תגים

האות תגים
{{{תמונה}}}
אותיות האל"ף בי"ת
א	ב	ג	ד	ה	ו
ז	ח	ט	י	כ	ל
מ	נ	ס	ע	פ	צ
	ק	ר	ש	ת
אותיות סופיות
ך ם ן ף ץ   נקודות אָ אַ אֵ אֶ אְ   וׂ אֻ וּ אִ

התגים הם מקלות כעין צורת ז' קטנה המופיעים על חלק מהאותיות בכתב סת"ם, וכתבאו הראשונים שהם הלכה למשה מסיני.

לתגים משמעות עמוקה, הן ברמה ההלכתית כפי שמסופר בגמרא שרבי עקיבא היה דורש את כתרי האותיות, והן על פי פנימיות התורה.

מקור ההלכה

הגמרא מספרת על ר' עקיבא שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות, ומעיר על זה רבא שהקוצים הם "זיונין" שצריך לצייר על שבע האותיות שעטנ"ז ג"ץ. נחלקו הראשונים האם הכוונה לצורת זינין שצריך לצייר על ראש האותיות או שצריך לרבע לפחות 3 פינות מראשי האותיות הנ"ל, ולהלכה נפסק שצריך גם לרבע את הראשים וגם לצייר את התגים.

תיוג האותיות

האותיות בכתב סת"ם מחולקים לשלוש קבוצות:

• אותיות א, ו, כ, ל, מ, ס, פ, ר, ת (מלאכ"ת סופ"ר) - ללא תגים.
• אותיות ב, ד, ה, ח, י, ק (בד"ק חי"ה) - תג אחד.
• אותיות ג, ז, ט, נ, ע, צ, ש (שעטנ"ז ג"ץ) - שלושה תגים.

בכל אותיות אלו, אין חילוק בין אותיות פשוטות ואותיות כפופות.

אצל חלק מהסופרים נהוג כיום לכתוב את הסת"ם ללא תגים, ולהוסיפם רק לאחר השלמת הכתיבה ובדיקה הראשונית, כדי לחסוך את הזמן של התיוג, במקרה שימצא פסול בכתיבה וכן מטעמי נוחות.

בתיוג האותיות יש להיזהר בדברים רבים, שחלקם פוסלים את הסת"ם. יש לוודא שהתגים לא יגעו זה בזה, שיהיו מחוברים לאות כראוי, ושלא יכנסו לחלל אות ך' בשורה שמעליהם. ישנם סופרים המשתמשים בעט ברזל מיוחד הנקרא רפידוגרף לתיוג, וישנם סופרים המהדרים לתייג עם הקולמוס עצמו.

בתיוג מזוזות ותפילין ישנם תגים מיוחדים לפי קבלה הנקראים "תגי קבלה" אותם מוסיפים לכל ארבעת האותיות של שם הוי', וכן באותיות מסויימות נוספות.

בחסידות

התגים רומזים לדרגת התורה הנעלית שאינה יכולה להתגלות אפילו לגדולי ישראל, ורק נשמות נעלות ביותר כמו רבי עקיבא יכולות לגלות את התעלומות הצפונות בהן. עם זאת, על ידי השבח שמשבחים את הקב"ה, מתעלים לדרגה כזו ממנה אפשר להמשיך את גילוי בחינת הכתרים הללו.

מקומם של התגים הוא בבינה, דבר הבא לידי ביטוי גם בצורה שלהם, כאשר האותיות עצמם מסמלים את המידות, והתג הוא צורה של קו עם נקודה בראשו המסמלים את החכמים והבינה, כשמנקודת החכמה נמשך קו הבינה.

התגים מורים על כח הצומח, וכמו שכח הצומח עולה כלפי מעלה כך צורת התגים -שעולים כלפי מעלה. וכמו שהצומח מחובר לארץ ולא יכול להתנתק ממנה, כך התגים חייבים להיות מחוברים לאותיות (בשונה מהניקוד וכדומה, שמנותק מהאותיות עצמם).

קבוצות האותיות בעלות התגים

בענינם של חלוקת האותיות ל-3 קבוצות בעלות תגים, מופיעים בחסידות שני ביאורים:

א. אותיות האל"ף בי"ת הם המידות, והחלוקה הפנימית בתוכן תואמת לג' הבחינות הכלליות שבמדות - חסד דין ורחמים. החלוקה המקובלת היא: מלאכ"ת סופ"ר - חסד, שעטנ"ז ג"ץ - גבורה, בד"ק חי"ה - תפארת.

ב. אוכ"ל מספר"ת ובד"ק חי"ה הן בכלים דאו"א (חכמה ובינה) דתהו, ושעטנ"ז ג"ץ הן במידות דתהו. לפי ביאור זה מתאים גם המספר הכולל של האותיות שבקבוצות, כאשר בשתי הקבוצות הראשונית יש ט"ו אותיות (כי חכמה ובינה הן י-ה, שמספרן 15) ובחלוקה השלישית ז' אותיות (כי המדות הן שבע). עניין זה מרומז בשיעור החלות דלחם הפנים שאורכן 10 טפחים ורוחבן 5 (כנגד שתי הקבוצות הראשונות), וגבהן 7 אצבעות (כנגד 7 האותיות דשעטנ"ז ג"ץ).

מכיון ששורש האותיות שעטנ"ז ג"ץ הוא בז' תחתונות דתהו (שבהם היתה השבירה) הן רומזות על גבורות ודינים, דבר המתבטא גם בכך שצירופן הוא שט"ן ע"ז ג"ץ (שלושה ענינים המורים על גבורות ודינים). באותיות אלו גופא עיקר הגבורות והדינים הוא באות ז' כי היא השניה שבהן על פי סדר הא"ב, ונמצא שהיא כנגד מדת הגבורה (המדה השניה).

ראו גם

• טנת"א

קישורים חיצוניים

• רבי לילדים: הַסּוֹד שֶׁל הַתָּגִים • שעת סיפור
• ספר הלקוטים דא"ח צמח צדק אות ט' עמוד א'קכט
• למה יש "כתרים" על האותיות של ספר התורה?