רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)

רבי שניאור זלמן ברוכוביץ'
[[קובץ:|250px]] מייסד חסידות חב"ד
אדמו"ר הזקן, בעל התניא
לידה	י"ח באלול ה'תק"ה
	ליאזני
פטירה	כ"ד בטבת תקע"ג
	פיענא (קבור בהאדיטש)
מקום פעילות	רוסיה
השתייכות	חסידות חב"ד
רבותיו	המגיד ממעזריטש
חיבוריו	תניא ושולחן ערוך

רבי שניאור זלמן ברוכוביץ' מליאדי - האדמו"ר הזקן (במקור באידיש דער אלטער רבי. מכונה גם הרב או בעל התניא והשולחן ערוך) (י"ח באלול ה'תק"ה (15 בספטמבר 1745) - כ"ד בטבת ה'תקע"ג (27 בדצמבר 1812)), הוא מייסדה של שיטת חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון בשושלת אדמו"רי חב"ד. חיבר את ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד וכתב שולחן ערוך.

קורות חייו

לידתו וילדותו

שחזור צבעוני על פי ציור אדמו"ר הזקן

הוריו של אדמו"ר הזקן, רבי ברוך פויזנר (מצאצאי המהר"ל מפראג) ורבקה נישאו ביום שישי י"ז באלול שנת תק"ג. במשך כעשרה חדשים לא היו להם ילדים ובעצת רבי יצחק שאול, ידידו של רבי ברוך, נסעו הזוג לבקש את ברכת הבעל שם טוב. בחודש מנחם אב שנת תק"ד הגיעו אל הבעל שם טוב והוא הבטיח להם שתוך שנה יהיה להם בן. רבי ברוך ורבקה נשארו קצת אצל הבעל שם טוב ובסעודת יום ההולדת של הבעל שם טוב בי"ח באלול פנה הבעל שם טוב לרבי ברוך ואמר לו: "למועד הזה ממש אתם חובקים בן". בדיוק שנה לאחר מכן, ביום רביעי י"ח באלול שנת תק"ה נולד שניאור זלמן, בעיירה קטנה ליד העיר ליאזני.

ביום הכיפורים שנת תק"ו נסע ר' ברוך אל הבעש"ט, וקיבל ממנו סדר איך להתנהג עם הילד. הבעש"ט הזהירו שלא לספר לאף אחד שנולד לו בן ולא על חכמותיו. בגיל שנה החל לדבר ובהיותו בן שנתיים הרגישו הוריו כי לילד יש זיכרון ותפיסה בלתי רגילים.

בהגיעו לגיל שלוש (בשנת תק"ח) הביאו אותו הוריו ודודתו (אחות אביו - הרבנית דבורה לאה) אל הבעל שם טוב, למז'יבוז'. הבעש"ט הניח לו את פיאותיו, בירכו ברכת כהנים והזהיר את הוריו שיחזרו לביתם מיד ושלא יספרו היכן היו. לשאלת הילד מי היה היהודי שגזז את שערותיו השיבה אמו שזהו היה "סבא".

שניאור זלמן אובחן כילד מסודר בזמנים ובלימודים. ביום ט"ו בכסלו תק"י בגיל חמש התקבל ר' שניאור זלמן כאחד מחברי החברה קדישא בעיירה ליאזני. בגיל שמונה כבר היה בקי בסידור "שער השמים" של השל"ה, והתנהג לפי הנהגות השל"ה. כמו כן, כתב פירוש על התורה שכלל את הפירושים של רש"י, ראב"ע ורמב"ן אך לאחר שחלם שלוש פעמים כי רש"י, ראב"ע ורמב"ן תובעים אותו לדין, שרף את הפירוש!

בהיותו בן אחת עשרה החל בעסקנות כללית, ובגיל בר מצווה בשנת תקי"ח הוכתר בתארים גאון, רב תנא הוא ופליג. בגיל שמונה עשרה סיים ללמוד את התלמוד עם נושאי כליו ואת ספרי הראשונים והאחרונים.

ביום שישי י"ב במנחם אב תק"כ נשא את רעייתו מרת סטערנא - בתו של הרב יהודה לייב סגל והיה סמוך על שולחן חותנו בוויטבסק.

במזריטש

למרות שהוא לא נפגש עם הבעש"ט למעט במועד גזיזת שערותיו בגיל 3, התבטא על הבעש"ט שהוא סבו הרוחני, "ר' ברוך ממז'יבוז הוא נכד גשמי לבעש"ט ואני נכד רוחני" ישנם שני אופנים להסביר משפט זה, או שהתכוון דרך מורו הראשון ר' יששכר בער מליובאוויטש שהיה תלמיד הבעש"ט, או דרך מורו העיקרי, המגיד ממזריטש שהיה גם מגדולי תלמידי הבעש"ט.

לאחר חג הפסח בשנת תקכ"ד החליט, בהסכמת אשתו, לנסוע למזריטש ללמוד אצל המגיד ממזריטש. שיקולו העיקרי היה, שבווילנה מלמדים כיצד ללמוד וזאת כבר ידע. במזריטש מלמדים כיצד להתפלל וזאת טרם ידע.

