משה ובר: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־13:00, 24 ביולי 2020

המונח "משה ובר" מפנה לכאן. לערך העוסק במנכ"ל ארגון כולל תורה, ראו משה ובר (דנייפרובטרובסק).

הרב משה ובר (ה' בכסלו תרע"ד 1913 - י"ח באדר א' תש"ס 2000) היה מראשי ישיבות "חת"ם סופר" ו"אוהל משה", מחזיר בתשובה וזקן משפיעי חב"ד בארץ הקודש. נצר לשושלת אדמו"רים ורבנים, בראשם הישמח משה מסאטמר - אבי שושלת חסידות סאטמר. חוזרים בתשובה רבים ראו בו את אביהם הרוחני.

תולדות חיים

הרב משה ובר נולד בה' כסלו תרד"ע בירושלים שבין החומות לאביו רבי פנחס לייבוש, תלמיד של רבי חיים מבריסק, ולאמו מרת חווה. השם "משה" הוענק לו על שם זקנו, בעל ה"ישמח משה" מאוהעל, הונגריה. בהיותו בן שנתיים התייתם מאביו, שחלה במחלת הטיפוס, לאחר שעזר לחולים שלקו במחלה זו ודאג לכל מחסורם במסירות נפש. בגיל צעיר נכנס ללמוד בישיבת תורת אמת בשכונת מאה שערים בירושלים^[1]. על פי הוראתו של אדמו"ר הריי"צ, התמנה בעודו צעיר לימים, לתפקיד משפיע בישיבה. לפני המינוי, בעת ביקורו בארץ ישראל בשנת תרפ"ט, פגש אדמו"ר הריי"צ ברב ובר, ועמד על טיבו. מאז נקשרה נפשו של ר' משה באדמו"ר הריי"צ, והוא היה כותב לו מכתבים ומקבל תשובות.

התוועדויותיו עם תלמידי הישיבה הפכו עד מהרה לשם דבר ורבים נועצו בו. התייחד במסירת שיעורים בספר התניא. הוא תבע מתלמידיו שלמות רוחנית, והעמיד אלפי תלמידים בשיטה ייחודית זו. רבים מחסידי חב"ד ראו בו כמי שמגלם בקומתו הרוחנית את מדרגת הבינוני הנשגבת, כפי שהיא מבוארת בספר התניא, ויש הטוענים שהרבי העיד עליו בפירוש שהוא בינוני.

עם הסתלקותו של האדמו"ר הריי"צ, קיבל עליו רבי משה ובר את נשיאותו של הרבי, שמינה אותו ל"משפיע" לקהל חסידי חב"ד בירושלים. הרבי הרבה להתבטא בשבחו של הרב ובר, ובעת ביקורו הראשון בחצרו, בשנת תשי"ז, שלח הרבי מליובאוויטש את מזכירו האישי, הרב בנימין קליין, על מנת שיקבל את פניו בשדה התעופה. הפעם הבאה שהיה אצל הרבי היה בשנת תשמ"א ואחר כך בשנים תשד"מ, תשמ"ז ותשמ"ט. למרות שלא ביקר הרבה אצל הרבי, הקשר שלו עם הרבי, היה קרוב ואמיץ.

זכה לקבל באופן תדיר, מענות מהרבי, בנושאים פרטיים וכלליים. כשביקר אצל הרבי בשנת תשמ"א, הביא לרבי את ספרו 'ירים משה' על התורה. הרבי התעניין בספר ונהנה ממנו מאוד ואף אמר "אין צורך עוד להתווכח עם מתנגדים, רק תראה להם את הספר שלך".

ביחידות של הרב שמעון יעקובוביץ, שהיה ממושפעיו הקרובים ושימש כמשגיח לצידו בישיבת תורת אמת בירושלים, התבטא הרבי כלפי ר' משה כי "אפילו הגבורה שבגבורה שלו, היא חסד שבחסד".

מסופר שהרבי אמר ליהודי ביחידות, שאם יש לו חסיד אחד בירושלים הרי הוא הרב ובר.

