המרפסת

המרפסת הוא כינוי למבנה שהוקם במערב 770, ששימש את הרבי בצאתו לתפילות בשנים תשנ"ג - תשנ"ד.

היסטוריה

בשנת תשנ"ב עבר הרבי אירוע מוחי ובעקבות כך הפסיק לרדת לתפילות בזאל הגדול של 770.

בשנת תשנ"ג, נעשו מספר שינויים ב-‏770, כדי שהרבי יוכל להתפלל עם החסידים. לפני ראש השנה בנו חדר תפילה מיוחד לרבי, מעל הפירמידות במערב 770, עם חיבור ישיר לחדרו של הרבי. במהלך התפילות רצה הרבי לראות את הקהל והסירו את החלונות, והרבי התאמץ להתרומם מעט כדי לראות. לקראת שמחת תורה בנו את המרפסת, שתאפשר את השתתפותו של הרבי בהקפות באופן שיוכלו לראותו היטב. לאחר חג הסוכות בנו גרם מדרגות מהמרפסת לבימה ב-770. היה זה בעקבות ירידתו הפתאומית של הרבי ל-770 בחג השבועות אשתקד, ובכדי לאפשר את הדבר באם הרבי ירצה לרדת שוב. בתקופה בה הרבי הופיע במרפסת - הורדו חמשת הנברשות התלוים בתקרת 770, כדי לאפשר לקהל לראות את הרבי. בשנת תשנ"ד שינו קצת את מבנה המרפסת, באופן שיקל על הרבי להסתכל למטה ולראות את החסידים.

סדרי יציאת הרבי למרפסת

וילון המרפסת נסגר בפעם האחרונה (י"ד חשון תשנ"ד) שזו למעשה, הפעם האחרונה שזכו לראות את הרבי בפומבי

יציאת הרבי למרפסת, היתה בדרך כלל בהפתעה. להודעת כל תשובי השכונה ותלמידי התמימים על יציאת הרבי, הושק מכשיר 'ביפר' - מכשיר שכל אחד החזיק אצלו (בדומה למכשיר הסלולארי כיום), וכשהרבי יצא, המכשיר היה מצפצף וכולם היו רצים ל-770.

יציאות הרבי היו בדרך כלל אחרי התפילה. עד לשמונה עשרה, שהה הרבי בחדר המיוחד שהיה על יד המרפסת, ולאחר מכן עבר הרבי למרפסת כשהוילונות סגורים. לאחר הקדיש בתרא^[1] היו נפתחים הוילונות, ומיד בסיום התפילה היו החסידים פוצחים בשירת יחי אדוננו, והרבי היה מעודד באמצעות ראשו וידו השמאלית הקדושים.

הגילוי היה מסתיים, כאשר הרבי היה מסמן בראשו לצד שמאל, כאות לסגירת הוילון.

זמנים נוספים

היו גם עוד תאריכים מיוחדים בהם יצא הרבי למרפסת:

י"ט כסלו תשנ"ג

בי"ט כסלו תשנ"ג, התקיימה התוועדות עם הרבי במרפסת שארכה למעלה מחמש שעות (!). בעוד שבדרך כלל יציאות הרבי למרפסת לא ארכו למעלה מרבע שעה.

בתחילת ההתוועדות ניגנו יחי אדוננו במשך כחצי שעה, הרבי עודד בראשו הקדוש והסתכל על הקהל. לאחר מכן סימן הרבי שיגידו לחיים, ותוך כדי זה התחילו לנגן את ניגון פדה בשלום למשך רבע שעה. אחר ניגנו את ניגון הקפות לרבי לוי יצחק שניאורסון - אביו של הרבי, ובפזמון המפורסם סימן לחזור עליו שוב ושוב.

בהמשך שרו את ניגון ד' בבות והרבי הסכים לכך, ובהמשך סימן הרבי לשיר את הקאפעליע ובהמשך אליו את כל ניגוני רבותינו נשיאינו, כשהרבי מסמן על כל ניגון לשיר. לאחר מכן שרו שיבנה בית המקדש והרבי הורה להפסיקו וסימן לשיר את הניגון הוא אלוקינו - הניגון שהרבי לימד.

לאחר הניגונים בירכו כמה רבנים את הרבי, וכמה חזרו על שיחות ודברי תורה על י"ט כסלו.

כשעה לאחר תחילת ההתוועדות הרבי סימן בידו, בצורה של תביעת משהו מהחסידים. הרב גרונר ניסה לשאול את הרבי למה הוא מתכוון, ועל רוב ההצעות הרבי עונה 'ניין' = לא ועל חלק מועט מהן 'יע'. ציבור החסידים בכה מצער על אשר לא הבינו מה שהרבי תובע מהם. ולאחר כשעה נסגר הוילון.

בעוד החסידים נשארים למטה מצטערים על המראה שחזו, התקבלה ההודעה שהרבי רוצה לצאת שוב. כשנפתח הוילון חזר על עצמו שוב המחזה - הרבי תובע מהחסידים דבר מה, והם לא מצליחים להבין למה. מכל רחבי הבית כנסת, זרמו פתקים עם הצעות למה הרבי מתכוון. כשאת רובם, חברי המזכירות לא הספיקו לקרוא. גם מרחבי העולם זרמו מברקי 'פאקס', אך למרות כל ההצעות נראה שהחסידים לא זכו לרדת לסוף עומק דעת הרבי.

