שלום דובער גוראריה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
 
(119 גרסאות ביניים של 57 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
[[קובץ:בארי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלום דובער גוראריה (משמאל) בילדותו עם [[אדמו"ר הריי"צ]]]]
'''בארי גוראריה''' (שלום דובער גוראריה) ([[תרפ"ג]] - [[תשס"ה]]), היה בנו של הרב [[שמריהו גוראריה]]. וגנב הספרים שהיו בבעלות [[ספריית ליובאוויטש]].
'''בארי גוראריה''' (שלום דב-בער גוראריה) ([[תרפ"ג]] - [[תשס"ה]]). בנם של הרב [[שמריהו גוראריה]] ו[[חנה גוראריה (בת אדמו"ר הריי"צ)|חנה]], שהיו חתנו ובתו של ה[[אדמו"ר הריי"צ]].  


בצעירותו למד בישיבת תורה ודעת ב[[ברוקלין]] ואף [[סמיכה לרבנות|הוסמך שם לרבנות]]. בהמשך למד פיזיקה ושימש כחוקר באוניברסיטת ג'ונס הופקינס אוניברסיטת קולומביה.
==תולדות חיים==
נולד ב[[כ"ה שבט]] [[תרפ"ג]] לאביו הרב [[שמריהו גוראריה]] ולאמו [[חנה גוראריה]].


בשנת [[תש"י]] לאחר פטירת סבו אדמו"ר הריי"צ ניתק את קשריו עם [[חסידות חב"ד]] ועם דודו [[הרבי]]. באותה תקופה עבר ל[[ניו ג'רזי]].
הן בסעודת ה[[שלום זכר]]{{הערה|1=[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?145761&$201404210150640 שיחות קודש מאדמו"ר הריי"צ, כפר חב"ד תשמ"א] עמוד 16 ואילך.}}, הן בסעודת ה[[ברית]] והן בסעודת ה[[בר מצווה]]{{הערה|1=ה[[התוועדות]] נערכה ב[[וורשה]] ב[[כ"ה שבט]] [[תרצ"ו]] כשלצורך החגיגה [[אדמו"ר הריי"צ]] הגיע במיוחד לעיר. תוכן ההתוועדות נדפס בשלושה חלקים ב[[לקוטי דיבורים]]. לעיון בשיחות כפי שתורגמו ל[[לשון הקודש]]: [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=39168&st=&pgnum=25 חלק א'], [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=39168&st=&pgnum=45 חלק ב'], [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=39168&st=&pgnum=75&hilite= חלק ג'].}} [[אדמו"ר הריי"צ]] [[התוועדות|התוועד]] עם המשתתפים בשמחה ונשא [[שיחה|שיחות קודש]].


בי' [[סיוון]] [[תשי"ג]] נשא בערי לאישה את מרת [[מינא גוראריה]], בת הרב [[אלתר דובער חסקינד]]{{הערת שוליים|1=על-פי דרישתה של [[חנה גוראריה (בת אדמו"ר הריי"צ)|אמו]], לא השתתף [[הרבי]] בחתונה, ובעקבות כך גם [[הרבנית]] ([http://yomanim.com/index.php?title=%D7%A8%27_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%9B%D7%94%D7%9F_-_%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%9F_%D7%AA%D7%A9%D7%99%E2%80%9D%D7%92 מיומני] הרב [[יואל כהן]]).}}.
בסמוך לבר המצווה שלו קיבל מצלמה במתנה מסביו הרבי הריי"צ{{מקור}}. הרבה מהתמונות המצויות בידינו כיום מהרבי הריי"צ צולמו על ידו.


העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.  
ב[[אוטווצק]] היה לומד אצל מלמד בשם ר' פייוול גרינער{{הערה|[[בנימין ליפקין]], [https://chabadlibrary.org/books/11200003996 בכל ביתי נאמן הוא, פרק שני], באתר ספריית חב"ד ליובאוויטש.}}. ב[[ניו יורק]] היה לומד ב[[ישיבת תורה ודעת]] שב[[ברוקלין]] ואף [[סמיכה לרבנות|הוסמך שם לרבנות]]. בהמשך למד פיזיקה ושימש כחוקר באוניברסיטת ג'ונס הופקינס ובאוניברסיטת קולומביה.


כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).  
בפי חסידי חב"ד ב[[ריגה]] כונה 'דער אייניקל'{{הערה|מפי ר' אברהם קרן (קרמניקוב), [[מנחם מענדל קורטס]], '''טלפון אחרי 35 שנה''', [[שבועון כפר חב"ד]] גליון 2062 עמ' 72.}}.


הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.  
בשנת [[תש"י]] לאחר [[הסתלקות]] [[אדמו"ר הריי"צ]] התאכזב מכך שהחסידים ואביו בחרו ברבי ולא באביו להיות הרבי הבא של חסידות חב"ד, ניתק את קשריו עם [[חסידות חב"ד]] ועם [[הרבי]]. באותה תקופה עבר להתגורר ב[[ניו ג'רזי]].


ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.  
בי' [[סיוון]] [[תשי"ג]] נשא בארי לאישה את מינה, בת הרב [[אלתר דובער חסקינד]]{{הערה|1=על-פי דרישתה של [[חנה גוראריה (בת אדמו"ר הריי"צ)|אמו]], לא השתתף [[הרבי]] בחתונה, ובעקבות כך גם [[חיה מושקא שניאורסון (אשת אדמו"ר שליט"א)|הרבנית]] ([http://yomanim.com/index.php?title=ר'_יואל_כהן_-_סיון_תשי”ג מיומני] הרב [[יואל כהן]]). עם זאת, כהשתתפות רוחנית בחתונה ובשמחה הוציא הרבי לאור שני קונטרסים, מאמר ד"ה אשר ברא תרח"ץ, ומאמר ד"ה והוא כחתן תרנ"ז, כאשר בעמוד האחרון של שני הקונטרסים נדפסה הקדשה לזכות החתן: "לרגלי חתונת בננו הרב שלום דובער שי' - נכדו יחידו של כ"ק אאמו"ר ומו"ח מרנא ורבנא יוסף יצחק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע - שתתקיים בעזהי"ת למזל-טוב ובשעה טובה ומוצלחת ביום י' סיון תשי"ג. הרבנית חנה שליט"א - בת כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע והרב שמרי' גורארי' שליט"א – חתנא דבי נשיאה". כמו כן בהתוועדות יום ב' דחג השבועות תשי"ג, שנערכה כחמישה ימים קודם החתונה, אמר הרבי הרבה לחיים ואמר מספר שיחות ומאמרים שעסקו אף הן בענייני חתונה ונישואין ואף שוחח עם הרש"ג על כך שמוטלת עליו החובה לשמוח בחתונת בנו יחידו. הרבנית חיה מושקא סייעה בקניות ובהכנות לחתונה, ושלחה ביום החתונה משקה ומזונות לבחורים ב-770 כדי שיתוועדו ויחזרו מאמר חסידות מאביה הריי"ץ, סב החתן. בעניין זה הוסיפה ואמרה, "מה נוגע כל הענינים, זוהי הרי שמחה של האבא - הריי"ץ".}}.


לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.  
בחלק מהשנים השתתף ב[[סעודות בבית אדמו"ר הריי"צ]] שנערכו בחגים. בלילות הסדר בנוכחות הרבי, היה היחידי שהיסב בנוכחות הרבי, למרות שאביו הרש"ג לא היסב, כחסיד לפני רבו וכן היו לו גביע ויין שונים משל האחרים {{הערה|[https://drive.google.com/file/d/1sn2zTri8jyfBO5jY0TUaaqQuU2kbqtLM/view?usp=drivesdk יומן צבי הירש גאנזבורג] תשח"י.}}.


קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.  
כל שנות המשפט גר הרחק מבית חיינו ומעט אחר תחילת המשפט הפסיק כליל להגיע לשם(הפעם האחרונה הייתה בי"ד טבת תשמ"ו בליווי עורכי דין){{ הערה|כתבה בcol ל' שבט תשפ"ב{{מקור}}.}}.  


זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.  
בהלווית אביו הרש"ג, ב[[ז' אדר א']] [[תשמ"ט]], נכח בערי ובמהלכה נפגש עם הרבי שניחמו אחרי הקבורה כמקובל. לאחר מכן התעניין הרבי אצל לייבל גרונר האם בערי כבר הלך מהמקום, ולאחר שענה בחיוב, נכנס הרבי לאוהל{{הערה|ע"פ סרט הוידאו.}}.


שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.
בסוף ימיו עבר לניו ג'רזי עם אימו.
 
נפטר ב[[ד' באדר|ד' אדר ב']] [[תשס"ה]] מבלי שהשאיר צאצאים ביולוגיים אחריו{{הערה|[https://col.org.il/news/10572 ידיעה אודות פטירתו] באתר [[חב"ד און ליין]].}}.
 
==משפט הספרים==
{{ערך מורחב|פרשת הספרים}}
בשנת [[תשמ"ה]] התגלה על ידי חסידי חב"ד, שבארי נוטל ספרים רבים מ[[ספריית אגודת חסידי חב"ד]]{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=34223 "כך חשפנו את גנב הספרים"]. {{אינפו}}}} ומכר מהם לסוחרים. לטענתו הספרייה הייתה רכושו הפרטי של אדמו"ר הריי"צ, ולאמו (שתמכה בו והייתה עדיין בחיים) יש מעמד שווה כיורשת לאחותה, [[חיה מושקא שניאורסון (אשת אדמו"ר שליט"א)|הרבנית חיה מושקא]], ולכן יש לו זכות בעלות על חצי מהספרים.
 
לאחר שסירב בארי להתדיין בבית דין רבני, תבעה אותו אגודת חסידי חב"ד בבית משפט פדראלי ב[[ניו יורק]]. במשפט, שכונה [[משפט הספרים]], טענו האגודה והרבי שהספרייה איננה רכושו הפרטי של ה[[אדמו"ר]] אלא של [[אגודת חסידי חב"ד]]. השופט צ´ארלס סימפטון פסק ב-[[תשמ"ז]] לטובת האגודה והספרים הוחזרו לספרייה. מאז מצוין יום הזכייה ([[ה' בטבת]], "דידן נצח" - ארמית: "שלנו ניצח") בין חסידי חב"ד כיום של שמחה, וכהוראת הרבי קונים בו החסידים ספרים או מוסרים את ספריהם לכריכה ותיקון.
 
לאחר ניצחונו של הרבי עירער בארי על פסק הדין אך הערעור נדחה, והספרים הוחזרו לידי אגודת חסידי חב"ד.
 
== ראו גם ==
[[ימח שמו וזכרו]]


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
* הרב [[שלום דובער לוין]], "[http://www.chabadlibrary.org/books/sifriyat_lubavitch/libheb13.htm משפט הספרים]", פרק י"ג מתוך '''ספריית ליובאוויטש - סקירת תולדותיה על פי מכתבים תעודות וזכרונות''', [[ברוקלין]],[[ תשנ"ג]] - באתר [[ספריית חב"ד]].
* הרב [[שלום דובער לוין]], "[http://www.chabadlibrary.org/books/sifriyat_lubavitch/libheb13.htm משפט הספרים]", פרק י"ג מתוך '''ספריית ליובאוויטש - סקירת תולדותיה על פי מכתבים תעודות וזכרונות''', [[ברוקלין]], [[תשנ"ג]] - באתר [[ספריית חב"ד]].
* '''דידן נצח''' הרב שמואל לובעצקי, הוצאת [[ועד תלמידי התמימים]] העולמי (הוצאה ראשונה תשס"ו. הוצאה שני' תשס"ז).
* '''דידן נצח''' הרב [[שמואל לובעצקי]], הוצאת [[ועד תלמידי התמימים]] העולמי (הוצאה ראשונה תשס"ו. הוצאה שני' תשס"ז).
* '''דידן נצח''' הרב משה בוגמילסקי, (באנגלית תשס"ז. בעברית תשס"ח).
* '''דידן נצח''' הרב [[משה בוגמילסקי]], (ב[[אנגלית]] תשס"ז. ב[[עברית]] תשס"ח).
 