הערכה

נוסף על גדלותו התורנית, היה הרב ובר מקורב לגאוני ואדמו"רי ירושלים בדורו, שגילו כלפיו הערכה עמוקה. כאשר חלה בצעירותו בדלקת ריאות קשה, הכריז רבה של העדה החרדית בירושלים, רבי יוסף צבי דושינסקי, על קיום תענית ב"כולל" שבראשותו והוסיף לו את השם "חיים". חיבה מיוחדת חש כלפיו האדמו"ר רבי שלמה מזוויהל, שאף שלח את נכדיו ללמוד עמו בחברותא. במשך שנים לא ידע איש, שה"כולל" לאברכים שניהל רבי משה ובר, מתוקצב ישירות ידי הרבי מזוויהל.

הרב ובר שמר על קשר אישי קרוב עם מנהיגי היהדות החרדית מכל הזרמים, בהם האדמו"ר רבי יואל מסאטמר, פוסק ההלכה הליטאי הרב שלמה זלמן אוירבך, מנהיג העדה החרדית הרב יצחק יעקב וייס, הדיין הרב משה הלברשטאם. האדמו"ר מתולדות אהרן, הרב דוד קאהן, היה תלמידו בלימודי תורת החסידות.

פועלו

הרב ובר התייחד והתפרסם בזכות מידת החסד שאפיינה אותו. את כל כולו נתן עבור הזולת. ביתו בן שני החדרים בשכונת בתי אונגרין בירושלים, שזכה לכינוי "מלון ובר", נודע כפתוח לרווחה לחסרי בית ומרי נפש. אף רעייתו, הרבנית מרים, עמדה לימינו והכינה אוכל עבור האורחים הרבים. רבי משה ובר היה מכתת רגליו למרחקים על מנת לסייע לאנשים במצוקה.

בתחילת שנות הכ"פים, הקים הרב ובר, יחד עם הרב יהודה דייטש מירושלים, את "המרכז לשיעורי תורה לנוער ולמבוגרים". במסגרת הרשת, שהיתה מחלוצות עולם התשובה בישראל, העבירה קבוצת רבנים מכל רחבי הארץ, שיעורים בפני בני נוער ומבוגרים בערי הפריפריה, במעברות ובמושבות. הרב ובר עצמו נהג לנדוד מדי יום לערי השדה, על מנת להעביר חלק מהשיעורים^[2].

לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר הכותל המערבי הוחזר לידיים יהודיות, הקים הרב ובר, בהוראת הרבי, את הדוכן להנחת תפילין הפועל מאז ועד היום ברחבת הכותל המערבי, שמאות יהודים מניחים בו תפילין מדי יום. הרב ובר עצמו היה נוהג להקדיש שעות רבות במשך היום, על מנת להניח תפילין עם באי הכותל, ואף לשמור עימם על קשר. רבים מאלו פנו אליו כדי לקבל ממנו הדרכה צמודה בענייניהם האישיים.

כאשר החלו גורמים שונים לעודד את העלייה להר הבית, עמד הרב ובר על המשמר, במטרה לבלום את התופעה, שבה ראה חילול הקודש. הוא התבסס על פסקי הלכה הרואים בעליה להר הבית בזמן הזה איסור כרת. הוא הציב שלט המזהיר על איסור העליה להר, ואף הציב שומרים שיפקחו על כך, אותם מימן גם הרב שלמה זלמן אוירבך^[3].

במשך מספר שנים החל מחג הפסח תשכ"ט יצא הרב ובר ועימו קבוצה מחסידי חב"ד מירושלים למרחק רב מהעיר, הם חזרו ברגל רק לאחר כניסת החג, וזאת לפי הוראה שהגיעה מהרבי שהיות ויש אפשרות להקריב קרבן פסח, יש חשש כרת להיות בירושלים בערב פסח^[4].

מורשתו

בין התלמידים שהוחזרו על ידו בתשובה, נמנים דמויות מוכרות בציבור החרדי והישראלי.

