שבא

שב"א
אותיות האל"ף בי"ת
א	ב	ג	ד	ה	ו
ז	ח	ט	י	כ	ל
מ	נ	ס	ע	פ	צ
	ק	ר	ש	ת
אותיות סופיות
ך ם ן ף ץ   נקודות אָ אַ אֵ אֶ אְ   וׂ אֻ וּ אִ

שְבָא (שוו"א) הוא אחת מעשרת סימני הניקוד בלשון הקודש, המשמש כעיצור בסיום הברה סגורה (שבא נח), או חצי תנועה בפתיחה לתנועה (שבא נע), והוא מסומן כשתי נקודות המוצבות זו מעל זו בצורה אנכית מתחת לאות.

בתורת החסידות, מקביל השבא לספירת הגבורה (מתאים בעיקר עם שבא נח, שענינו עצירה).

שם הניקוד

בלוח האל"ף בי"ת שהדפיס הרבי בפתיחה לסידור תהלת השם מופיעים גם סימני הניקוד, וביניהם הניקוד 'שב"א', באות ב' ולא כפי המקובל בלוחות הנפוצים לכתוב זאת בוא"ו (שווא).

במענה ליהודי ששאל על כך את הרבי, השיב לו הרבי שזהו בכוונת תחילה, מתאים לתוכן הפנימי של הניקוד כפי שמבואר בספרי פנימיות התורה, והרבי ציין לו את המקורות העיקריים העוסקים בכך, וכאשר קיבל הרבי מכתב מא' החסידים שכתב את שם הניקוד 'שבא', כתב לו שנהנה מכך מאוד.

סוגי השבא השונים, והחטפים

קיימים 4 סוגים: שבא נח, שבא נע, שבא מרחף, ושבא געיה.

מלבד זאת, באותיות הגרוניות (אחה"ע) במקום שאמור לבוא שבא-נע, מכיון שבהגיה המדוייקת לא ניתן להגות באות גרונים שבא-נע, האות מנוקדת בחטף, ובדרך כלל מקבלת את הניקוד הסמוך אליה. מסיבה זו, החטפים נחשבים כאחת הווריאציות של שבא, ומבטאים אותם רק באותיות גרוניות.

הרבי ציין כי ידיעת הדקדוק הוא מחוייב המציאות כדי לדעת לבטא את מילות התפילה כדבעי, והרבי ציין במיוחד את ידיעת החילוק בין שבא נח ושבא נע.

פירוט המופעים השונים של סוגי השבא והחטפים

כאשר השבא מצוי בסוף הברה, הוא שבא-נח.

במצבים הבאים, השבא נע:

	סימנים לזכירה	המשמעות	דוגמה
א	א - ראש מילה	בתחילה מילה, שבא יהיה שבא נע	שְׁמִיעָה - השבא על הש' הוא שבא נע
ב	השני (ב) מבין שני שבאים	כאשר יש שני שבאים ברצף, הראשון יהיה שבא נח והשני שבא נע	יִשְׁמְעוּ - השבא על הש' הוא שבא נח, השבא על המ' הוא שבא נע
ג	אחרי תנועה גדולה	אחרי תנועה גדולה, שבא יהיה שבא נע	שָמְעוּ - מאחר שהאות מ' מגיעה לאחר ש' עם תנועה גדולה (קמץ), השבא תחתיה הוא שבא נע
ד	תחת דגש	תחת אות דגושה, השבא יהיה שבא נע	לִמְּדוּ - באות מ' יש דגש תבניתי (מפני שהיא בבניין פִּעֵל הכבד), ולכן השבא תחתיה הוא שבא נע ולא שבא נח (למעשה, הוא שבא מרחף)
ה	הללויה!	כאשר יש שתי אותיות זהות ברצף, השבא על האות הראשונה יהיה שבא נע (ההיגיון: כדי להקל על ההגייה)	במילה הַלְלוּיָה לדוגמא יש שתי ל' ברצף, ולכן השבא על הל' הראשונה מוכרח להיות שבא נע (כדי לראות עד כמה זה לא נוח, יש לנסות להגות אותו כשבא נח)

שבא מרחף: שבא שנובע מחיטוף של תנועה גדולה. הוא נהגה כשבא-נח, אך מתפקד כשבא-נע. כך למשל, לא יבוא דגש קל אחריו.