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
{{בית רבי/אדמו"ר הריי"צ}}
{{מיון רגיל:גוראריה, שלום דובער}}
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:משפחת גוראריה]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרפ"ג]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשס"ה]]
[[קטגוריה:אישים בניו ג'רזי]]
[[קטגוריה:משפחת חסקינד]]

גרסה אחרונה מ־11:43, 25 בדצמבר 2024

בארי גוראריה (שלום דובער גוראריה) (תרפ"ג - תשס"ה), היה בנו של הרב שמריהו גוראריה. וגנב הספרים שהיו בבעלות ספריית ליובאוויטש.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד בכ"ה שבט תרפ"ג לאביו הרב שמריהו גוראריה ולאמו חנה גוראריה.

הן בסעודת השלום זכר[1], הן בסעודת הברית והן בסעודת הבר מצווה[2] אדמו"ר הריי"צ התוועד עם המשתתפים בשמחה ונשא שיחות קודש.

בסמוך לבר המצווה שלו קיבל מצלמה במתנה מסביו הרבי הריי"צ[דרוש מקור]. הרבה מהתמונות המצויות בידינו כיום מהרבי הריי"צ צולמו על ידו.

באוטווצק היה לומד אצל מלמד בשם ר' פייוול גרינער[3]. בניו יורק היה לומד בישיבת תורה ודעת שבברוקלין ואף הוסמך שם לרבנות. בהמשך למד פיזיקה ושימש כחוקר באוניברסיטת ג'ונס הופקינס ובאוניברסיטת קולומביה.

בפי חסידי חב"ד בריגה כונה 'דער אייניקל'[4].

בשנת תש"י לאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ התאכזב מכך שהחסידים ואביו בחרו ברבי ולא באביו להיות הרבי הבא של חסידות חב"ד, ניתק את קשריו עם חסידות חב"ד ועם הרבי. באותה תקופה עבר להתגורר בניו ג'רזי.

בי' סיוון תשי"ג נשא בארי לאישה את מינה, בת הרב אלתר דובער חסקינד[5].

בחלק מהשנים השתתף בסעודות בבית אדמו"ר הריי"צ שנערכו בחגים. בלילות הסדר בנוכחות הרבי, היה היחידי שהיסב בנוכחות הרבי, למרות שאביו הרש"ג לא היסב, כחסיד לפני רבו וכן היו לו גביע ויין שונים משל האחרים [6].

כל שנות המשפט גר הרחק מבית חיינו ומעט אחר תחילת המשפט הפסיק כליל להגיע לשם(הפעם האחרונה הייתה בי"ד טבת תשמ"ו בליווי עורכי דין)[7].

בהלווית אביו הרש"ג, בז' אדר א' תשמ"ט, נכח בערי ובמהלכה נפגש עם הרבי שניחמו אחרי הקבורה כמקובל. לאחר מכן התעניין הרבי אצל לייבל גרונר האם בערי כבר הלך מהמקום, ולאחר שענה בחיוב, נכנס הרבי לאוהל[8].

בסוף ימיו עבר לניו ג'רזי עם אימו.

נפטר בד' אדר ב' תשס"ה מבלי שהשאיר צאצאים ביולוגיים אחריו[9].

משפט הספרים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – פרשת הספרים

בשנת תשמ"ה התגלה על ידי חסידי חב"ד, שבארי נוטל ספרים רבים מספריית אגודת חסידי חב"ד[10] ומכר מהם לסוחרים. לטענתו הספרייה הייתה רכושו הפרטי של אדמו"ר הריי"צ, ולאמו (שתמכה בו והייתה עדיין בחיים) יש מעמד שווה כיורשת לאחותה, הרבנית חיה מושקא, ולכן יש לו זכות בעלות על חצי מהספרים.