הרב ובר היה חשוך ילדים. עם זאת, רבים מתלמידיו רואים בו מעין אב רוחני. אחיו היה הרב זלמן ובר ראש ישיבת פרשבורג. גיסו היה הרב עמרם בלוי מנהיג נטורי קרתא, שהיה נשוי עם אחותו של הרב ובר.

בחורף תש"ס חלה הרב משה ובר. למרות זאת, התאמץ להתמיד בסדר יומו, שכלל קבלת קהל עמוסה, הנחת תפילין עם מקורבים ברחבת הכותל המערבי ומסירת שיעורים בישיבות שבראשן עמד. השתדל בכל מאודו להסתיר את סבלו מעיניהם של הפוקדים את מעונו, אף אם הדבר עלה לו במאמץ רב.

ביום ח"י באדר ה'תש"ס השיב את נשמתו, לקול בכיותיהם של המוני תלמידיו. הוא נטמן לצד אמו, בסמוך ל"חלקת הרבנים" בהר המנוחות שבירושלים.

ספריו

"ירים משה" - על חמישה חומשי תורה ומסכתות הש"ס.
"ילקוט אמונה ובטחון" - פרקים ביסודות האמונה היהודית.
"שמעו ותחי נפשכם" - לקט הוראות למעשה לפי סדר פרשיות השבוע.

קישורים חיצוניים

ילדוּת בצל גדלוּת ● אריה ארליך-ובר על האיש שליווה את ילדותו - באתר ט"ז אדר תשע"ו

הערות שוליים

↑ זאת בעוד ששאר אחיו התחנכו בישיבת עץ חיים בשכונת מחנה יהודה.
↑ אחד הרבנים שצורפו על ידו למסירת השיעורים, הוא הרב ראובן אלבז שלימים הקים את ישיבת "אור החיים", המיועדת לחוזרים בתשובה.
↑ לפי עדות חתנו, הרב זלמן נחמיה גולדברג, ברעיון לאריה ארליך, עיתון משפחה, י"ח מנחם אב תשע"ז.
↑ בשנת תשל"ה אמר הרבי שאין צורך לעשות כך, ואכן בשנים הבאות זה לא נעשה. ראה בערך קרבן פסח בהרחבה

[1] זאת בעוד ששאר אחיו התחנכו בישיבת עץ חיים בשכונת מחנה יהודה.

[2] אחד הרבנים שצורפו על ידו למסירת השיעורים, הוא הרב ראובן אלבז שלימים הקים את ישיבת "אור החיים", המיועדת לחוזרים בתשובה.

[3] לפי עדות חתנו, הרב זלמן נחמיה גולדברג, ברעיון לאריה ארליך, עיתון משפחה, י"ח מנחם אב תשע"ז.

[4] בשנת תשל"ה אמר הרבי שאין צורך לעשות כך, ואכן בשנים הבאות זה לא נעשה. ראה בערך קרבן פסח בהרחבה

