ישעיה וייס: הבדלים בין גרסאות בדף
(←פטירתו) |
מ (החלפת טקסט – "{{ערך מורחב|ערך=[[" ב־"{{ערך מורחב|[ערך=[[") |
||
שורה 19: | שורה 19: | ||
===פטירתו=== | ===פטירתו=== | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[התאונה בז' סיון תשל"ד]]}} | {{ערך מורחב|[ערך=[[התאונה בז' סיון תשל"ד]]}} | ||
באור ל[[ח' בסיוון]] [[תשל"ד]], בדרכו חזור מחתונה ב[[ירושלים]] נסע ברכב עם חמישה חסידים נוספים, רבה של [[כפר חב"ד]] הרב [[שניאור זלמן גרליק]], ר' [[יחיאל מאיר יהודה גולדברג]] ומרת נחמה רוזנברג. במהלך הנסיעה סטתה המכונית מנתיב הנסיעה והתהפכה מספר פעמים לרוחב הכביש. רוב הנוסעים עפו מהרכב, חלקם נפצעו אנושות וחלקם נהרגו במקום. כל הנוסעים נפגעו פגיעות חיצוניות חוץ מר' שייע וייס. גופו מבחוץ היה שלם וטיפת דם לא יצאה ממנו, אך הוא נהרג מפגיעה פנימית שלא הבחינו בה. נטמן ב[[חלקת חב"ד בהר הזיתים]]. | באור ל[[ח' בסיוון]] [[תשל"ד]], בדרכו חזור מחתונה ב[[ירושלים]] נסע ברכב עם חמישה חסידים נוספים, רבה של [[כפר חב"ד]] הרב [[שניאור זלמן גרליק]], ר' [[יחיאל מאיר יהודה גולדברג]] ומרת נחמה רוזנברג. במהלך הנסיעה סטתה המכונית מנתיב הנסיעה והתהפכה מספר פעמים לרוחב הכביש. רוב הנוסעים עפו מהרכב, חלקם נפצעו אנושות וחלקם נהרגו במקום. כל הנוסעים נפגעו פגיעות חיצוניות חוץ מר' שייע וייס. גופו מבחוץ היה שלם וטיפת דם לא יצאה ממנו, אך הוא נהרג מפגיעה פנימית שלא הבחינו בה. נטמן ב[[חלקת חב"ד בהר הזיתים]]. | ||
גרסה מ־17:57, 11 ביוני 2014
ר' ישעיהו (שייע) וייס (כסלו תש"א-ח' סיון תשל"ד), היה מחנך בבית ספר חב"ד בקריית גת ולאחר מכן בשיכון חב"ד בלוד.
תולדות חייו
ר' שיע נולד בחג החנוכה תש"א לאביו ר' מרדכי דוד ולאמו מרת בילא לבית איידלמן. הוריו שהתגוררו בבני ברק היו יהודים חרדים שומרי תורה ומצוות.
בהיותו בחור צעיר, נמשך ר' שייע לחסידות חב"ד על ידי ידידים. בתחילה למד בישיבת תומכי תמימים לוד ולאחר מכן בתומכי תמימים כפר חב"ד. בשבתות ובחופשות ארגן מסיבות שבת לילדים בבית כנסת חב"ד ברמת יצחק.
לאחר חתונתו עם מרת רינה לבית תעיזי, התיישב בקריית גת, שם עבד כמורה בבית ספר חב"ד, ובמקביל שירת בצה"ל כחובש קרבי. חבריו לעבודה ולקהילה אהבו אותו מאוד, בהיותו אדם חביב בעל חוש הומור, איש ישר שאוהב לסייע לזולת
בשנות עבודתו בבית הספר כתב לרבי דו"ח על פעולותיו במסגרת בית הספר ומבצעים אחרים מידי חודש. כעבור תקופה ממושכת בה התמיד במנהגו חשב כי הוא מטריח את הרבי בקריאת מכתביו, ומאז הפסיק לכתוב לרבי. כעבור זמן קיבל מהרבי מכתב בו נשאל "איפה הדו"ח?"
כעבור מספר שנים בהם התגורר בקריית גת עבר לשיכון חב"ד לוד, שם התפרנס מהוראה בתלמוד תורה חב"ד. הוא ניצל את כישוריו ובשעות אחר הצהריים עסק בתיקונים שונים: חשמלאות, נגרות, ועוד. כאשר הגיעו העולים מגרוזיה והתיישבו בשיכון, התמסר אליהם בעזרה במקום החדש, גם במחיר כספו.
תפקידו הצבאי היה חובש קרבי. שימש בתפקיד במלחמות ששת הימים ויום הכיפורים, והציל את חייהם של חיילים רבים. במלחמת יום הכיפורים לא יצר זמן רב קשר עם ביתו, וכשמשפחתו המודאגת ביררה אודותיו, קיבלה בטעות הודעה מצה"ל כי הוא נעדר.
במשך חודש ימים הגיעו ידיעות סותרות בדבר חייו או מותו, עד שלבסוף התברר כי הוא חי ונמצא בלחימה בחצי האי סיני.
לאחר ששב מהמלחמה נפלה רעייתו למשכב ועול הטיפול בארבעת ילדיו הקטנים נפל על שכמו.
פטירתו
לא ציינת את שם הערך המורחב. מידע נוסף ניתן למצוא כאן. באור לח' בסיוון תשל"ד, בדרכו חזור מחתונה בירושלים נסע ברכב עם חמישה חסידים נוספים, רבה של כפר חב"ד הרב שניאור זלמן גרליק, ר' יחיאל מאיר יהודה גולדברג ומרת נחמה רוזנברג. במהלך הנסיעה סטתה המכונית מנתיב הנסיעה והתהפכה מספר פעמים לרוחב הכביש. רוב הנוסעים עפו מהרכב, חלקם נפצעו אנושות וחלקם נהרגו במקום. כל הנוסעים נפגעו פגיעות חיצוניות חוץ מר' שייע וייס. גופו מבחוץ היה שלם וטיפת דם לא יצאה ממנו, אך הוא נהרג מפגיעה פנימית שלא הבחינו בה. נטמן בחלקת חב"ד בהר הזיתים.
משפחתו
- אשתו, מרת רינה וייס, לוד.
- בנו, הרה"ח המשפיע ר' משה יהודה שלום וייס, רחובות.
- בתו, מרת חדווה גרוס, בית חלקיה.
- בתו, מרת וורדה בריל, פתח תקווה.
- בתו, מרת חיה שרה גלינסקי, לוד.
גיסו הוא הרה"ח ר' מנחם יעקב רייניץ, מדריך וותיק בישיבת תומכי תמימים לוד.