כשבא למזריטש ביקשו חסידיו לעשותו רבי, אך הוא סירב בטענה כי הינו צעיר. כשהחליט להישאר במזריטש גילה לו המגיד את דברי הבעש"ט - שהוא נשמה חדשה דאצילות בהתלבשות בגופו בגילוי ועבודתו לגלות ולבאר את תורת הבעש"ט באהבת ה' ואהבת ישראל ולגלות את דרך חסידות חב"ד, כי צריכים לאהוב יהודי מפני שהוא יהודי.

בהיותו במזריטש למד בחברותא עם רבי אברהם המלאך (בנו של המגיד).

בגיל עשרים וחמש החל בהוראת המגיד לחבר את השולחן ערוך הידוע בשם: "שולחן ערוך אדמו"ר הזקן" (או "שו"ע הרב").

בשנת תקל"ד נסע יחד עם רבי מנחם מענדל מויטבסק אל הגאון מווילנה, אך הוא לא קיבלם.

נשיא חסידות חב"ד

הסתלקות המגיד ממזריטש

ציון המגיד ממזריטש, רבו של אדמו"ר הזקן

בי"ח בכסלו תקל"ג, ביקש המגיד ממזריטש מתלמידו אדמו"ר הזקן שיעשה מה שביכולתו כדי שבנו רבי אברהם המלאך ימלא את מקומו ובאם הוא לא ירצה, שרבי מנחם מנדל מויטבסק ימלא את מקומו. למחרת, ביום י"ט בכסלו תקל"ג, הסתלק המגיד ותלמידיו הגדולים התפזרו לארצות שונות, בכדי להפיץ את תורת החסידות. רבי אברהם "המלאך" התגורר במדינת וואהלין ורבי מנחם מנדל מוויטבסק התגורר ברוסיה. אדמו"ר הזקן ושאר תלמידי המגיד, מסרו מיד כתב התקשרות לרבי אברהם המלאך, בנו של המגיד ממזריטש.

באותם שנים הייתה ההתנגדות לתורת החסידות בשיא תוקפה ובכדי להתגבר על המתנגדים היה דרוש איש איתן ברוחו שידע לעמוד מולם. לצורך כך ערכו אסיפה בראשות רבי אברהם המלאך והוחלט למנות ועד הנהגה והיו"ר שלו יהיה מוסמך לתת פקודות לכל מרכזי החסידים כפי שימצא לנכון לטובת התפשטות תנועת החסידות. כיו"ר נבחר אדמו"ר הזקן. בתפקיד זה היה אדמו"ר הזקן במשך שלוש שנים בהן נסע רבות על מנת לחזק את תלמידי המגיד, במקומותיהם.

בשנת תקל"ו (1776) ייסד אדמו"ר הזקן את ה'חדרים' בליאזני לשם התקבצו אברכים צעירים מכל האיזור שהתמידו בלימוד התורה כפי ההדרכה והסדר שהתווה להם אדמו"ר הזקן. בתקופה זו, ככל הנראה, החלה הנהגתו של רבי שניאור זלמן לקבל את הגוון החב"די, שהלך והתחדד עם השנים. תוך תקופה קצרה התפרסם שבשיטת החסידות נולד זרם חדש - הזרם החב"די.

בשנת תקל"ו נסע ר' מנחם מנדל מוויטבסק יחד עם שלוש מאות איש לארץ ישראל. אדמו"ר הזקן התלבט רבות האם להצטרף לנסיעה. בתחילה חשב שלא לנסוע בנימוק ש"על מי אוכל לעזוב את אנ"ש אחינו בני ישראל" וכן דברי המגיד על כך שהבעל שם טוב לא הצליח לעלות לארץ הקודש כי "יש נשמות שצריכין דווקא ארץ ישראל ויש נשמות שצריכין דווקא חוץ לארץ". ברגע האחרון, לאחר שרבי מנחם מענדל מויטבסק כבר יצא לדרכו, החליט כן להצטרף לנסיעה יחד עם כמה מתלמידיו. הם נסע למוהילוב שם התעכבה שיירתו של רבי מנחם מענדל והודיעו שהוא מבקש להצטרף לנסיעה. רבי מנחם מענדל וגדולי תלמידיו, ניסו לשכנעו שישאר ברוסיה הלבנה ויטול על עצמו את שרביט מנהיגות עדת החסידים. אך אדמו"ר הזקן לא הסכים. רק לאחר שמורו ורבו המגיד התגלה אליו בחלום והורה לו להישאר ואדמו"ר הזקן הסתגר עם רבי מנחם מענדל בחדרו במשך שבוע שלם במשך שעות ארוכות מדי יום, החליט להישאר ברוסיה. לאחר שהשיירה המשיכה בדרכה לארץ ישראל, משם המשיך רבי מנחם מנדל להנהיג את החסידים, באמצעות מכתבים ושד"רים שהגיעו תכופות מארץ ישראל לרוסיה. בינתיים שהה אדמו"ר הזקן במוהילוב.