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{מפנה|משה ובר|מנכ"ל ארגון [[ארגון כולל תורה (אירופה)|כולל תורה]]|משה ובר (דנייפרובטרובסק)}}
 [[קובץ:ר' משה ובר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב משה ובר]]
-הרב '''משה ובר''' ([[ה' בכסלו]] [[תרע"ד]] 1913 - [[י"ח באדר]] א' [[תש"ס]] 2000) היה מראשי [[ישיבה|ישיבות]] "חת"ם סופר" ו"אוהל משה", [[חזרה בתשובה|מחזיר בתשובה]] וזקן [[משפיע|משפיעי]] [[חב"ד]] ב[[ארץ ישראל]]. נצר לשושלת [[אדמו"ר]]ים ורבנים, בראשם ה[[משה טייטלבוים (מאוהל)|ישמח משה]] - אבי שושלת [[חסידות סאטמר|סאטמר]]. חוזרים בתשובה רבים ראו בו את אביהם הרוחני.
+הרב '''משה ובר''' ([[ה' בכסלו]] [[תרע"ד]] 1913 - [[י"ח באדר]] א' [[תש"ס]] 2000) היה מראשי [[ישיבה|ישיבות]] "חת"ם סופר" ו"אוהל משה", [[חזרה בתשובה|מחזיר בתשובה]] וזקן [[משפיע|משפיעי]] [[חב"ד]] ב[[ארץ הקודש]]. נצר לשושלת [[אדמו"ר]]ים ורבנים, בראשם ה[[משה טייטלבוים (מאוהל)|ישמח משה]] מסאטמר - אבי שושלת [[חסידות סאטמר]]. חוזרים בתשובה רבים ראו בו את אביהם הרוחני.
 ==תולדות חיים==
-[[קובץ:ובר אצל הרבי.png|שמאל|ממוזער|250px|עובר לפני הרבי במעמד [[חלוקת דולרים]] שהתקיימה לאחר [[הנחת אבן הפינה להרחבת 770]], לצידו נראה תלמידו [[עידו יצחק ארליך-וובר]]]]
+[[קובץ:ובר אצל הרבי.png|שמאל|ממוזער|250px|עובר לפני הרבי במעמד [[חלוקת דולרים]] שהתקיימה לאחר [[הנחת אבן הפינה להרחבת 770]], לצידו נראה תלמידו ר' [[עידו יצחק ארליך-וובר]]]]
-הרב משה ובר נולד בה' כסלו תרע"ד בירושלים שבין החומות לרבי פנחס לייבוש, תלמיד של רבי [[חיים מבריסק]], ומרת חווה. השם "משה" הוענק לו על שם זקנו, בעל ה"ישמח משה" מאוהעל, הונגריה. בהיותו בן שנתיים התייתם מאביו, שחלה במחלת הטיפוס, לאחר שסעד חולים שלקו במחלה זו ודאג לכל מחסורם. בגיל צעיר נכנס ללמוד בישיבת תורת אמת של [[חסידות חב"ד|חב"ד]], בשכונת [[מאה שערים]] בירושלים, (זאת בעוד שאר אחיו התחנכו בישיבת עץ חיים בשכונת מחנה יהודה.) בישיבת תורת אמת השלים את ידיעותיו ב[[תלמוד]] ובפוסקים, ובלימוד ספרי [[חסידות חב"ד]]. על פי הוראתו של האדמו"ר [[הריי"צ]], התמנה בעודו צעיר לימים, לתפקיד "[[משפיע]]" בישיבה. לפני המינוי, בעת ביקורו בארץ ישראל בשנת [[תרפ"ט]] 1929, פגש ה[[אדמו"ר הריי"צ]] ברב ובר, ועמד על טיבו. מני אז נקשרה נפשו של התלמיד ברבו, והשניים עמדו בקשרי מכתבים.
