תגים

האות תגים
{{{תמונה}}}
אותיות האל"ף בי"ת
א	ב	ג	ד	ה	ו
ז	ח	ט	י	כ	ל
מ	נ	ס	ע	פ	צ
	ק	ר	ש	ת
אותיות סופיות
ך ם ן ף ץ   נקודות אָ אַ אֵ אֶ אְ   וׂ אֻ וּ אִ

התגים הם עיטורים המופיעים על חלק מהאותיות בכתב סת"ם.

בנוסף ליופי שהתיוג מוסיף לאותיות, יש לו משמעות פנימית, הן ברמה ההלכתית כפי שמסופר בגמרא שרבי עקיבא היה דורש את כתרי האותיות, והן על פי פנימיות התורה.

תיוג האותיות

האותיות בכתב סת"ם מחולקים לשלוש קבוצות:

• אותיות א, ו, כ, ל, מ, ס, פ, ר, ת (מלאכ"ת סופ"ר) - ללא תגים.
• אותיות ב, ד, ה, ח, י, ק (בד"ק חי"ה) - תג אחד.
• אותיות ג, ז, ט, נ, ע, צ, ש (שעטנ"ז ג"ץ) - שלושה תגים.

אצל חלק מהסופרים נהוג כיום לכתוב את הכתב כולו ללא תגים, ורק לאחר השלמת הכתיבה להוסיף את התגים, כשלעיתים הדבר נעשה אף לאחר הבדיקה הראשונית, כדי לחסוך את הזמן של התיוג, במקרה שימצא פסול בכתיבה וכן מטעמי נוחות.

בתיוג האותיות יש להיזהר שלא לפסול את הכתב על ידי כך שבאמצעות התגים תיגע אות אחת בחברתה, כמו כן אין להכניס תגים לתוך חללה של אות אחרת וכדומה. בנוסף יש לוודא שהתגים לא יגעו אחד בשני, ושיהיו מחוברים לאות כראוי. ישנם סופרים המשתמשים בעט ברזל מיוחד הנקרא רפידוגרף לתיוג, וישנם סופרים המהדרים לתייג עם הקולמוס עצמו.

בתיוג מזוזות ותפילין ישנם תגים מיוחדים לפי קבלה הנקראים "תגי קבלה" אותם מוסיפים לכל ארבעת האותיות של שם הוי' וכן באותיות מסויימות נוספות.

בחסידות

מקומם של התגים הוא בבינה, דבר הבא לידי ביטוי גם בצורה שלהם, כאשר האותיות עצמם מסמלים את המידות, והתג הוא צורה של קו עם נקודה בראשו המסמלים את החכמים והבינה, כשמנקודת החכמה נמשך קו הבינה.

התגים מורים על כח הצומח, וכמו שכח הצומח עולה כלפי מעלה כך צורת התגים -שעולים כלפי מעלה. וכמו שהצומח מחובר לארץ ולא יכול להתנתק ממנה, כך התגים חייבים להיות מחוברים לאותיות (בשונה מהניקוד וכדומה, שמנותק מהאותיות עצמם).

ראו גם

• טנת"א

קישורים חיצוניים

• רבי לילדים: הַסּוֹד שֶׁל הַתָּגִים • שעת סיפור
• ספר הלקוטים דא"ח צמח צדק אות ט' עמוד א'קכט