ספר תורה הכללי – הבדלי גרסאות

כפי שהוזכר הרבי מסר את האחריות לכתיבת ספר התורה לאחדות נשי ובנות ישראל ל[[בית רבקה]], שהחלו בכתיבת הספר ב[[ו' תשרי]]. את מעגל המשתתפים הרחיב הרבי לכל אלו ה"מסייעים" לבית רבקה, גם כאלו שמסייעים בקניית האות. ואכן מוסדות בית רבקה ברחבי העולם ובעיקר בארץ הקודש{{הערה|בנות בית רבקה בארץ הקודש רשמו 200,000 אותיות מתוך ספר התורה. בעקבות הצלחתן ביקש הרב [[שמואל חפר]] שכתיבת ספר התורה השני של בית רבקה תיערך בארץ הקודש, והרבי הסכים לכך]].}} רשמו יהודים כמספר האותיות בספר התורה בתקופת זמן של חצי שנה, וסיימו את ספר התורה ב[[ד' ניסן]]{{הערה|התכנון המקורי היה לסיים את ספר התורה ב[[י"א ניסן]] יום הולדתו ה'''80''' של הרבי שחל בשנו זו ביום ראשון המתאים לחגיגות ב[[ארה"ב]], אך הרבי שלל תכנון זה מצד הסיבה שספר התורה קובע 'ברכה' לעצמו, ולכן נקבע הסיום ליום ראשון שבוע קודם - ד' ניסן.}}.

בד' תשרי - למחרת התחלת כתיבת ספר התורה הראשון - דיווח הרב דוד רסקין לרבי על מקומות נוספים ברחבי העולם שהודיעו להם על המבצע. כמענה אמר לו הרבי שבמקומות רבים הבינו שעליהם לכתוב ספר תורה לעצמם. ומכאן ואילך חזר הרבי והדגיש שהמטרה אינה לכתוב ריבוי ספרי תורה, אלא לאחד את כל עם ישראל תחת מספר מצומצם ככל האפשר של ספרי תורה, ועל כן ביקש הרבי שמי שעדיין לא התחיל בכתיבה יצטרף לוועדות המתעסקות כבר בכתיבה, ולא יכתוב לעצמו. כתוצאה מכך נוצרו שלשה וועדים מרכזיים שהמשיכו לאורך השנים בכתיבת ספרי התורה: הוועד של ישיבות תומכי תמימים בראשות הרב דוד רסקין, הוועד של מוסדות בית רבקה בראשות הרב לימא מינקוביץ' בארה"ב והרב [[שמואל חפר]] באה"ק, והוועד של אה"ק בראשות שלוחי הרבי ל[[חיפה]] והקריות.