשה מסביב, אלא שרבני חב"ד קראו אותו לדגל לתפקיד יו"ר אגודת חסידי חב"ד. את התפקיד הסכים הרב מיידנצ'יק לקבל על עצמו בעידודו המיוחד של הרבי שכתב לקבל המינוי "ובאופן דמוסיף והולך ועד שלא בערך וכו' אזכיר עה"צ".

בתפקידו זה הוציא והביא את עניני חב"ד בשורה ארוכה של נושאים, החל בנושאי חינוך חסידי וכלה בייצוג חב"ד בפני גורמי הממשלה.

ר' שלוימק'ה סייע רבות למנהלי מוסדות ובתי חב"ד בייעוץ והכוונה במגוון נושאים, כמו השגת תקציבים, השגת שטחים, אישורים לבניה וכדומה. את הכל עשה במאור פנים האופייני לו, בחפץ לב ובלבביות השמורה לו.

במסגרת תפקידו סייע ר' שלוימק'ה גם לאנשים פרטיים ובודדים, והשתדל לסייע לכל הפניות שהגיעו אליו כמו בקשה להמלצות, מציאת מקומות עבודה, הפניה לידידי חב"ד בעלי השפעה, הפניה אל אישים במשרדי הממשלה השונים - ובתחומים רבים נוספים. מכתבי התודה ממלאים כמה קלסרים במדפי אגו"ח.

את הקשרים שלו עם האישים השונים, ניצל הרב מיידנצ'יק להעביר ולהבהיר בצורה חדה וברורה את דעתו של הרבי בענינים שונים העומדים על הפרק - בדיוק כמו פעם, בימים ההם, כשהיה מקבל הוראות מהמזכירות לגשת לפלוני או לאלמוני, לדבר, לשכנע, להפציר ולהשפיע.

במשך ארבע עשרה השנים בהן עמד ר' שלוימק'ה בראשות אגודת חסידי חב"ד, הקים שורה של מחלקות במטרה לעזור ולסייע בהתפתחות המוסדות ותנועת חב"ד בארה"ק, הוא הקים את 'מחלקת המוסדות' שדאגה לתת אישורים לפתיחת מוסדות חב"דיים שונים בארה"ק; 'מחלקת הקמת שכונות חב"דיות', וזאת לאור הוראות מפורשות של הרבי במשך השנים, בכל פעם שהוקמו שכונות ומוסדות באה"ק, הקרקע נרשמה ע"ש אגודת חסידי חב"ד, וההפנייה למשרדים השונים, נעשתה דרך אגו"ח. כך זה בשכון חב"ד בלוד, בנחלת הר חב"ד ובמקומות נוספים. כך גם השכונה החב"דית ברמת שלמה בירושלים שהוקמה ונבנתה על ידי אגו"ח, בהוראת הרבי.

כמו כן הוקמה 'ועדת הביקורת' ו'ועדת חינוך' שעסקו בחיזוק החינוך החב"די בארה"ק, בארגון ימי עיון וכינוסים שונים בנושא. כן הוקמה 'מחלקת קליטה' שסייעה לקליטתם הרוחנית והגשמית של העולים החדשים, וכן איגוד המשפיעים.

בשנים האחרונות הקים בתוקף תפקידו את 'מטה משיח בארץ הקודש' בניהולו של הרב שמואל הנדל כארגון הפועל בחסות אגו"ח.

בתחילת שנת תשס"ד - זמן קצר לפני פטירתו, הקים את הארגון יד לילד המיוחד המסייע לילדים עם צרכים מיוחדים ולמשפחותיהם, מחליפו בניהול הארגון כיום, הוא נכדו - הרב מנחם מענדל בליניצקי.

פטירתו

כריכת הספר הסוקר את תולדות חייו

בבוקרו של יום ראשון של חג הפסח תשס"ד, התדרדר לפתע מצבו הבריאותי. בשעות אחר הצהריים הוא פקח לפתע את עיניו. בנו ר' ישראל ששהה עמו בחג, סיפר לו היכן עשה כל אחד מהילדים והנכדים את ליל הסדר. הוא האזין בדריכות וניכרה על פניו התעניינות וקורת רוח רבה. לאחר מכן בנו ונכדו הת' אברהם, יצאו בריקוד עם הניגון "יחי אדוננו" ו"מאה ושתיים שנה לרבי מלך המשיח", כפי שר' שלוימק'ה עצמו היה רגיל לשיר בהגיעו מידי שבת וחג לבתי ילדיו ונכדיו בכפר חב"ד. וכך, בעוד ששירת הקודש על שפתותיהם, עצם את עיניו והשיב את נשמתו לגנזי מרומים, והוא בן 80.

אלפים השתתפו בהלווייתו שיצאה מבית אגודת חסידי חב"ד - 770, בכפר חב"ד, במוצאי יום ראשון של חג הפסח. ההלווייה המשיכה לעבר ישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד שר' שלוימק'ה סייע רבות בהקמתה, ולבית הכנסת "בית מנחם" ומשם לעבר בית העלמין 'אחיעזר', שם נטמן.

במהלך השבעה שישבו משפחתו הגיעו רבים מצמרת השלטון בישראל, ביניהם אף ראש הממשלה דאז - אריק שרון. במהלך ה'שלושים' שלאחר פטירתו ארגנו כינוס מיוחד לזכרו ב770, שם נאם אף ידידו הקרוב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שסיפר על היכרותו של ר' שליימקה והתמסרותו המלאה לרבי. במהלך הכינוס חולק כתשורה דף של בול חב"ד שר' שליימקה עבד רבות כדי שיצא לאור.

בתשע"ג יצא לאור ספר על תולדות חייו "הקטר של חב"ד" בהוצאת המשפחה.