המעבר לליאזנא

באותה תקופה הגיעו לאדמו"ר הזקן הצעות רבנות מהעיר ויטבסק ומליאזנא והוא בחר בליאזנא לאחר שהסכימו לתנאי של אדמו"ר הזקן שהם ידאגו לצרכים הכלכליים שלו, של שלושת אחיו ומשפחותיהם, של האברכים ותלמידי החדרים והחסידים האורחים שמגיעים מרוסיה וליטא. בחודש אלול שנת תקל"ו יצא אדמו"ר הזקן לליאזנא ובחודש שבט שנת תקל"ח הגיע לליאזנא.

באותם ימים כבר הנהיג אדמו"ר הזקן אלפי חסידים, אך עדיין לא נחשב ל"רבי" רשמי. השתוקקותם של חסידיו לדמות של 'רבי' שיהיה לידם בגשמיות - הלכה והתעצמה ואף ביטאו את רצונם בפני רבי מנחם מנדל מוויטבסק. הוא הורה להם במכתב שלמרות היותם מקושרים עמו - הרי שרשאים הם לבקש תבונה וחיזוק מ"הצדיקים והחסידים הרבנים והשלמים.. שכל דבריהם כגחלי אש מועצות ודעת אלוקים", "גדולי העדה מפורסמים בתורה וביראת ה' הנמצאים עמהם במקומות מושבותם". הכוונה הייתה לצדיקים; רבי ישראל מפולוצק (ששהה באותה עת כשד"ר בארצם), רבי יששכר בער מליובאוויטש, "וכבוד הרב מו"ה שניאור זלמן (אדמו"ר הזקן) ד' ישמרם ויה' שמם לעולם. והחוט המשולש וכו'. אשר בע"ה בידם טובם. מרב טוב הגנוז והצפון. להאיר עיניהם ולהחיות, ועצם אמונה ופעולתם אמת".

במכתב זה נתן רבי מנחם מנדל מוויטבסק את האישור לחסידיו ברוסיה, לשאול בעצתם ולהקשיב לדעתם. מצב זה נמשך תקופה מסויימת, כאשר רבי מנדל'י הוא המנהיג הבלתי מעורער, בעוד שלושת הצדיקים ממלאי מקומו בכל הנושא להוראת דרך ה' ובמתן עצה ותבונה בנושאים רוחניים שונים שעלו על הפרק. עם הזמן חש רבי מנחם מנדל כי למרות מאמציו לנהל את עדת החסידים מרחוק, הרי שיש מחסידיו שכבר החלו לבקש תורה מפי צדיקים שונים במזרח אירופה. היו מהם שדרשו להביא מפולין את 'החוזה' מלובלין ולהעטירו בכתר המנהיגות על עדת החסידים ברוסיה.

כשהבין רבי מנדל'י שהתופעה הולכת ומתרחבת - החליט למנות את אדמו"ר הזקן למנהיג החסידים ברוסיה.

ויכוחים עם המתנגדים לתורת החסידות

ערך מורחב – הויכוח הגדול במינסק (תקמ"ג)

בחמשת השנים בהן כיהן אדמו"ר הזקן כמסדר הכללי של תנועת החסידות מאז עלייתו של רבי מנחם מענדל מויטבסק לארץ הקודש ועד שנת תקמ"ג, ערך מספר ויכוחים מול גדולי המתנגדים, כשלצורך כך נסע במיוחד למעוזיהם של המתנגדים לתורת החסידות והוכיח להם את כוחם של החסידים בלימוד תורת הנגלה, ואת צדקת דרכם ושיטתם.

הויכוחים הידועים מבין ויכוחים אלו הינם 'ויכוח שקלוב' ו'הויכוח הגדול במינסק' שנערך בשנת תקמ"ג, בעקבותים התקרבו מאות אברכים לתורת החסידות, ופחתה ההתנגדות האמיתית מצד גדולי התורה מעדת המתנגדים שנוכחו לדעת שמנהיג תנועת החסידות הוא גאון עצום ולמדן, וכי כל דרכיו מיוסדים על אמונת ה' מבלי כל סטיה מדרכי היהדות המסורתית, ונותרה רק ההתנגדות המפלגתית מצד הקיצוניים שבעדת המתנגדים, שלא היו מוכנים להשלים עם כך שאדמו"ר הזקן ניצח אותם בויכוחים בצורה מוחצת.