לאחר שסירב בארי להתדיין בבית דין רבני, תבעה אותו אגודת חסידי חב"ד בבית משפט פדראלי בניו יורק. במשפט, שכונה משפט הספרים, טענו האגודה והרבי שהספרייה איננה רכושו הפרטי של האדמו"ר אלא של אגודת חסידי חב"ד. השופט צ´ארלס סימפטון פסק ב-תשמ"ז לטובת האגודה והספרים הוחזרו לספרייה. מאז מצוין יום הזכייה (ה' בטבת, "דידן נצח" - ארמית: "שלנו ניצח") בין חסידי חב"ד כיום של שמחה, וכהוראת הרבי קונים בו החסידים ספרים או מוסרים את ספריהם לכריכה ותיקון.

לאחר ניצחונו של הרבי עירער בארי על פסק הדין אך הערעור נדחה, והספרים הוחזרו לידי אגודת חסידי חב"ד.

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

ימח שמו וזכרו

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ↑ שיחות קודש מאדמו"ר הריי"צ, כפר חב"ד תשמ"א עמוד 16 ואילך.
  2. ↑ ההתוועדות נערכה בוורשה בכ"ה שבט תרצ"ו כשלצורך החגיגה אדמו"ר הריי"צ הגיע במיוחד לעיר. תוכן ההתוועדות נדפס בשלושה חלקים בלקוטי דיבורים. לעיון בשיחות כפי שתורגמו ללשון הקודש: חלק א', חלק ב', חלק ג'.
  3. ↑ בנימין ליפקין, בכל ביתי נאמן הוא, פרק שני, באתר ספריית חב"ד ליובאוויטש.
  4. ↑ מפי ר' אברהם קרן (קרמניקוב), מנחם מענדל קורטס, טלפון אחרי 35 שנה, שבועון כפר חב"ד גליון 2062 עמ' 72.
  5. ↑ על-פי דרישתה של אמו, לא השתתף הרבי בחתונה, ובעקבות כך גם הרבנית (מיומני הרב יואל כהן). עם זאת, כהשתתפות רוחנית בחתונה ובשמחה הוציא הרבי לאור שני קונטרסים, מאמר ד"ה אשר ברא תרח"ץ, ומאמר ד"ה והוא כחתן תרנ"ז, כאשר בעמוד האחרון של שני הקונטרסים נדפסה הקדשה לזכות החתן: "לרגלי חתונת בננו הרב שלום דובער שי' - נכדו יחידו של כ"ק אאמו"ר ומו"ח מרנא ורבנא יוסף יצחק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע - שתתקיים בעזהי"ת למזל-טוב ובשעה טובה ומוצלחת ביום י' סיון תשי"ג. הרבנית חנה שליט"א - בת כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע והרב שמרי' גורארי' שליט"א – חתנא דבי נשיאה". כמו כן בהתוועדות יום ב' דחג השבועות תשי"ג, שנערכה כחמישה ימים קודם החתונה, אמר הרבי הרבה לחיים ואמר מספר שיחות ומאמרים שעסקו אף הן בענייני חתונה ונישואין ואף שוחח עם הרש"ג על כך שמוטלת עליו החובה לשמוח בחתונת בנו יחידו. הרבנית חיה מושקא סייעה בקניות ובהכנות לחתונה, ושלחה ביום החתונה משקה ומזונות לבחורים ב-770 כדי שיתוועדו ויחזרו מאמר חסידות מאביה הריי"ץ, סב החתן. בעניין זה הוסיפה ואמרה, "מה נוגע כל הענינים, זוהי הרי שמחה של האבא - הריי"ץ".
  6. ↑ יומן צבי הירש גאנזבורג תשח"י.
  7. ↑ כתבה בcol ל' שבט תשפ"ב[דרוש מקור].
  8. ↑ ע"פ סרט הוידאו.
  9. ↑ ידיעה אודות פטירתו באתר חב"ד און ליין.
  10. ↑ "כך חשפנו את גנב הספרים".
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=שלום_דובער_גוראריה&oldid=725647"