הרב שלום דובער וולף (מכונה ברק'ה) (כ"ד במנחם אב תש"דל' בתשרי תשס"א), היה עסקן ודובר חסידות חב"ד. ניהל במשך שנים רבות את ישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד וסניפה בלוד.

הרב שלום דובער וולף על יד הרבי (משמאל), על בימת קריאת התורה ב-770

תולדות חיים

 
הרב שלום דובער וולף (משמאל) עם הרב שלום דובער לוין (במרכז) והרב ישראל מאיר לאו (מימין)
 
הרב ברק'ה וולף עם מר יצחק רבין

נולד ביום כ"ד במנחם אב תש"ד בירושלים לרב אפרים וולף. בילדותו למד בישיבת תומכי תמימים לוד, תומכי תמימים כפר חב"ד ותומכי תמימים המרכזית 770.

ביום ט' באלול תשכ"ה התחתן עם מרת בת-שבע (לבית משפחת בקרמן) והחל להתגורר ב"שיכון חב"ד" בלוד, החל לעבוד במשרדי ישיבת תומכי תמימים לוד ושם נולדו שני ילדיו הראשונים, הרב חיים וולף (שליח הרבי כיום, לירוחם) והרב זלמן וולף.

עם הקמתה עבר לשכונת נחלת הר חב"ד (בקריית מלאכי) עם השנים נכנס לעסקנות החב"דית ושימש בתפקידים מרכזיים: מזכיר אגודת חסידי חב"ד, דובר חב"ד, חבר הוועד למען שלימות העם, חבר בהנהלת צעירי אגודת חב"ד, חבר בארגון הגג למוסדות חב"ד עיקר עיסוקו של הרב וולף היה בניהול ופיתוח ישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד.

מתוקף תפקידיו התיידד הרב וולף על ידי התקשורת בארץ ואנשי ציבור שונים ופעל כנציגה הבלתי רשמי של חסידות חב"ד בכנסת.

בשנת תש"נ (1990) חדל מלשמש כדובר חב"ד עקב ההוקעה שהתקיימה בתקופת התרגיל המסריח, אך עם זאת המשיך לקבל מהרבי עידודים והוראות שונות לפעילותו להפצת ענייני חב"ד בתקשורת[דרוש מקור]

בשנת תש"ס חלה באופן קשה בעקבות ההוקעה שנישלה אותו מכל מוסדותיו שבנה בעשר אצבעותיו, וסבל יסורים קשים. במוצאי שבת פרשת בראשית, אור לל' בתשרי תשס"א נפטר ומנוחתו כבוד בהר המנוחות בירושלים. לצידו נקבר אחרי כשנתיים ורבע אביו, הרב אפרים וולף.

שנה לאחר פטירת הרב וולף, ביום ל' בתשרי תשס"ב הונחה אבן הפינה למרכז חינוכי שיקרא על שמו "בית ברק'ה", בו תאוכלס, בין היתר, ישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד שהייתה בניהולו.

בחודש חשוון תשע"א, עשור לאחר פטירת הרב וולף, נערך בכפר חב"ד ערב הוקרה לזכרו שנקרא: "חברים מספרים על ברקה", בו השתתפו בכירים בעולם התקשרות שהכירו את הרב וולף מתוקף תפקידו כדובר חב"ד[1].

משפחתו

לקריאה נוספת

קישורים חיצונים

הערות שוליים