התמנותו לרבי

בשנת תקמ"ו שלח רבי מנחם מנדל מוויטבסק מכתב מיוחד לאדמו"ר הזקן בו הוא מודיע לו ודורש ממנו שהגיע הזמן שיקבל על עצמו את הנהגת החסידים ברוסיה ושיהיה 'רבי' ושלא יתחמק מן המשימה המוטלת עליו ומבטיח לו ברכת הצלחה. בהמשך המכתב הוא מתווה לו את דרכי ההנהגה על פיהם ינהיג את החסידים. באותה תקופה כבר היה אדמו"ר הזקן מנהיג לאלפי חסידים שהסתופפו בצילו וב'חדרים' שלו היו מאות תלמידים גאונים. למרות זאת הוא לא שש לקבל על עצמו את התואר 'רבי', עם כל העול הכרוך בזה. במכתב תשובה כותב אדמ"ר הזקן (בשנת תקמ"ח, כארבעה חודשים לפני הסתלקות רבי מנחם מנדל) שנרעד מלשמוע את אשר הוא נמשח להנהיג את החסידים ברוסיה וכותב שכבד עליו התפקיד ולא יוכל לשאתו לבדו. יחד עם זאת לא רצה להמרות את פי רבו והוא הסכים לקבל את התפקיד בתנאי שיעלהו בזכרונו מדי יום ביומו ויברכו בכל הברכות. רבי מנדל'י מצידו שלח גם מכתבים לחסידים ברוסיה שיקבלו על עצמם את הנהגתו ונשיאותו של רבי שניאור זלמן. במכתב נוסף שכתב בשנת תקמ"ח, זמן קצר לפני הסתלקותו הוא משגר את מכתבו האחרון בו הוא מכתיר את רבי שניאור זלמן למנהיג בלעדי ובלתי מעורער של עדת החסידים ברוסיה. בעקבות זאת קיבלו על עצמם קהל החסידים ברוסיה, את נשיאותו של אדמו"ר הזקן.

רק לאחר חמש-עשרה שנה מהסתלקות הרב המגיד, קיבל אדמו"ר הזקן על עצמו להיות רבם ומנהיגם הרשמי של החסידים.

ספר התניא

כריכת ספר התניא

ערך מורחב – ספר התניא

"ספר התניא" הוא ספר היסוד של תורת חסידות חב"ד ואחד מספרי היסוד של החסידות הכללית. הספר סוקר את נפש האדם ומנתח את תהליכיה שיובילו לעבודת השם, תוך מתן כלים להתגבר על הקשיים העומדים בדרך.

בשנת תקל"ב (1772) לאחר שיסד אדמו"ר הזקן את שיטת חסידות חב"ד, הדריך אדמו"ר הזקן את חסידיו ביחידות, בענייני עבודת השם. הוראות אלו רשמו החסידים לעצמם ונלקטו כקונטרסים שנלמדו על ידי החסידים. קונטרסים אלו פורסמו בשנת תשד"מ כספר "תניא מהדורא קמא". בשנת תקל"ה (1775) התחיל אדמו"ר הזקן לכתוב את ספר התניא ובמשך עשרים שנה כתב אותו, עד לשנת תקנ"ה (1795) בו סיים את כתיבתו ואישר להעתיקו. המתנגדים חששו מהשפעת הספר ויצרו עותקים מזויפים ממנו עם זיופי כפירה מכוונים. כשנודע הדבר לאדמו"ר הזקן החליט להדפיסו בצורה רשמית בלבד, בכדי למנוע זיופים נוספים. בשנת תקנ"ו (1797) שלח אדמו"ר הזקן את התניא לבית הדפוס בסלאוויטא בצירוף הסכמותיהם של תלמידי המגיד ממזריטש; ר' משולם זוסיא מאניפולי ור' יהודה לייב הכהן. העותקים הראשונים מספר התניא הגיעו מבית הדפוס לאדמו"ר הזקן ביום כ"ו בכסלו תקנ"ז.

בתחילה נתקל הספר בהתנגדות אף מראשי החסידות, בעקבות האלמנט האינטלקטואלי שבו, אך לאחר שראו שהדבר הביא להוספה בעבודת השם חדלו להתנגד ואף אימצוהו. כיום, הספר נחשב לראשון בחשיבות מבין ספרי היסוד של תנועת החסידות, נערץ על ידי כל זרמיה ונלמד בכל תפוצות ישראל.

לספר התניא מספר כינויים; "לקוטי אמרים" - השם הרשמי אותו נתן אדמו"ר הזקן. "ספר של בינונים" - על שם מטרת הספר. "תניא" - על שם המילה הראשונה בה פותחת הספר. "תורה שבכתב של תורת החסידות" - על שם הדיוק שבכל אות בספר, עד התורה שבכתב של נגלה.

ספר התניא מחולק לחמשה חלקים:

1. לקוטי אמרים - חלקו הראשון והעיקרי.
2. שער היחוד והאמונה (או לקוטי אמרים חלק שני) - הסבר שכלי בנושא אחדות השם.
3. אגרת התשובה - ביאור מהותה של תשובה על פי תורת חסידות.
4. אגרת הקודש - ליקוט של שלושים ושניים מכתבים מאדמו"ר הזקן.
5. קונטרס אחרון - ביאוריו של אדמו"ר הזקן במספר סוגיות הנידונות בחלק הראשון 'לקוטי אמרים'.