+הרב משה ובר נולד ב[[ה' כסלו]] [[תרע"ד|תרד"ע]] ב[[ירושלים]] שבין החומות לאביו רבי פנחס לייבוש, תלמיד של רבי [[חיים מבריסק]], ולאמו מרת חווה. השם "משה" הוענק לו על שם זקנו, בעל ה"ישמח משה" מאוהעל, הונגריה. בהיותו בן שנתיים התייתם מאביו, שחלה במחלת הטיפוס, לאחר שעזר לחולים שלקו במחלה זו ודאג לכל מחסורם ב[[מסירות נפש]]. בגיל צעיר נכנס ללמוד בישיבת [[תורת אמת]] בשכונת [[מאה שערים]] בירושלים{{הערה|זאת בעוד ששאר אחיו התחנכו בישיבת עץ חיים בשכונת מחנה יהודה.}}. על פי הוראתו של אדמו"ר [[הריי"צ]], התמנה בעודו צעיר לימים, לתפקיד [[משפיע]] בישיבה. לפני המינוי, בעת ביקורו בארץ ישראל בשנת [[תרפ"ט]], פגש [[אדמו"ר הריי"צ]] ברב ובר, ועמד על טיבו. מאז נקשרה נפשו של ר' משה ב[[אדמו"ר הריי"צ]], והוא היה כותב לו מכתבים ומקבל תשובות.
-[[התוועדות| התוועדויותיו]] עם תלמידי הישיבה הפכו עד מהרה לשם דבר ורבים נועצו בו. התייחד במסירת שיעורים בספר ה[[תניא]], הנחשב לספר היסוד של [[חסידות חב"ד]]. הוא תבע מתלמידיו שלמות רוחנית, והעמיד אלפי תלמידים בשיטה ייחודית זו. רבים מחסידי חב"ד ראו בו כמי שמגלם בקומתו הרוחנית את מדרגת ה[[בינוני]] הנשגבת, כפי שהיא מבוארת ב[[ספר התניא]], ויש הטוענים שהרבי העיד עליו בפירוש שהוא בינוני..
+[[התוועדות| התוועדויותיו]] עם תלמידי הישיבה הפכו עד מהרה לשם דבר ורבים נועצו בו. התייחד במסירת שיעורים בספר ה[[תניא]]. הוא תבע מתלמידיו שלמות רוחנית, והעמיד אלפי תלמידים בשיטה ייחודית זו. רבים מחסידי חב"ד ראו בו כמי שמגלם בקומתו הרוחנית את מדרגת ה[[בינוני]] הנשגבת, כפי שהיא מבוארת ב[[ספר התניא]], ויש הטוענים שהרבי העיד עליו בפירוש שהוא בינוני.
-עם [[הסתלקות]]ו של האדמו"ר הריי"צ, קיבל עליו רבי משה ובר את מרותו של [[הרבי]], שמינה אותו ל"משפיע" הראשי לקהל חסידי חב"ד בירושלים. הרבי הרבה להתבטא בשבחו של הרב ובר, ובעת ביקורו הראשון בחצרו, בשנת [[תשי"ז]], שלח הרבי מליובאוויטש את מזכירו האישי, הרב [[בנימין קליין]], על מנת שיקבל את פניו בשדה התעופה. הפעם הבאה שהיה אצל הרבי היה בשנת [[תשמ"א]] ואחר כך ב[[תשד"מ]], [[תשמ"ז]] ו[[תשמ"ט]]. למרות שלא ביקר הרבה, הרי הקשר עם הרבי, היה קרוב ואמיץ.
+עם [[הסתלקות]]ו של האדמו"ר הריי"צ, קיבל עליו רבי משה ובר את נשיאותו של [[הרבי]], שמינה אותו ל"משפיע"  לקהל חסידי חב"ד בירושלים. הרבי הרבה להתבטא בשבחו של הרב ובר, ובעת ביקורו הראשון בחצרו, בשנת [[תשי"ז]], שלח הרבי מליובאוויטש את מזכירו האישי, הרב [[בנימין קליין]], על מנת שיקבל את פניו בשדה התעופה. הפעם הבאה שהיה אצל הרבי היה בשנת [[תשמ"א]] ואחר כך בשנים [[תשד"מ]], [[תשמ"ז]] ו[[תשמ"ט]]. למרות שלא ביקר הרבה אצל הרבי, הקשר שלו עם הרבי, היה קרוב ואמיץ.
 זכה לקבל באופן תדיר, מענות מהרבי, בנושאים פרטיים וכלליים. כשביקר אצל הרבי בשנת [[תשמ"א]], הביא לרבי את ספרו 'ירים משה' על התורה. הרבי התעניין בספר ונהנה ממנו מאוד ואף אמר "אין צורך עוד להתווכח עם [[מתנגדים]], רק תראה להם את הספר שלך".
