טעם

טעם הוא כינוי לטעמו של אוכל גשמי, הטעם מורגש בפה של האדם. בחסידות מובא שהטעם מקורו יכול להיות בקליפת נוגה, אך לרוב שייך לשלוש הקליפות הטמאות.

בחסידות

בתניא כתוב

אצל רבותינו נשאינו

ידוע שאצל רבותינו נשיאנו לא היה את ההרגשה בטעם האוכל, והם אכלו רק כדי לחיות ולא חלילה בשביל משהו אחר. בכמה הזדמנויות דבר זה בלט ביתר שאת אצל רבותינו נשיאנו שאין אצלם את עניין ההרגשה בטעמו הגשמי של המזון.

מסופר שפעם הלך אדמו"ר הזקן לאחד החסידים לסעוד אצלו, ואשת אותו החסיד התבלבלה בין המלח לבין הסוכר, וכך טעם המאכלים היה נוראי, כאשר הגישה האישה את האכל עדיין לא היה ידוע מה טעם האוכל. וכשהגישה את המאכלים לשולחן ובני הבית החלו לטעות הם מיד התחלתלו ולא היו מסוגלים להמשיך לאכול, אך אדמו"ר הזקן המשיך לאכול כאילו לא אירע דבר, ואף שאל את בני המשפחה למה הם הפסיקו לאכול..

גם אצל הרבי היה ידוע את חוסר הטעם הגשמי באוכל. בשבתות נהג הרבי לשים הרבה מלח על הדגים, עד שכמעט ולא ראו את הדג..