סגולות רבות יוחסו ללימוד התניא על ידי אדמו"רי חב"ד ושאר גדולי ישראל, בעקבות כך נוהגים גם לשנן את ספר התניא בעל פה. לספר גם השפעה מכרעת על האמונה היהודית ובעיקר בהסבר חידוש הבעש"ט בדבר ההשגחה פרטית של הקב"ה. כיום נחשב הספר לספר יסוד בעבודת ה' וחסידי חב"ד לומדים בו כל יום קטע, על פי תקנת אדמו"ר הריי"צ, ובמשך שנה מסיימים את כולו.

במהלך השנים נכתבו על התניא עשרות פירושים וביאורים, חלקם על ידי אדמו"ר חב"ד וחלקם על ידי חסידים. נכון להיום (תש"ע) הודפס התניא בלמעלה מחמשת אלפים מהדורות.

מאסריו

מבצר פטרופבלסקי

ערך מורחב – מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן

לאחר התמנותו הרשמית של אדמו"ר הזקן לנשיא חסידות חב"ד ופירסום שיטתו החדשה בעבודת השם, נתקל אדמו"ר הזקן בהתנגדויות רבות. מצד אחד המתנגדים ומצד שני המשכילים. בשנת תקנ"ט (1798) הלשינו המתנגדים על אדמו"ר הזקן שהוא אוסף כסף לטובת הטורקים ששלט אז בארץ, במטרה להפיל את הממשל הרוסי. מטרת אסיפת הכספים הייתה לחיזוק החסידים שבארץ. ביום כ"ד בתשרי אסר שלטון הצאר את אדמו"ר הזקן והוא נידון למוות כמורד במלכות. חמישים ושלושה יום ישב אדמו"ר הזקן במאסר במבצר הפטרופבלי שבפטרבורג, כאשר לבסוף הצליח להוכיח את חפותו. ביום שלישי י"ט בכסלו תקנ"ט לפנות ערב, שוחרר. בזמן שבאו לבשרו על שיחרורו אחז בתהלים בפסוק "פדה בשלום נפשי".

יום צאתו לחירות, י"ט בכסלו, הפך ל"חג הגאולה" בקרב חסידי חב"ד והוא נחוג עד היום.

בכ"ד בתשרי שנת תקס"א נאסר אדמו"ר הזקן בשנית, אך בתנאים טובים יותר. יחד עם זאת כתב האישום היה חמור יותר. ממאסר זה שוחרר ביום כ"ז בכסלו (נר שלישי של חנוכה) לגירסה אחת. לגירסה אחרת היה זה ביום כ"ט בכסלו (נר רביעי של חנוכה).

בליאדי

לאחר מאסרו השני של אדמו"ר הזקן ביקשו השלטונות שהוא יגור בפטרבורג. החסידים שלא התגוררו באזור הצטערו מאוד על המרחק מרבם. באותה תקופה משל בפטרבורג הנסיך ליובאמירסקי שרצה לפגוש את אדמו"ר הזקן. אחד החסידים סיפר לנסיך בגדולת אדמו"ר הזקן, את ההערצה שחשים כלפיו אלפי אנשים ואת הצער של החסידים מהחלטת השלטונות שאדמו"ר הזקן יגור בפטרבורג.

כשנפגשו ליובאמירסקי ואדמו"ר הזקן, אמר לו שאם יסכים להתיישב באחת מהעיירות שתחת חסותו, הוא יפעל אצל השלטונות שיסיכמו לכך. אדמו"ר הזקן הסכים להתיישב בעיירה ליאדי והנסיך ציווה שיבנו בתים לאדמו"ר הזקן ולחסידיו.

ביום שישי, ערב שבת נחמו, י"ד במנחם אב תקס"א הגיע אדמו"ר הזקן עם חמשת אלפים חסידים והתיישב בליאדי. מאז רווח לאדמו"ר הזקן ולחסידים מהמתנגדים והם חיו חיים של קורת רוח. עבודתו של אדמו"ר הזקן בעסקנות הכלל התפשטה בכל רחבי רוסיה הלבנה ואוקראינה ובתקופה זו התווספו עשרות אלפי חסידים.

מלחמת נפוליאון

ערך מורחב – מלחמת נפוליאון

עם פרוץ מלחמת נפוליאון נגד הממלכה הרוסית, גילה כ"ק אדמו"ר הזקן את דעתו בפני החסידים, שבמידה ונפוליאון יינצח, ייתכן מצב שבו יוקל ליהודים מבחינה גשמית, אך מבחינה רוחנית עלולה להתרבות המינות וההפקרות רח"ל. אשר על כן עשה כ"ק אדמו"ר הזקן את כל אשר לאל ידו לסייע לצבא הרוסי, ומיד לאחר שצבאו של נפוליאון פלש לרוסיה ביום י"ד תמוז שנת תקע"ב (1812 למניינם) - שלח כ"ק אדמו"ר הזקן כמה מהחסידים על מנת שייצאו לבצע משימות ריגול עבור הצבא הרוסי במפקדות הצבא הצרפתי (והמפורסם שבין החסידים שיצאו לרגל היה הרב משה מייזליש).