-ב[[יחידות]] עם הרב [[שמעון יעקובוביץ]], שהיה ממושפעיו הקרובים ושימש כ[[משגיח]] לצידו בישיבת [[תורת אמת]] בירושלים, התבטא [[הרבי]] כלפי ר' משה כי "אפילו הגבורה שבגבורה שלו, היא חסד שבחסד".
+ב[[יחידות]] של הרב [[שמעון יעקובוביץ]], שהיה ממושפעיו הקרובים ושימש כ[[משגיח]] לצידו בישיבת [[תורת אמת]] בירושלים, התבטא [[הרבי]] כלפי ר' משה כי "אפילו הגבורה שבגבורה שלו, היא חסד שבחסד".
+מסופר שהרבי אמר ליהודי ב[[יחידות]], שאם יש לו חסיד אחד בירושלים הרי הוא הרב ובר.
 ===הערכה===
 [[קובץ:משה ובר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב ובר, לשמאלו תלמדו [[עידו יצחק ארליך-וובר]]]]
-נוסף על גדלותו התורנית, היה רבי משה ובר מקורב לצדיקי [[ירושלים]] בדורו, שגילו כלפיו הערכה עמוקה. כאשר חלה בצעירותו ב[[דלקת ריאות]] קשה, הכריז רבה של [[העדה החרדית]] בירושלים, רבי [[יוסף צבי דושינסקי]], על קיום תענית ב"כולל" שבראשותו והוסיף לו את השם "חיים". חיבה יתירה רחש כלפיו האדמו"ר רבי שלמה מ[[חסידות זוויהל|זוויהל]], שאף שלח את נכדיו ללמוד עמו ב[[חברותא]]. במשך שנים לא ידע איש, שה"כולל" לאברכים שניהל רבי משה ובר, מתוקצב ישירות ידי הרבי מזוויהעל.
+נוסף על גדלותו התורנית, היה הרב ובר מקורב לגאוני ואדמו"רי [[ירושלים]] בדורו, שגילו כלפיו הערכה עמוקה. כאשר חלה בצעירותו ב[[דלקת ריאות]] קשה, הכריז רבה של [[העדה החרדית]] בירושלים, רבי [[יוסף צבי דושינסקי]], על קיום תענית ב"כולל" שבראשותו והוסיף לו את השם "חיים". חיבה מיוחדת חש כלפיו האדמו"ר רבי שלמה מ[[חסידות זוויהל|זוויהל]], שאף שלח את נכדיו ללמוד עמו ב[[חברותא]]. במשך שנים לא ידע איש, שה"כולל" לאברכים שניהל רבי משה ובר, מתוקצב ישירות ידי הרבי מזוויהל.
-הרב ובר שמר על קשר אישי קרוב עם מנהיגי היהדות החרדית מכל הזרמים, ובהם האדמו"ר רבי [[יואל מסאטמר]], פוסק ההלכה הרב [[שלמה זלמן אוירבך]], מנהיג [[העדה החרדית]] הרב [[יצחק יעקב וייס]], והדיין הרב [[משה הלברשטאם]]. האדמו"ר מ[[תולדות אהרן]], הרב [[דוד קאהן]], היה תלמידו בלימודי [[תורת החסידות]].
+הרב ובר שמר על קשר אישי קרוב עם מנהיגי היהדות החרדית מכל הזרמים, בהם האדמו"ר רבי [[יואל מסאטמר]], פוסק ההלכה הליטאי הרב [[שלמה זלמן אוירבך]], מנהיג [[העדה החרדית]] הרב [[יצחק יעקב וייס]], הדיין הרב [[משה הלברשטאם]]. האדמו"ר מ[[תולדות אהרן]], הרב [[דוד קאהן]], היה תלמידו בלימודי [[תורת החסידות]].
 ==פועלו==
-רבי משה ובר התייחד והתפרסם בזכות מידת ה[[חסד]] שאפיינה אותו. את כל כולו נתן עבור הזולת. ביתו בן שני החדרים בשכונת [[בתי אונגרין]] בירושלים, שזכה לכינוי "מלון ובר", נודע כפתוח לרווחה לחסרי בית ומרי נפש. אף רעייתו, הרבנית מרים, עמדה לימינו והכינה מטעמים עבור האורחים הרבים. רבי משה ובר היה מכתת רגליו למרחקים על מנת לסייע לאנשים במצוקה.
