הפטרת חנה – הבדלי גרסאות

'''הפטרת חנה''' היא ההפטורה שמפטירין ביום הראשון של [[ראש השנה]], העוסק בסיפורה של חנה אמו של שמואל שהיתה עקרה, ובעקבות תפילתה במשכן זכתה ונפקדה בבן אותו היא הקדישה לה'. הקשר הפשוט בין ההפטרה לראש השנה הוא שחנה נפקדה בראש השנה, ובנוסף לכך, מוסבר בחסידות ענינים שונים שאפשר ללמוד מאופן תפילתה והביטויים המיוחדים שבתפילתה בקשר לתפילה בכלל, ולתפילות של ראש השנה בפרט{{הערה|1=[https://daat.org.il/shut/%D7%94%D7%94%D7%A4%D7%98%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%A8%D7%90%D7%A9-%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%94/ דעת - ההפטרה של ראש השנה].}}.

לאורך ההפטרה מופיעים 9 אזכרות של שם ה', וההפטרה מסתיימת במילים 'ידין אפסי ארץ ויתן עוז למלכו', היות שעבודת ראש השנה היא [[בנין המלכות]], להמשיך את תשע הספירות בספירת המלכות, ועל ידי זה 'יתן עוז למלכו'{{הערה|ליקטוי תורה נשא כה, ב. בביאור דברי הירושלמי במסכת ברכות פרק ד' הלכה ג.}}.

== בחסידות ==

[[פנינה]] רומז ל[[סטרא אחרא]]{{הערה|אור המאיר פרשת לך לך בשם הבעל שם טוב, על פי דברי הגמרא במסכת בבא בתרא "שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו"".}}, ו[[חנה]] רומזת ל[[שכינה]], וכפי שהדבר בא לידי ביטוי בשמותיהם שחנה מורה על ''''חן ה'''שם', ואילו פנינה רומזת על העשירות הגשמית, כמאמר הפסוק שהתורה 'יקרה מפנינים'{{הערה|אור התורה משפטים א'רסה. תורת מנחם חלק לח עמוד קיג.}}, והבכי והצער של חנה הוא על זה שבקדושה אין למעשיו קיום (הוא 'חי' אך אין לזה המשכיות ותולדות בעולם הזה), ואילו מעשיו הקשורים לסטרא אחרא יש להם תולדות וקיום{{הערה|תורת מנחם חלק כא עמוד י'.}}, וחנה ופניניה סותרים זה לזה היות ואהבת ה' והסטרא אחרא לא יכולים לשכון יחד בלב היהודי, כפי שבא לידי ביטוי גם בגשמיות שעם כל ילד שנולד לחנה, נפטר אחד הילדים של פנינה{{הערה|אור התורה משפטים עמוד א'רסה.}}, ולכן גם מסופר בהפטרה שחנה שמחה על כך, כיון שעל פי תורה צריך לשמוע עם 'כריתת' הבנים מהשייכות שלהם לסטרא אחרא ולפעול להעביר אותם אל צד הקדושה{{הערה|תורת מנחם חלק לח, עמוד קיד.}}.

בכייתה של חנה מורה על כך שאדם שרוצה שיהיה לו 'בית ולד' ועבודת השם שלו תועיל במשהו, צריך לעשות מעצמו כלי קיבול, והבכי הוא ביטוי של תנועת הנפש שאדם מעורר בעצמו [[ביטול]]{{הערה|תורה אור משפטים עט, א.}}.

כאשר אלקנה ניסה לרצות את חנה ולהסביר לה שבמקום שיש גילוי של בחינת 'אנכי', אין מקום לצרכים האישיים, אך חנה לא קיבלה את התנחומים כי היא היתה מחוברת לתכלית של בריאת העולם, שהוא לעשות דירה בתחתונים ושזה יהיה באופן של 'זרע אנשים' דווקא{{הערה|תורת מנחם חלק סב עמוד נז.}}.

בתפילה חנה כתוב ותתפלל '''על''' ה', ולא אל ה', היות שאכן היא המשיכה בתפילתה ממקום שהוא נעלה אפילו משם הוי'{{הערה|תורה אור משפטים עט, א.}}. דבר זה בא לידי ביטוי גם בתפילת ההודיה שאומרת 'אין קדוש כה', שמדברת על דרגה כזו שהיא הקדשוה והמובדלת והעליונה מכולם, שאין משהו שיכול לערוך אליה{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ו א, עמוד רפח.}}, וכן בביטוי 'ולא נתכנו עלילות', שעלילות ומעשי התחתונים לא נוגעים בו ולא משפיעים עליו במאומה{{הערה|אך בקרי אומרים 'ולו' היות שב[[דעת תחתון]] מעשי התחתונים כן נוגעים בו. ספר הערכים אות אל"ף עמוד קסד.}}, ובביטויים נוספים לאורך ההפטרה{{הערה|'ה' יחתו מריביו' - התבאר בלקוטי תורה נשא כה, ב. כפל הלשון 'ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן' - התבאר באור התורה דלעיל, בהוספות עמוד 103.}}.