כ"ק אדמו"ר הזקן פנה באיגרת קודש אל כל היהודים ברוסיה וביקש מהם שיעמדו לעזר ושיסייעו לממשלה הרוסית בכספם, בעבודתם ובכל אשר להם. כ"ק אדמו"ר הזקן סיים את איגרתו במשפט, וזה לשונו; "ואתם אל ירך לבבכם ואל תשימו לב להניצחונות הזמניות של השונא כי הניצחון הגמור יהיה על צד מלך רוסיא".

כ"ק אדמו"ר הזקן לא רצה לעזוב בתקופת המלחמה את מקום מגוריו בעיר ליאדי, וזאת לכל לראש בכדי שלא תיפול רוחם של יהודי רוסיה הלבנה. אולם כאשר צבא נפוליאון התקדם במהירות לעבר עירו ליאדי, ציווה כ"ק אדמו"ר הזקן על כל התושבים היהודים לעזוב את העיר במהירות האפשרית, היה זה ביום השישי, כ"ט מנחם-אב, ער"ח אלול שנת תקע"ב. כ"ק אדמו"ר הזקן יחד עם בני ביתו ועימם כשלוש מאות משפחות חסידים עזבו בבהילות רבה את העיר ליאדי שהיתה נמצאת בסכנת פלישה מיידית של צבא נפוליאון.

בטרם עזבו משפחות החסידים את בתיהם, ציווה עליהם כ"ק אדמו"ר הזקן לקחת את כל כלי הבית עימם, את מיטותיהם ושולחנותיהם ואף את עמוד התפילה (סטענדער) הקבוע עקרו מהמקום. את כל הדברים הישנים הוא ציווה לשרוף. לאחר שכל החסידים עזבו את העיר וכבר עשו כברת דרך, ציווה עליהם כ"ק אדמו"ר הזקן לחזור לעיר ליאדי ולבדוק אולי בכל זאת נותר איזה שהוא כלי או בגד, ואכן להפתעתם הרבה מצאו החסידים זוג נעלי-בית בלויים, כ"ק אדמו"ר הזקן ציווה עליהם לשרוף את כל הבית שבו נמצאו הפריטים האלו.

זמן קצר לאחר עזיבתו של כ"ק אדמו"ר הזקן את העיר ליאדי הגיע לשם נפוליאון עצמו כשהוא מלווה באנשי חייל, הוא מיהר אל מקום ביתו של כ"ק אדמו"ר הזקן, וכשראה שהבית עולה בלהבות הורה לחייליו לכבות את הדליקה, אבל מפאת גודלה של האש שהתפשטה במקום חייליו לא יכלו לגשת לבית. כאשר ראה נפוליאון כי מביתו של כ"ק אדמו"ר הזקן לא יוכל להציל דבר, פנה לתושבי העיר ליאדי וביקש מהם שיביאו לו איזה דבר מכ"ק אדמו"ר הזקן כדוגמת: מטבע, כלי מסויים וכדומה. נפוליאון הבטיח לשלם הון תועפות למי שיביא חפץ מסויים ששייך לכ"ק אדמו"ר הזקן, אך הם לא מצאו דבר.

במשך מאה וארבעים יום היו כ"ק אדמו"ר הזקן ושלוש מאות המשפחות מטולטלים בדרך קשה כאשר הם מלווים באנשי צבא רוסיים, עד אשר הגיעו לכפר פייענא שם מצאו מרגוע לנפשם. כאשר הגיעו לכפר פייענא נתבשרו משפחות החסידים כי דבריו של כ"ק אדמו"ר הזקן אכן נתקיימו ונתגשמו וצבאו של נפוליאון החל לנחול מפלות וכפי שכותב כ"ק אדמו"ר האמצעי, וזה לשונו: "ובי"ט כסליו שמענו שהי' מפלה להשונא סמוך לקרסנא ומבריחים אותו ככלב, והיינו אך שמחים כי נתקיים הכל לא נפל דבר וחצי דבר..."

כאשר כ"ק אדמו"ר הזקן עזב את העיר ליאדי, העתיקה ממלכת חסידות חב"ד את בירתה מהעיר ליאדי למקום מושבה החדש בעיירה ליובאוויטש שבה התיישב לאחר כשנה כ"ק אדמו"ר האמצעי בנו וממשיך דרכו.

