מוצאי שבת

מוצאי שבת הינו זמן בו נוהגים יהודים בכלל וחסידים בפרט לערוך את סעודת 'מלווה מלכה' - 'סעודתא דדוד מלכא משיחא' (סעודתו של דוד המלך), ועל סעודה זו נאמר שנוהגים לספר בה סיפור של הבעל שם טוב. בסעודה זו הרבי מקפיד ליטול ידיו ולאכול בה פת.

בשנות נשיאותו של הרבי, הפך מוצאי שבת לזמן בו היו מתבצעים בדרך כלל החזרות על השיחות שהרבי אמר במשך התוועדות השבת, כדי להעלות את הדברים על הכתב. בשנה שלאחר האירוע שהחל בשמיני עצרת תשל"ח, התוועדות השבת הקבועה של הרבי עברה למוצאי שבת, עד לש"פ משפטים-שקלים מבה"ח אדר ה'תש"מ, אז חזר הרבי לקיים את ההתוועדות בשבת עצמה.

הוצאת כסף

הוספת הרבי בכתב יד קודשו במכתב לרב חנניה יוסף אייזנבאך מתשל"א: "מנהגנו להשתמט ולא לתת ממון במוצש"ק [במוצאי שבת קודש]"

בשיחות וכתבי רבותינו נשיאינו מצינו מספר אזכורים בנוגע להקפדה שלא להוציא כסף במוצאי שבת, אפילו לא לצרכי הבית. והרבי אף העיד ש"אדמו"ר מוהרש"ב, לא היה נותן מעות במוצאי שבת להוצאות הבית... שיש מקור לדבר בהנהגות רבי יהודה החסיד.

עם זאת, הרבי חילק מספר פעמים כסף במוצאי שבת לצרכי צדקה, וביאר את טעמו שהיות וזו הוספה במצוות, ולא הייתה אפשרות לעשות זאת קודם לכן - אין מניעה להוציא כסף במוצאי שבת.

פיוטים למוצאי שבת

בקהילות רבות נהוג לשיר במוצאי שבת את הפיוט 'אל תירא עבדי יעקב', המסודר על פי סדר האל"ף-בי"ת.

מנהג זה מוזכר רבות בכתבי החסידות של רבותינו נשיאינו, עם ביאור ופירוט רחב על הקשר בין הפיוט למוצאי שבת, אך בפועל לא נתקבל המנהג לנגן אותו אצל חסידי חב"ד.

השייכות לגאולה

הזמן של מוצאי שבת שייך במיוחד לגאולה העתידה, וזהו שורש מקור המנהג להזכיר את אליהו הנביא מבשר הגאולה, וכן של סעודת מלווה מלכה.

באופן פרטי, הזמן של מוצאי שבת שייך לתחיית המתים.

ראו גם

• הבדלה

קישורים חיצוניים

• הרב יוסף קרסיק, מוצאי שבת קודש ומנהגיו, בתוך פרדס חב"ד גליון 14 עמוד 79