הבדלים בין גרסאות בדף "טעם"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 1: שורה 1:
 
'''טעם''' הוא כינוי לטעמו של אוכל גשמי, הטעם מורגש ב[[פה]] של ה[[אדם]]. ב[[חסידות]] מובא{{מקור}} שהטעם מקורו יכול להיות ב[[קליפת נוגה]], אך לרוב שייך ל[[שלוש הקליפות הטמאות]].
 
'''טעם''' הוא כינוי לטעמו של אוכל גשמי, הטעם מורגש ב[[פה]] של ה[[אדם]]. ב[[חסידות]] מובא{{מקור}} שהטעם מקורו יכול להיות ב[[קליפת נוגה]], אך לרוב שייך ל[[שלוש הקליפות הטמאות]].
  
 +
==אצל רבותינו נשאינו==
 +
מסופר שפעם הלך [[אדמו"ר הזקן]] לאחד החסידים לסעוד אצלו, ואשת אותו החסיד התבלבלה בין המלח לבין הסוכר, וכך טעם המאכלים היה נוראי, כאשר הגישה האישה את האכל עדיין לא היה ידוע מה טעם האוכל. וכשהגישה את המאכלים לשולחן ובני הבית החלו לטעות הם מיד התחלתלו ולא היו מסוגלים להמשיך לאכול, אך [[אדמו"ר הזקן]] המשיך לאכול כאילו לא אירע דבר, ואף שאל את בני המשפחה למה הם הפסיקו לאכול..
 +
 +
גם אצל [[הרבי]] היה ידוע את חוסר הטעם הגשמי באוכל. ב[[שבת|שבתות]] נהג הרבי לשים הרבה מלח על הדגים, עד שכמעט ולא ראו את הדג{{הערה|מעדות הבחורים שזכו לאכול עם הרבי}}..
 
{{אדם}}
 
{{אדם}}

גרסה מ־12:23, 2 ביולי 2020

טעם הוא כינוי לטעמו של אוכל גשמי, הטעם מורגש בפה של האדם. בחסידות מובא[דרוש מקור] שהטעם מקורו יכול להיות בקליפת נוגה, אך לרוב שייך לשלוש הקליפות הטמאות.

אצל רבותינו נשאינו

מסופר שפעם הלך אדמו"ר הזקן לאחד החסידים לסעוד אצלו, ואשת אותו החסיד התבלבלה בין המלח לבין הסוכר, וכך טעם המאכלים היה נוראי, כאשר הגישה האישה את האכל עדיין לא היה ידוע מה טעם האוכל. וכשהגישה את המאכלים לשולחן ובני הבית החלו לטעות הם מיד התחלתלו ולא היו מסוגלים להמשיך לאכול, אך אדמו"ר הזקן המשיך לאכול כאילו לא אירע דבר, ואף שאל את בני המשפחה למה הם הפסיקו לאכול..

גם אצל הרבי היה ידוע את חוסר הטעם הגשמי באוכל. בשבתות נהג הרבי לשים הרבה מלח על הדגים, עד שכמעט ולא ראו את הדג[1]..

  1. מעדות הבחורים שזכו לאכול עם הרבי