הסתלקותו

אוהל אדמו"ר הזקן המשופץ בהאדיטש (תשנ"ד)

ציון אדמו"ר הזקן מבפנים

ביום חמישי י"א בטבת שנת תקע"ג התפלל אדמו"ר הזקן את תפלת הערבית האחרונה שלו. בני אדמו"ר הזקן היו מספרים שתפילה זו הייתה "בדעה צלולה ומיושבת ובדביקות נפלאה". לפני הסתלקותו אמר: "זה שיאחז ב"ידית" שלי אעשה לו טובה בעלמא דין ובעלמא דאתי". עוד אמר: "ההעברה מעולם זה לעולם הבא הוא דבר נקל ואינו תלוי אלא בהמעביר, יש מי שהוא גוסס כמה זמן כנראה שהמעביר שלו הוא מהמתעוללים, יש מי שהוא גוסס רגעים אחדים כנראה שהמעביר שלו הוא מן השלוחים הטובים, והחייב את ההסתלקות מן הגוף הוא תלוי מזמן החיים בגוף, ופירש הכתוב טוב מותי מחיי, שהטוב והחיים אחר המות הוא מחיי הגוף לפי אופן החיים בהיות הנשמה בגוף, ומזה הוא התרגשותי. רגעים לפני הסתלקותו כתב אדמור הזקן על פתקא: "נפש השפלה באמת לאמיתו בשרשה עבודתה היא תורה גשמית". אדמו"ר הזקן הורה לסגור את החדר בו הוא שוכב ושיכניסו רק מי שרוצה להתפלל, ובאם יזדמנו לשם שני אנשים יהודים המזלזלים ביהדותם - שישתדל בעל הבית להפחידם ולהחזירם בתשובה. בשכר זאת הבטיח הרבי אריכות ימים לבעל הבית (הגוי).

ביום שישי י"ב בטבת תקע"ג הגיע אדמו"ר הזקן לכפר פיענא, שם נודע לו על חורבן רוסיה הלבנה. במוצאי שבת פרשת שמות, כ"ד בטבת תקע"ג, מיד לאחר הבדלה, בשעה 22:22 - הוא נפטר. כיון שלא היה בכפר פיענא בית קברות, הובילו אותו למחרת בעגלה לעיירה הסמוכה, האדיטש ששם היה בית עלמין יהודי. . מאוחר יותר נבנה על מקום הקבר אוהל. כשהובילו את אדמו"ר הזקן לקבורה בהאדיטש, נעצרה העגלה באמצע הדרך והיה נראה שאדמו"ר הזקן הגביה את עצמו וכאילו שוכב באויר. המלווים נבהלו מאוד ואז הם שמו לב שחיה טמאה נכנסה תחת העגלה. הם גירשו אותה ואדמו"ר הזקן חזר לשכב כמקודם.

לאחר הקבורה עבר אדמו"ר הצמח צדק לגור בהאדיטש, ליד הציון הקדוש.

משפחתו

• בנו רבי דובער - אדמו"ר האמצעי.
• בנו הרב חיים אברהם.
• בנו הרב משה.
• בתו הרבנית פריידא - נישאה לרב אליהו קלוצקר.
• בתו הרבנית רחל - נישאה לרב אברהם שיינעס.
• בתו הרבנית דבורה לאה - נישאה לרב שלום שכנא

תמונתו

דף שער ההדפסה הראשונה של הלקוטי תורה, שנת תר"ח

ערך מורחב – ציור אדמו"ר הזקן

בשנת תקנ"ט, כשהיה אדמו"ר הזקן במאסר, הוא ציור על על ידי האדונים של פטרבורג, בו הוא נראה כבשנותיו האמצעיים. דבר זה נודע על ידי חסיד ששמע, בשנת תרכ"ב, את אדמו"ר הצמח צדק אומר זאת לבנו אדמו"ר המהר"ש.

עדיין אינו ברור, האם התמונה המקורית צויירה בצבעים, או שמא בעופרת שחורה, כפי שהיא ידועה מן ההדפסים. הפריט הקדום ביותר הנשמר מהציור המקורי הוא טופס מההדפסה הראשונית של התמונה, בפורמט גדול. נעשתה על ידי ר' שמריה שניאורסון והיא שמורה כיום בספריית ליובאוויטש.

חיבוריו

• אגרות קודש (אדמו"ר הזקן)
• אמירה לנכרי (ספר)
• ביאורי הזהר (אדמו"ר הזקן)
• הלכות תלמוד תורה
• לקוטי תורה (ספר)
• מאה שערים (ספר)
• ספר המאמרים (אדמו"ר הזקן)
• סידור אדמו"ר הזקן
• ספר התניא
• פסקי הסידור
• קונטרס הרב
• שאלות ותשובות אדמו"ר הזקן
• שאלות ותשובות הרב
• שולחן ערוך אדמו"ר הזקן
• תורה אור (ספר)

חידושיו ותקנותיו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

אדמו"ר הזקן היה פורץ דרך לא רק בתחום החסידות, אלא גם בתחום ההלכה והמנהג. מלבד השולחן ערוך שחיבר, הנהיג אדמו"ר הזקן מספר תקנות וחידושים:

• נוסח התפילה - סידור השווה לכל נפש.
• סכינים מלוטשים - ליטוש סכיני השחיטה מב' צדדי הלהב.
• כתב סת"ם - צורת אותיות חדשה המשלבת קבלה והלכה.
• חלוקת הש"ס - סיום הש"ס מידי שנה על-ידי כל קהילה וקהילה מקהילות חב"ד.
• תקנת המקוה - פתרון הלכתי המקל על הטבילה במעיין.
• ערב קבלן - מכירת החמץ לנכרי בערב הפסח באמצעות 'ערב קבלן'.