היו חלק מההצעות שכן התקבלו על הרבי. בכללי נראה היה, שהחסידים בכיוון. אך כשמגיעים לפרטים, הרבי מניד בראשו לשלילה. נראה היה שכוונת הרבי היתה לתיקון אחד מעניני השכונה - קראון הייטס, ואף הוכרזו על כך החלטות על ידי רב השכונה - הרב יהודה קלמן מארלו, שלחלקן הסכים הרבי. אך בפועל הרבי נשאר בתביעה שלא זכו החסידים להבינה עד היום.

בשעה 10:40 הרבי הורה לסגור את הוילון, וגם אז המשיך הרב גרונר לשאול אותו על כוונתו, כשבפועל רק ב 11:25 חזר לחדרו^[2].

כינוס השלוחים תשנ"ג

.

בשנת תשנ"ג בהתקיים ה'באנקעט' של כינוס השלוחים העולמי, החלו השערות בקרב קהל השלוחים, שהרבי יצא לעודד את שירת 'יחי אדוננו' במהלך הבאנקט.

בשעה 10:30, התחילו ההשערות על יציאת הרבי למרפסת לקבל תמיכה^[3], ובשל כך התמימים שנשארו בזאל הגדול נעמדו על מקומותיהם, והתחילו לשיר את ניגון ראש חודש כסלו.

לאחר שמונה דקות, התקבלה הידיעה שהרבי יצא למרפסת. בהתקבל הידיעה, נוצרה הסתערות: כולם הוזנקו קדימה לכיוון המרפסת, כל מי שהיה בחוץ פרץ פנימה, צלחות נשברו שולחנות עפו (להזכיר, שכל זה היה במהלך באנקט חגיגי ומכובד), וכולם התכוננו לכניסת הרבי.

לאחר ארבע דקות, יצא הרבי לקהל השלוחים והחסידים. עם יציאתו אוטומטית, הוחלפה השירה בניגון: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. הרבי עודד בראשו לחסידים, והיה מאוד 'מלכותדיק'ע' (מלכותי), הוא סקר את הקהל בעיניו. כעבור חמש דקות, הרבי התחיל לעודד בראשו בחזקה לכל הכיוונים: ימינה, שמאלה, קדימה, אחורה, למעלה ולמטה. האווריה התלהטה וחסידים תיארו את המעמד "כבשמחת תורה".^[4]

יו"ד שבט תשנ"ג

ערך מורחב – סאטלייט#היסטוריה#י' שבט תשנ"ג

בי' שבט תשנ"ג נערכה ב-770 התוועדות י' שבט, ששודרה על ידי לווין לרחבי העולם. השידור הראה את הרבי מעודד שירת יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד בידיו הקדושות.

כל התקשורת דיווחו בהרחבה על השידור המיוחד, והעבירו את השידור בשידור חי.

בשעה חמש אחר הצהריים, הגיעו כלל אנ"ש, לבושים בגדי שבת, ואלפים מכל ארצות הברית והעולם נכנסו ל770.

בשעה 5 נפתח הכינוס. תחלה אמר כל הקהל תהלים צ"א - לרפואת הרבי מלך המשיח. הש"צ, הרב משה טלישבסקי, אמר פסוק בפסוק וכל הקהל אחריו.

לאחר מכן נשא המנחה את דבריו.

לאחר מכן נאמו: הרב יהודה קלמן מארלו, כנציג הבד"ץ של קראון הייטס; הרב שניאור זלמן גוראריה, כנציג ועד רבני ליובאוויטש ואגודת חסידי חב"ד; הרב יצחק הנדל, שהקריא את פסק דין שהרבי הוא מלך המשיח; והרב יואל כהן שדיבר אודות החובה בפרסום משיח בעולם.

לאחר הנאומים, דיבר באמצעות מערכת הכריזה הרב יהודה לייב גרונר ואמר אשר הרבי יורד לתפילה רגילה ואין לתת שום פרשנות אחרת לעובדה שהרבי יורד. מיד לאחריו תרגם הרב חיים יהודה קרינסקי את דברי הרב גרונר לשפה האנגלית.

בשעה חמש ורבע יצא הרבי אל החדר המיוחד. הקהל החל לנגן 'אורך ימים', והורמו התריסים.

לאחר תפילת ערבית יצא הרבי אל המרפסת. הרב שניאור גוראריה בירך את הרבי לרגל יו"ד שבט, והכריז על קבלת מלכותו מחדש כמלך המשיח כשהוא מסיים בהרכזת יחי, ומיד החל הקהל לנגן יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. במשך שמונה דקות עודד הרבי את שירת היחי.

הצייר מיכל שוורץ נשא דברים, לאחר מכן חזר ר' יואל כהן את מאמר באתי לגני, הרב בערל לאזאר דיבר בשידור ישיר מרוסיה ובירך את הרבי. לאחר מכן דיבר הרב הלל פבזנר בשידור ישיר מצרפת. ולסיום, רקד הקהל בניגון "יחי".

הפעם האחרונה

קובץ:הוליון... 2.jpg

הוילון נסגר בפעם האחרונה לבינתים

הפעם האחרונה בה זכינו לראות את הרבי בפומבי מעודד את שירת היחי, הייתה ביום שישי י"ד חשוון תשנ"ד. היה זה זמן קצר לפני כניסת שבת בשעה 17:20, כשה'ביפרים' ציפצפו והודיעו: "מנחה נאו" (כלומר, עכשיו הרבי יוצא לתפילת מנחה).

לאחר התפילה, בשעה 17:40, נפתח וילון המרפסת, ולמשך חמש דקות עודד הרבי את שירת היחי. ואז, נסגר הוילון בפעם האחרונה, עד להתגלותו המיידית של הרבי^[5].