ביטוי הנפש בא בדרך כלל באמצעות דיבור, אך כאשר כלי הדיבור לא יכול להכיל מתפרץ האדם בבכי או בצעקה, והבחינה העמוקה יותר לא יכולה להתבטא אפילו בצעקה, והיא בא לידי ביטוי רק בצעקת הלב, שפתיה נעות וקולה לא ישמע.

עלי לא חשב שהיא שיכורה, ולכן לא הפסיק אותה, אלא טען בפניה איך יכול להיות שהיא עומדת בפני השם והיא שקועה לחלוטין בצרכים שלה, כמו שיכור ששקוע בעצמו ולא שם לב היכן הוא נמצא, אך חנה ענתה לו שכאשר יהודי מבקש את צרכיו מהקדוש ברוך הוא, אין אלו סתם צרכים גשמיים, אלא זהו צורך של הנשמה, היות ולנשמה עצמה יש צורך בזה כדי שתוכל להשלים שליחותה בעולם, וזהו גם הלימוד מההפטרה לתפילות ראש השנה, שמבקשים מהקב"ה שנה טובה ומתוקה למרות שזהו יום הכתרת המלך, כי אנו לא מבקשים עבור עצמנו אלא עבור הנשמה{{הערה|ליקוטי שיחות חלק יט.}}.

אם בכל ענין בתורה יש ללמוד ממנו הוראה למעשה, כיון שהתורה היא מלשון הוראה, בוודאי מהסיפור בהפטרה זו שהגמרא עצמה מעידה עליה שיש ללמוד ממנה הלכות גדולות ("כמה הלכתא גברוותא"){{הערה|אוצר לקוטי שיחות מועדים שיחה ב' לראש השנה.}}.

 

מבקשת חנה ניתן ללמוד שאופן ה[[חינוך]] הנכון הוא 'זרע המובלע בין אנשים', לא לשאוף לחנך אותו דווקא שיצטיין או שיהיה המובחר ביותר בתחום כל שהוא, אלא דווקא שיהיה מובלע בין אנשים, וזו הדרך שמביאה להצלחה בחינוך באופן של [[שמואל הנביא|שמואל]] בדורו כ[[משה רבינו|משה]] ו[[אהרן הכהן|אהרון]] בדורם{{הערה|תורת מנחם חלק כז עמוד שמ.}}, וכן שלצורך חינוך הילדים כדאי לוותר על תועלת אישית ואפילו תועלת רוחנית כמו ראיית אלוקות בבית המקדש{{הערה|תורת מנחם חלק לח עמוד קטו. ובכח מסירות נפשה לא לעלות לרגל, ולהחליף מקומה בחינוך בנה עם "אומנת", אחר כך באה לשילה עם שמואל והשאילתהו להשם כל הימים. ו' תשרי תשל"ד, תו"מ אות י'.}}, וכן שמגיל צעיר כבר להקיף אותו בחדר הדומה ככל האפשר לבית ה' - נקי מדברים לא מתאימים, ומעוטר בדברי טהרה וקדושה כמו אותיות וספרי קודש{{הערה|תורת מנחם חלק סב עמוד סב.}}.

 

כבר מראשית התייסדותה של חסידות חב"ד, נהגו רבותינו נשיאינו עצמם לעלות לקרוא את ההפטרה בראש השנה, והעבודה של ההכנה לתקיעות החלה כבר בעת ההפטרה, שהיתה מלווה אצל כל [[רבותינו נשיאינו]] בבכיה חרישית ובקול לחש כשפעמים רבות קולם נשנק ורעד בעת אמירת ההפטרה ובניגון הטעמים{{הערה|התמים חוברת ד.}}.

[[אדמו"ר הרש"ב]] העיד על [[רבי שמואל שניאורסון (אדמו"ר המהר"ש)|אביו]] "אינני מתפיל מאמירת הפסוקים ומהתקיעות... מתפעל אני מן ההפטרה, שבעת אמירת ההפטרה נשפכו דמעותיו מן העיניים ומן האף ומכל הצינורות, ללא כל הכנות"{{הערה|תורת שלום עמוד 188.}}.

גם אצל [[הרבי]] מופיעים תיאורים רבים לאורך השנים כיצד הרבי פרץ בעת אמירת ההפטרה בבכי חסר מעצורים.