שבא געיה: שבא נע המופיע יחד עם מתג, הנהגה כמו תנועה לכל דבר.

בתורת החסידות

בתיקוני זוהר מציין שהשבא הוא בחינת גבורה, ומייסד זאת על לשון הפסוק "כִּי בָאֵ"שׁ נִשְׁפָּט" (בא"ש אותיות 'שב"א').

רבי לוי יצחק מציין שנדב ואביהו אף שהם בני אהרון שענינו חסד, הם עצמם בחינת 'אף' וגבורה (הגימטריא של 'נדב ואביהו' הוא 81, כמניין 'אף').

הברה בפני עצמה

כיון שהשבא לעולם לא יכול להופיע לבד, אלא רק בצירוף לתנועה נוספת, נקרא הוא 'עבד עבדים'.

בשונה ממה שניסו מדקדקים שונים לטעון שהשבא אין לו הברה בפני עצמו כלל, הרבי שולל דעה זאת לחלוטין כיוון שהיא סותרת את מה שרואים בחוש שגם אות המנוקדת בשבא בלבד - יש לה הברה, אלא שאינה יכולה להופיע כתנועה בלבד, ולכן נקרא עבד עבדים.

הרבי גם הסביר את הסיבה לכך שלמרות שעל פי פשט מקומו של השבא הוא בסוף הנקודות, כיון שעל פי קבלה מתאים יותר שיופיע אחרי הסגול, ומכיון שאפשר להסביר גם בדרך הפשט מדוע מציבים אותו אחרי הסגול, כיון שהוא יכול לבוא כחטף עם אחד מהנקודות קמץ / פתח / סגול, בלוח הנקודות שבסידור תהילת השם הוא נקבע דווקא שם.

פולמוס סימון השבא נע בסידורים החדשים

ערך מורחב – דקדוק, סידור תהלת השם

בסידור תהילת השם שנדפס על ידי הרבי, מסומן ההבדל בין שבא-נח לשבא נע, באמצעות כוכבים המופיעה מעל אות שצריך להגות אותה כשבא נע.

כוכביות אלו נעתקו מהסידור 'סדר העבודה' ממנו נסדר הסידור (עם התיקונים המתבקשים לנוסח שסידר אדמו"ר הזקן), וכפי עדות הרבי, לא הספיקו להגיה זאת כדבעי.

בשנת תשל"ח יצאה לאור מהדורה חדשה של הסידור בהוראת הרבי ותוקנו למעלה ממאה טעויות שונות, אך סימון הכוכביות נשאר כמו בהוצאה הקודמת.

בשנת תשנ"ט סניף קה"ת כפר חב"ד הוציא לאור מהדורה חדשה של הסידור שבשונה מדפוסים קודמים (שהיו מהדורות צילום) - הוקלד מחדש, הוספו הערות ומנהגים והוכנסו תיקונים שונים (כולל שינוי מיקום של קטעי התפילה השונים ועוד).

בין השינויים העיקריים שנעשו, היה סימון מחודש של כל סימוני השבא-נע, אשר בכל המהדורות שיצאו לאור קודם לכן סומנו כפי שיטת ר' זלמן הענא (הרז"ה), ואילו המהדירים החליטו ששיטתו אינה מקודשת והרבי לא סמך עליה את ידו, והחליטו לסמן בשיטה אחרת, שלדעתם מדוייקת ונכונה יותר.

דבר זה עורר פולמוס רחב בכלל הבימות התורניות, כאשר במשך שבועות ארוכים כל צד ניסה להביא ראיות ולצדד בשיטתו, כאשר אחת ההוכחות העיקריות של צד המתנגדים לשינויים היה מענה של הרבי בעצמו בנוגע לציון השבא בסידור, שהוא משתמט מלעשות שינויים במה שכבר נקבע ונהוג זמן רב, מלבד במקומות שברור בצורה מוחלטת שמדובר בטעות.

קישורים חיצוניים

• אברהם שטראקס, לימוד הקריאה לפי המסורה, ביאור שיטת הרבי בנוגע לשבא, בתוך הערות וביאורים אהלי תורה י"א ניסן תשפ"ב עמוד 301