שלום פלדמן

הרב שלום פלדמן (ט"ו במנחם אב תרצ"ג – כ"ז בניסן תשע"ה) היה מנהל בית הספר לדפוס יד החמשה בכפר חב"ד, שנודע כמשכיל עצום בתורת החסידות, בעל רגש, ובעל שמועה שאצר בקרבו סיפורי חסידים רבים.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד בקלימוביץ' שברוסיה בט"ו אב תרצ"ג לאביו ר' דוד פייסין ולאמו מרת שיינא בתיה, בתו של ר' ישראל לוין מנעוועל.

נקרא על שם הרבי הרש"ב ללא השם דובער, מכיוון שכך נקרא סבו ר' בערל פייסין, שהיה אז עדיין בחיים.

אביו נפטר משחפת כארבעה חודשים לאחר לידתו, ואמו נישאה בשנית לחסיד ר' שמריהו פלדמן שגידלו וחינכו, ובשל כך הוחלף שם משפחתו לפלדמן.

בילדותו למד אצל ר' אליהו חיים רויטבלאט, ר' יונה כהן, ואצל סביו ר' ישראל לוין.

בסיום מלחמת העולם השנייה יצאה משפחתו עם אלפי חסידים נוספים בבריחה הידועה, ולאחר תקופת מעבר במחנה העקורים פוקינג. במחנה חלתה אמו ושכבה במיטה על יד הרבנית חנה אמו של הרבי. כאשר בא שולם הצעיר לבקרה במרפאה של המחנה, הרבנית שמה לכך לב, באומרה למרת שיינא בתיה: "כיבוד ההורים של בנך מזכיר לי את של בני!" (הרבי) ^[1] המשיכו לצרפת שם נשלח ללמוד בישיבת תומכי תמימים ברינואה, וכעבור שנתיים המשיכה משפחתו לארץ הקודש, התגורר תקופה קצרה בפרדס חנה, ועם הקמתו של כפר חב"ד הצטרפו למשפחות המייסדות והתיישבו באחד הבתים הערביים הנטושים שהיו במקום.

בארץ, נשלח ללמוד בישיבת תומכי תמימים תל אביב, ושנתיים לאחר מכן עבר עם תלמידי הישיבה לפרדס בלוד שם שוכנה ישיבת תומכי תמימים בעיר.

בשנת תשי"ג בהיותו נער בן 19 נסע לרבי, בהשתדלות הנהלת הישיבה ובראשם ר' מרדכי אליהו שניאור שהעניקו לו סכום כספי עבור הנסיעה, וכן ביקשו עבורו את רשות משרד הבטחון שיבטלו ממנו את צו עיכוב היציאה.

במשך שבע שנים למד בישיבת תומכי תמימים המרכזית בחצר הרבי ב-770, זכה קירובים רבים מהרבי, ובאותן שנים אף הוסמך לרבנות, וכן קיבל הסמכה כשוחט ובודק.

בשנת תשט"ז יצא למרכז שליחות מטעם המרכז לענייני חינוך, וקודם נסיעתו קיבל מהרבי סידור תפילה, שליווה אותו לאחר מכן לאורך כל שנותיו.

בארץ הקודש[עריכה | עריכת קוד מקור]

בקיץ של שנת תש"כ נשא את רעייתו מרת מוסיא בת ר' אברהם ישעיה סברדלוב, ובהוראת הרבי החתונה התקיימה בארץ הקודש, וביום בו נסע לארץ יצא הרבי בצורה יוצאת דופן ללוותו לדרכו והמתין עד שהמכונית עמה נסעה נעלמה מהאופק.

לאחר החתונה, החל בהוראת הרבי להתעסק בביסוס ופיתוח המוסדות בכפר חב"ד וכעבור שנה מונה כמנהל בית הספר לדפוס יד החמשה.

על אף עבודתו האינטנסיבית בניהול בית הדפוס, לאורך כל השנים הקפיד על שיעורים קבועים בלימוד החסידות ומסר שיעורים בכל רחבי הארץ.