-בתחילת שנות השישים של המאה העשרים, הקים הרב ובר, יחד עם הרב יהודה דייטש מירושלים, את "המרכז לשיעורי תורה לנוער ולמבוגרים". במסגרת הרשת, שהיתה חלוצת עולם התשובה בישראל, העבירה קבוצת רבנים מכל רחבי הארץ שיעורים בתורת ישראל בפני בני נוער ומבוגרים בערי הפריפריה, במעברות ובמושבות. הרב ובר עצמו נהג לנדוד מדי יום לערי השדה, על מנת להעביר חלק משיעורי התורה. אחד הרבנים שצורפו על ידו למסירת השיעורים, הוא הרב [[ראובן אלבז]] שלימים הקים את ישיבת "אור החיים", המיועדת לחוזרים בתשובה.
+הרב ובר התייחד והתפרסם בזכות מידת ה[[חסד]] שאפיינה אותו. את כל כולו נתן עבור הזולת. ביתו בן שני החדרים בשכונת [[בתי אונגרין]] בירושלים, שזכה לכינוי "מלון ובר", נודע כפתוח לרווחה לחסרי בית ומרי נפש. אף רעייתו, הרבנית מרים, עמדה לימינו והכינה אוכל עבור האורחים הרבים. רבי משה ובר היה מכתת רגליו למרחקים על מנת לסייע לאנשים במצוקה.
-לאחר [[מלחמת ששת הימים]] כאשר [[הכותל המערבי]] הוחזר לידיים יהודיות, הקים רבי משה ובר, בהוראת הרבי מליובאוויטש, את הדוכן ל[[הנחת תפילין]] הפועל מאז ועד היום ברחבת הכותל המערבי. מאות איש מניחים בו [[תפילין]] מדי יום. רבי משה ובר עצמו נוהג היה להקדיש שעות ניכרות במשך היום, על מנת להניח [[תפילין]] עם באי הכותל, ואף לשמור עימם על המשך קשר. רבים שיחרו לפתחו על מנת לקבל ממנו הדרכה צמודה בענייניהם האישיים.
+בתחילת שנות הכ"פים, הקים הרב ובר, יחד עם הרב יהודה דייטש מירושלים, את "המרכז לשיעורי תורה לנוער ולמבוגרים". במסגרת הרשת, שהיתה מחלוצות עולם התשובה בישראל, העבירה קבוצת רבנים מכל רחבי הארץ, שיעורים בפני בני נוער ומבוגרים בערי הפריפריה, במעברות ובמושבות. הרב ובר עצמו נהג לנדוד מדי יום לערי השדה, על מנת להעביר חלק מהשיעורים{{הערה|אחד הרבנים שצורפו על ידו למסירת השיעורים, הוא הרב [[ראובן אלבז]] שלימים הקים את ישיבת "אור החיים", המיועדת לחוזרים בתשובה.}}.
-כאשר החלו גורמים שונים לעודד את העלייה ל[[הר הבית]], עמד רבי משה ובר על המשמר, במטרה לבלום את התופעה, שבה ראה חילול הקודש. הוא התבסס על פסקי הלכה הרואים בעליה ל[[הר הבית]] בזמן הזה איסור כרת. הוא הציב שלט המזהיר על איסור העליה להר, ואף הציב שומרים שיפקחו על כך, אותם מימן גם הרב [[שלמה זלמן אוירבך]]{{הערה|לפי עדות חתנו, הרב זלמן נחמיה גולדברג, ברעיון ל[[אריה ארליך]], עיתון משפחה, י"ח אב תשע"ז}}.
