לדלג לתוכן

רבי יונתן – הבדלי גרסאות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
שלום בוט (שיחה | תרומות)
מ החלפת טקסט – " " ב־" "
שלום (שיחה | תרומות)
שורה 7: שורה 7:
רבי יונתן החליט לעזוב את [[ארץ ישראל]] יחד עם כמה מחבריו, ביניהם רבי [[יהודה בן בתירא]] ורבי [[מתיא בן חרש]], ככל הנראה בעקבות גזירות אדריאנוס שנגזרו בימים שלאחר מרד [[בר כוכבא]], אך כאשר הגיעו לגבולה של הארץ התחרטו, ושבו לגור בארץ.{{הערת שוליים|[[ספרי]], [[פרשת ראה]], פ'.}}
רבי יונתן החליט לעזוב את [[ארץ ישראל]] יחד עם כמה מחבריו, ביניהם רבי [[יהודה בן בתירא]] ורבי [[מתיא בן חרש]], ככל הנראה בעקבות גזירות אדריאנוס שנגזרו בימים שלאחר מרד [[בר כוכבא]], אך כאשר הגיעו לגבולה של הארץ התחרטו, ושבו לגור בארץ.{{הערת שוליים|[[ספרי]], [[פרשת ראה]], פ'.}}


== שיטתו בכל הש"ס: כח הפרט ==
==תורתו ==
 
{{ערך מורחב|ערך=[[כח הכלל]]}}
ב[[מסכת סנהדרין]]{{הערת שוליים|דף ט"ו ע"ב.}} ישנה מחלוקת של רבי יאשיה עם רבי יונתן בדיני עיר הנדחת, לדעת רבי יאשיה כאשר יש קבוצה מעשרה עד מאה אנשים העובדים עבודה זרה, דינם של אנשים אלו הוא כדין עיר הנדחת, ועונשם כדין יחיד שעבד עבודה זרה, אך פחות מעשרה דינם כיחידים, וממאה ומעלה דינם כציבור. ואילו לרבי יונתן, דווקא ממאה ומעלה עד רובו של שבט דינם כעיר הנדחת, אך פחות מכך דינם כדין יחידים.
'''כח הכלל''' הוא דין הלכתי הנוגע להלכות רבות, כגון קדושת [[בית הכנסת]], דין [[עיר הנדחת]], ונידון רבות בדברי רבותינו נשיאינו. בדין זה אנו מוצאים בעיקר את שני האמוראים שחיו בדורות הראשונים, [[רבי יאשיה]] ו[[רבי יונתן]].
 
הרבי מבאר כי מחלוקת זאת זו היא מחלוקת כללית של רבי יאשיה ורבי יונתן בכל הש"ס, כאשר רבי יאשיה מעדיף את כח הכלל, ולכן כבר מעשרה ומעלה הוא מחשיב ככלל - "עיר", וממאה הם ציבור, ואילו רבי יונתן דוגל בכוחו של היחיד, ולכן עד מאה אנשים, דינם של עובדי העבודה זרה הוא כיחידים. מחלוקת זו הינה בכל הש"ס.
 
דוגמאות נוספות לכך הינם במחלוקת [[רבי יאשיה]] ורבי יונתן במכה אביו ואמו, אם משמעות הכתוב היא דווקא מי שמכה את שניהם, - וזו היא דעת רבי יאשיה שסובר כי אביו ואמו הינם מציאות של "מולידיו", לעומת רבי יונתן שסובר כי כל אחד מהם הינו מציאות לעצמו בענין זה, ולכן משמעות הפסוק היא מי שמכה אחד מהם, שגם עונשיו הוא במיתה.


== תלמידיו ==
== תלמידיו ==

גרסה מ־23:10, 13 בספטמבר 2016

רבי יונתן היה תנא מהדור הרביעי של התקופה. חברו ובר-הפלוגתא של רבי יאשיה, ושניהם למדו אצל רבי ישמעאל.תבנית:הערת שוליים

תולדות חיים

רבי יונתן מוזכר במשנה פעם אחת בלבדתבנית:הערת שוליים ופעם אחת בתוספתא.תבנית:הערת שוליים לעומת זאת הוא מופיע מספר פעמים בספרא, ובספרי על ספר דברים,תבנית:הערת שוליים ובעיקר במדרשי ההלכה כדוגמת הספרי לבמדבר והמכילתא.תבנית:הערת שוליים שמו מופיע תדיר במחלוקות עם רבי יאשיה, וברוב מוחלט של הפעמים הם נחלקים במדרש המקרא, למעט פעם אחת בה הם נחלקים בהלכה, לגבי מכסת האנשים שצריכים להיות בעיר הנדחת.תבנית:הערת שוליים

רבי יונתן החליט לעזוב את ארץ ישראל יחד עם כמה מחבריו, ביניהם רבי יהודה בן בתירא ורבי מתיא בן חרש, ככל הנראה בעקבות גזירות אדריאנוס שנגזרו בימים שלאחר מרד בר כוכבא, אך כאשר הגיעו לגבולה של הארץ התחרטו, ושבו לגור בארץ.תבנית:הערת שוליים

תורתו

ערך מורחב – כח הכלל

כח הכלל הוא דין הלכתי הנוגע להלכות רבות, כגון קדושת בית הכנסת, דין עיר הנדחת, ונידון רבות בדברי רבותינו נשיאינו. בדין זה אנו מוצאים בעיקר את שני האמוראים שחיו בדורות הראשונים, רבי יאשיה ורבי יונתן.

תלמידיו

אמרותיו

רבי יונתן אומר: כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר, וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוניתבנית:הערת שוליים.

הערות שוליים