עשרת הניגונים

תווי הניגון ארבע בבות מספר הניגונים

ערך מורחב – עשרת הניגונים

מסורת בידי חסידי חב"ד שאדמו"ר הזקן חיבר בעצמו עשרה ניגונים מכוונים שסגולה מיוחדת להם - הבאת המנגן אותם להתעוררות תשובה ודביקות הנשמה באלקות. נוהגים לא לנגן ניגונים אלו באופן שגרתי כי-אם בעיתים מזומנים או בשעת הכושר. חמשה מתוך עשרת הניגונים אנו יודעים מה הם ושאר הניגונים מיוחסים אליו אך ספק אם הוא בעצמו חיברם.

1. אבינו מלכנו
2. אלי אתה
3. ארבע בבות
4. בני היכלא
5. כאייל תערוג
6. לכה דודי
7. ניגון דבקות ראש השנה
8. ניגון דבקות שבת
9. צאינה וראינה
10. קול דודי

לקריאה נוספת

• שטערנא שרה שניאורסון, מגילת חייו של הרב מליאדי - תיעוד מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן כפי שנכתב על ידי אשת אדמו"ר הרש"ב בצעירותה ונאבד במהלך השנים. בשנת ת"ש נמצאה על ידי אחיינה החורג, הרב שמשון דוב ירושלמסקי שמסרה לאדמו"ר הריי"צ.
• הרב חיים מאיר הילמן, בית רבי.
• מרדכי טיטלבוים, הרב מלאדי ומפלגת חב"ד, תר"ע.
• הרב חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות, אדמו"ר הזקן.
• התמים (בית משיח) (מוסף בשבועון בית משיח). סדרה על תלמידיו הגדולים.
• הרב דב טברדוביץ', הלכתא כרב - ביאור על הלכות שבת לדעת אדמו"ר הזקן, מכפר-חב"ד.
• ר' אברהם לוי, קונטרס כתב חב"ד - סקירה ודיוקים בכתב אדמו"ר הזקן. מגדל העמק, טבת תשס"ט.
• הראשון, הוצאת תורת חב"ד לבני הישיבות, תשע"ד - 2013.
• נחום גרינוואלד, הרב, תשע"ה.

קישורים חיצונים

• הרב שלמה יוסף זווין, הרב בעל ה"תניא" - מפעלו הרוחני והספרותי של מייסד חסידות חב"ד, וציוני הדרך של חייו
• רות צוקר ניתוח גרפולוגי על כתב היד של אדמו"ר הזקן - תבנית:חב
• מסמך היסטורי אודות מעורבתו של אדמו"ר הזקן במלחמת נפוליאון - בטאון 'סגולה' - אתר col
• מנחם זיגלבוים 200 שנה ליציאת ליאדי תחת אש, המלך בשדה והרבי נודד בדרכים, שבועון בית משיח, אלול תשע"ב -
• רבי שניאור זלמן מליאדי, ירחון שיחות לנוער - תבנית:חב
• ציון אדמו"ר הזקן באתר גוגל מפות: תמונות, מיקום
• שאול סילם, דברי ימי אדמו"ר הזקן נדפס כתשורה לנישואי בתו ג' אדר תשע"ד

שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==

עץ משפחת אדמו"רי חב"ד

הרבנית סטערנא       שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן                                                                                                                         הרבנית שיינא   דובער - אדמו"ר האמצעי   חיים אברהם   משה   פריידא   דבורה לאה   רחל                                                                                                   ?   שפרה   אליהו   שלום שכנא אלטשולר     אברהם שיינס                                                                                                                                                                                                                                                                                     מנחם נחום   ברוך   שרה   ביילא     דבורה לאה   ברכה   מנוחה רחל   חיה שרה   אסתר מרים                                                                                                                                           הרבנית חיה מושקא           מנחם מענדל - אדמו"ר הצמח צדק                                                                                                                                                           ברוך שלום   יהודה לייב   חיים שניאור זלמן   ישראל נח   יוסף יצחק   יעקב     ראדע פריידא   דבורה לאה                                                                                                                             הרבנית שטערנא       שמואל - אדמו"ר המהר"ש       הרבנית רבקה                 לוי יצחק                                                                                                                                     שניאור זלמן אהרן     אברהם סנדר   מנחם מענדל   דבורה לאה   חיה מושקא   ברוך שניאור זלמן                                                                                       שלום דובער - אדמו"ר הרש"ב       הרבנית שטערנא שרה                                                   רבי לוי יצחק   הרבנית חנה                     יוסף יצחק - אדמו"ר הריי"צ       הרבנית נחמה דינה                                                                                                                       דובער   ישראל אריה לייב             חנה         שיינא                                                                                                             מנחם מענדל - אדמו"ר שליט"א     חיה מושקא