+לאחר [[מלחמת ששת הימים]], כאשר [[הכותל המערבי]] הוחזר לידיים יהודיות, הקים הרב ובר, בהוראת הרבי, את הדוכן ל[[הנחת תפילין]] הפועל מאז ועד היום ברחבת הכותל המערבי, שמאות יהודים מניחים בו [[תפילין]] מדי יום. הרב ובר עצמו היה נוהג להקדיש שעות רבות במשך היום, על מנת להניח [[תפילין]] עם באי הכותל, ואף לשמור עימם על קשר. רבים מאלו פנו אליו כדי לקבל ממנו הדרכה צמודה בענייניהם האישיים.
-בערב פסח תשכ"ח יצא הרב וובר ועימו קבוצה מחסידי חב"ד מירושלים למרחק רב מירושלים, הם חזרו ברגל רק לאחר כניסת החג, וזאת לפי הוראה שהגיעה מהרבי שהיות ויש אפשרות להקריב [[קרבן פסח]] יש חשש כרת להיות בירושלים בערב פסח.
+כאשר החלו גורמים שונים לעודד את העלייה ל[[הר הבית]], עמד הרב ובר על המשמר, במטרה לבלום את התופעה, שבה ראה חילול הקודש. הוא התבסס על פסקי הלכה הרואים בעליה ל[[הר הבית]] בזמן הזה איסור [[כרת]]. הוא הציב שלט המזהיר על איסור העליה להר, ואף הציב שומרים שיפקחו על כך, אותם מימן גם הרב [[שלמה זלמן אוירבך]]{{הערה|לפי עדות חתנו, הרב זלמן נחמיה גולדברג, ברעיון ל[[אריה ארליך]], עיתון משפחה, [[י"ח מנחם אב]] [[תשע"ז]].}}.
-בשנה שאחרי הרבי אמר שבעקבות שיחות השלום "[[הר הבית]] כבר לא בידינו" ואין אפשרות כלל להקריב קרבן.
+במשך מספר שנים החל מ[[חג הפסח]] [[תשכ"ט]] יצא הרב ובר ועימו קבוצה מחסידי חב"ד מ[[ירושלים]] למרחק רב מהעיר, הם חזרו ברגל רק לאחר כניסת החג, וזאת לפי הוראה שהגיעה מהרבי שהיות ויש אפשרות להקריב [[קרבן פסח]], יש חשש כרת להיות בירושלים בערב פסח{{הערה|בשנת [[תשל"ה]] אמר הרבי שאין צורך לעשות כך, ואכן בשנים הבאות זה לא נעשה. ראה בערך [[קרבן פסח]] בהרחבה}}.
 ==מורשתו==
-בין התלמידים שהוחזרו על ידו בתשובה, נמנים דמויות מוכרות בציבוריות החרדית והישראלית כאחד.
-הרב משה ובר היה חשוך ילדים. עם זאת, רבים מתלמידיו רואים בו מעין אב רוחני. אחיו היה הרב זלמן ובר ראש ישיבת פרשבורג. גיסו היה הרב עמרם בלוי מנהיג נטורי קרתא, שהיה נשוי עם אחותו של הרב ובר.
+בין התלמידים שהוחזרו על ידו בתשובה, נמנים דמויות מוכרות בציבור החרדי והישראלי.
+הרב ובר היה חשוך ילדים. עם זאת, רבים מתלמידיו רואים בו מעין אב רוחני. אחיו היה הרב זלמן ובר ראש ישיבת פרשבורג. גיסו היה הרב עמרם בלוי מנהיג נטורי קרתא, שהיה נשוי עם אחותו של הרב ובר.
 בחורף [[תש"ס]] חלה הרב משה ובר. למרות זאת, התאמץ להתמיד בסדר יומו, שכלל קבלת קהל עמוסה, הנחת [[תפילין]] עם מקורבים ברחבת [[הכותל המערבי]] ומסירת שיעורים בישיבות שבראשן עמד. השתדל בכל מאודו להסתיר את סבלו מעיניהם של הפוקדים את מעונו, אף אם הדבר עלה לו במאמץ רב.
@@ שורה 53: / שורה 55: @@
 {{הערות שוליים}}
-{{להשלים}}
 {{מיון רגיל:ובר משה}}
 [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]